| נשלח ב-31/1/2016 13:45 |
 |
| |
רסיטלים של אמנים גדולים
באירופה שלפני תחרויות המוסיקה הרסיטלים היו אמת המידה החשובה ביותר לביצוע מוסיקה. כדי להיות אמן מבצע, על מוסיקאי מתחיל היה לבצע רסיטל בפני קהל שרובו מורכב ממוסיקאים, ואם הצליח להתקבל אצל הקהל כפרשן ייחודי אזי דרכו לקריירה כאמן נסללה. ויש גם סוג אולי חשוב יותר של רסיטלים, אלה שנותנים אמנים גדולים בפני קהל, בד"כ קהל איכותי יותר מהקהל של אולמות הקונצרטים. ברסיטלים אלה יכולים לבחור תכנית כרצונם. אשכול זה יעסוק בסוג השני של הרסיטלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2016 14:37 |
|
| |
נתן מילשטיין, הכנר היהודי-רוסי הגדול, תלמיד של סטוליארסקי, אאואר ואיזאיי, התחיל להופיע בגיל 11 והמשיך להופיע עד אמצע שנות ה-80 לחייו. ב-16 ביוני 1986 נקבע למילשטיין רסיטל בשטוקהולם, שאמור היה להיות מצולם לטלוויזיה ביום הקונצרט התעורר עם כאב ונוקשות באצבע ידו השמאלית, כך שהיה מסוגל לנגן רק עם שלוש אצבעות. מאחר שלא יכל לבטל את הקונצרט, הוא התאמן ושינה את האיצבוע של היצירות בהתאם למצבו. בערב הרסיטל היה גרוע לפי אמת מידתו הגבוהה, ומילשטיין התאכזב מכך שדווקא בסוף הקריירה תישאר בטלוויזיה הופעה לא טובה שלו. הצוות המקצועי התרשם מענוונותו הכנה ומיחסו המקצועי לאמנותו. למחרת, לאחר שהמשיך להתאמן ולתקן את האיצבוע, מילשטיין הופיע שוב והפעם נתן רסיטל אגדי, שהוקלט ויצא לאור ב-CD, והיה למעשה הרסיטל האחרון של מילשטיין. בפסנתר ליווה את מילשטיין הפסנתרן ז'ורז' פלודרמרשה שעבד עמו במשך כ-20 שנה.
תכנית הרסיטל:
סונטה לכינור בלה "קרויצר" מאת בטהובן
שאקון מתוך פרטיטה מס' 2 מאת באך
סונטה בלה מז'ור מאת הנדל
אלגרו אסאי מתוך סונטה מס' 3 מאת באך
פתיחה וטרנטלה מאת סרסטה
אנדנטינו ואנדנטה אסאי מתוך "סיפורי סבתא" מאת פרוקופייב (בעיבוד מילשטיין)
"אריה של מריה" מתוך "מזפה" מאת צ'ייקובסקי (בעיבוד מילשטיין)
קפריצ'יו לכינור סולו אופוס 1 מס' 13 מאת פגניני
נחמה מס' 3: לנטו פלסידו מאת ליסט (בעיבוד מילשטיין)
תוקן על ידי מם80 ב- 31/01/2016 15:08:23
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2016 19:34 |
|
| |
הפסנתרנית קלרה הסקיל נחשבת ע"י רבים לגדול המפרשים של מוצרט במאה השנים האחרונות. ילדת פלא יהודיה-רומניה שלמדה בוינה ובפאריס, תלמידה של ריכרד רוברט, לאזאר לוי, מאדאם ז'ירו-לטארז וקצת של בוזוני, אשר ידעה גם לנגן היטב בכינור, ובכל זאת, למרות הטוהר של צלילה, ההשראה של רגישותה, העומק של פרשנותה והקלות המדהימה של נגינתה, היא החלה לזכות בהכרה ובתהילה בינלאומית רק בשלב יחסית מאוחר של הקריירה האמנותית שלה. אזי הקונצרטים והרסיטלים שלה נחשבו לאגדיים. וילהלם בקהאוס קרא לנגינתה "הדבר היפה ביותר בעולם", דינו ליפטי - "סכום השלמות שבארץ", טטיאנה ניקולייבה בכתה לשמע נגינתה, ורודולף סרקין כינה אותה "קלרה המושלמת". הסקיל היתה ביישנית והיה לה פחד במה, אך מאהבתה למוסיקה העדיפה להופיע לפני קהל מאשר להקליט מוסיקה. כבעלת יכולת קריאה פנומנלית ביצעה היטב יצירות גם אחרי לימוד ראשוני או לאחר שלא התאמנה עליהן מזה שנים. שברירית, ובכל זאת למרות בריאות רופפת הצליחה לעמוד באתגרים של קריירה פסנתרנית בינלאומית. מלבד מוצרט, הקסיל היתה גם פרשנית מעולה של סקרלטי, שומאן, בטהובן, ולמעשה כמעט של כל מה שבחרה לנגן. פעם, בהפסקה של קונצרט בו הופיעה, היא לקחה כינור ולעיני המנצח הנדהם החלה לנגן היטב את הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון. בשנת 1953 הסקיל נתנה רסיטל בארמון לודוויגסבורג, וזו תכניתו:
קוראל מאת באך/בוזוני
טוקטה במי מינור מאת באך
שלוש סונטות מאת סקרלטי
סונטה מספר 32 בדו מינור מאת בטהובן, פרקים ראשון ושני
"וריאציות אבג" וקטעים מיצירות מאת שומאן
שני אטיודים מאת דביסי
סונטינה מאת ראוול
תוקן על ידי מם80 ב- 02/02/2016 19:35:06
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2016 22:27 |
|
| |
בלה בארטוק היה מלחין הונגרי חשוב ופסנתרן מחונן. יוזף סיגטי היה מגדולי הכנרים של זמנו, שנודע הן כמוסיקאי אינטלקטואל והן כמקדם של מוסיקה מודרנית. השניים היגרו לארה"ב בשנת 1940 כמעט בו-זמנית, וכעבור יומיים נתנו רסיטל בספריית הקונגרס שבוושינגטון, הכולל פרשנויות מופלאות לסונטות של בטהובן ודביסי (שבנוסף לבאך היו המלחינים מהם בארטוק למד יותר מכל) וביצועים אותנטים ליצירות של בארטוק אשר סיגטי ובארטוק מאלתרים בסגנון הונגרי-צועני מבלי להקפיד בהכרח על תוי היצירה.
סונטה לכינור ופסנתר מס' 9 "קרויצר" מאת בטהובן: רפסודיה מס' 1 לכינור ופסנתר מאת בארטוק:
סונטה לכינור ופסנתר בסול מינור מאת דביסי:
סונטה מס' 2 לכינור ופסנתר מאת בארטוק: ההקלטה מצויה ב-CD ולא ביוטיוב.
|
|
|
|
|
