במונח "מוסיקה קאלסית" השתמשו לראשונה אנשי המאה ה-19 בהתייחסם למוסיקה של המאה ה-18 כמופתית, קנונית, מודל לחיקוי. מזה דורות מורים לפסנתר מבססים את לימוד הנגינה על הסונטות של מוצרט ובטהובן ועל הפסנתר המשווה של באך, ובהמשך על יצירות וירטואוזיות של מלחינים-פסנתרנים רומנטים. מאז יואכים ותלמידו אאואר, הרפרטואר של כינור מבוסס בעיקר על באך, בטהובן, ויצירות וירטואוזיות של מלחינים רומנטים. אצל רוב המוסיקאים וחובבי המוסיקה מקובלת המנטרה כי באך, מוצרט, ובטהובן הם המלחינים הגדולים ביותר בכל הזמנים. האמנם? שמא היו מלחינים גדולים יותר שנשכחו או אולי הטעם התקבע במהלך הדורות עד שהאזניים כבר אינן מסוגלות להאזין למוסיקה אמתית? שמא באך ומוצרט אינם תחילתה של תקופה גדולה במוסיקה אלא סופה של תקופה יפה במוסיקה ותחילתה של תקופה בינונית?
תוקן על ידי מם80 ב- 24/08/2014 13:22:12
נשלח ב-27/8/2014 19:57
מם80 כתב:
מזה דורות מורים לפסנתר מבססים את לימוד הנגינה על הסונטות של מוצרט ובטהובן ועל הפסנתר המשווה של באך
תמיהני, גם אתה מכנה את היצירה הזו בתרגומה הלא מדויק ?
נשלח ב-27/8/2014 22:19
האם התרגום לא מדויק בהתחשב בשיטת הכיוון אליה באך כיוון או שמא שם היצירה של באך איננו מדויק בהתחשב בשיטת הכיוון של הפסנתרים המודרנים?
נשלח ב-28/8/2014 20:02
התרגום 'מושווה' איננו נכון בהקשר ליצירתו של באך ששמה הוא (בתרגום מדויק): 'המקלדת המכוונת היטב'. אמנם באך השתמש בשיטת כיוון אשר חילקה את האוקטבה לשנים עשר מרווחים, אך מרווחים אלה היו מעט שונים בגודלם ולא שווים. שיטה כיוון זו נחשבה בתקופתו לחדשנית משום שהייתה בין הראשונות לאפשר בצוע טרנספוזיציה (השאה) סביר (אך לא מדויק) של כל מנגינה לאחד־עשר סולמות אחרים.
תוקן על ידי גלילוני ב- 28/08/2014 20:14:47
נשלח ב-28/8/2014 20:43
מם80 כתב:
מזה דורות מורים לפסנתר מבססים את לימוד הנגינה על הסונטות של מוצרט ובטהובן ועל הפסנתר המשווה של באך, ובהמשך על יצירות וירטואוזיות של מלחינים-פסנתרנים רומנטים.
הסונטות של מוצארט פחות איכותיות בהשוואה לבטהובן. אגדיר כך, הסונטות היפות של מוצארט ושל היידן שוות ערך לסונטות הראשונות של בטהובן.
נשלח ב-29/8/2014 01:18
כשהייתי צעיר חשבתי כמוך עד שהבנתי שבטהובן בינוני יחסית למוצרט. הסונטות הכי יפות של בטהובן רחוקות מפשטות ההבעה המצויה בסונטות של מוצרט, סימן ההיכר של מוסיקאי אמתי. אלא מה? במשך דורות המוסיקאים הרומנטים הרגילו דורות של מאזינים לטעם המוני של רגשות צעקניים ומוחצנים.
הנה דברים שאמרה הפסנתרנית פאני בלומפילד זייסלר (תלמידת לשטיצקי, תלמידו של קרל צ'רני) לפני כמאה שנה: "הרבה מהמוסיקה של מוצרט נראית פשוטה, וממש די קל לקוראה, אולם לנגנה כפי שנדרש לנגנה - זה כבר דבר אחר לחלוטין. לעתים רחוקות אני נותנת לתלמידי לנגן מוצרט. הסולמות ללא קץ, הארפג'יו והמעברים, חייבים להיות מושלמים, ללא עמעמום או החמצה של תו אחד! כדי לנגן את המוסיקה הזו ברוח נכונה, עליך להתחבר עם התקופה בה נכתבה - תקופת הקרינולינה, פאות נכריות, קופסאות טבק להרחה, ומינואטים מגונדרים. אינני מתכוונת שהמוסיקה של מוצרט איננה רגשית, היא מלאה ברגש, אלא שאין זה הרגש של ימינו, אלא רגש של אתמול, של לפני יותר מאשר מאה שנה... אחת מההצלחות הגדולות ביותר שלי היתה ביצוע של קונצ'רטו של מוצרט עם תזמורת שיקגו. לאחר מכן אמרתי לאחד מעמיתי שזו היתה אחת המשימות הקשות ביותר שהצלחתי אי-פעם לבצע. הוא ענה לי: כן, כשמנגנים מוצרט, כל כך חשופים".
תוקן על ידי מם80 ב- 29/08/2014 01:50:22
נשלח ב-29/8/2014 01:39
אכן אצל מוצארט נדמה שזה יוצא לו מהשרוול... אגב, מוצארט איננו היחיד בפשטות ההבעה קדם לו סקרלטי.
נשאלת השאלה: האם פשטות ההבעה זו חזות הכל ? האם היא מסמלת על עומק היצירה או יופיה ?
ובכלל, לפי הפרמטר הנ"ל הסימפוניה הראשונה של בטהובן אמורה להיות מוצלחת יותר מה-5 או מהפסטורלית, וזה ממש לא נכון !
תוקן על ידי גלילוני ב- 29/08/2014 01:49:22
נשלח ב-29/8/2014 02:00
היצירות של מוצרט עמוקות ויפות, אלא שרוב הפסנתרנים לא מבינים אותן כראוי ומנגנים אותן באופן שטחי. בטהובן לא היה מסוגל לכתוב פשוט, ויצירותיו הכאילו-פשוטות אינן באמת פשוטות. מיכלאנג'לי מנגן סונטות מאת סקרלטי:
"מוצרט, הקשה לביצוע מכולם. ביצירות של מלחינים אחרים, אפשר להחזיק או לתקן את הצלילים בעזרת הפדלים, אך לא אצל מוצרט. כאן הצלילים החשופים צריכים לעמוד בעצמם ללא עזרת הפדלים, בהם יש להשתמש בצמצום. נראה לי שהדרישה הגדולה ביותר הינה של איזון אבסולוטי; גם התחלה וסיום של פסוקים בדרך הנכונה. שמעת את לוין (גוז'ף לוין, מגדולי הפסנתרנים בחצי הראשון של המאה ה-20), ואתה יודע איזו טכניקה טובה יש לו. הוא עבד על הקונצ'רטו של מוצרט במשך שלשה חודשים בטרם הצליח לתת לו צורה."
נשלח ב-29/8/2014 10:49
תוכל בבקשה לכתוב את הפסנתרנים שלדעתך מנגנים מוצארט כדבעי ?
נשלח ב-29/8/2014 14:33
שאלה טובה. יש פסנתרנים, כגון גולדה ומורי פארייה, המנגנים נהדר את הקונצ'רטי של מוצרט. הסונטות של מוצרט הינן יצירות מוסיקליות בהן הפסנתר לא צריך להישמע כמו תזמורת אלא להתעלות לרגישות נעלה יותר. רוב הפסנתרנים הגדולים לא מבצעים אותן, והפסנתרנים המנגנים אותן, בד"כ חסרה לנגינתם עדינות או בהירות או עמקות. נראה לי שאינגריד הבלר ניגנה את הסונטות של מוצרט בכיוון הנכון.
לשאלת מם: אין ספק, יש מלחינים שהיו צריכים להיות בשורה הראשונה, ונדחקו לשורה השנייה, אך לעתים יש להם עדנה מאוחרת. להיפך - נדיר הרבה יותר. מלחינים מן השורה השלישית ומטה - ניסיתי הרבה פעמים לתת להם צ'אנס, וכעת בעזרת יוטיוב יש הרבה אפשרויות לכך, ומצאתי כמה "מציאות" נדירות - את חלקן הבאתי בפורומנו (עיין באשכול על ויינברג למשל). כמה? לא הרבה. ה"מציאות" השכיחות יותר הן של יצירות לא-מוכרות של מלחינים מוכרים.
אישית, אני לא יודע על מה רעשה הארץ בסונטות של בטהובן.
מסכים כי אינגריד הבלר היא אחת ממבצעות מוצרט הטובות ביותר. אוסיף את שני השמות הצפויים - פרחיה וברנדל (לפי סדר זה!), ועוד שם, קצת פחות מוכר - ז'אן ברנאר פומייה.
