יצירות תזמורתיות בהשראת הטבע עפ"י נושאים

וכמובן: תמונות ים של אלגר, רביעיית העפרוני של היידן, הקוקיה של דאקן', ו'בהישמע קול הקוקיה הראשון באביב' של דיליוס. 
א"ג

הקוקיה באביב של דיליוס נכנס לשתיים מן הקטגוריות דלעיל... 
דיליוס כתב גם 'אידיליית אביב'.
א"ג

הבאתי רק דוגמאות. המלחינים האנגלים הרומנטים-מודרנים חיברו הרבה יצירות בהשראת הטבע. וכמובן יש פואמות סימפוניות או סימפוניות שהולחנו בהשראת נופי הרים, נהרות, עמקים, שדות, פרחים, אגמים, וכו'. לדוגמא, "מה ששומעים בהרים" מאת סזר פרנק ומאת ליסט, סימפוניה מס' 5 מאת שארל טורנמיר, "בהרים" מאת דליוס, סימפוניה מס' 6 מאת וילה-לובוס, סימפוניה מס' 2 מאת אלן הובאס, "ולטאבה" מאת סמטנה, סימפוניה מס' 3 מאת מאהלר, ועוד יצירות רבות ובכללן יצירות יפות מאת מלחינים סינים ויפנים.

סימפוניה מס' 3 מאת מאהלר:
www.youtube.com/watch?v=9Yr720ftjaA

"ולטאבה" מאת סמטנה:
www.youtube.com/watch?v=Zz9okzlhDSk

נדמה לי שבסימפוניה ה- 3 של מאהלר ישנו פרק מסוים המכיל טקסט נוצרי.

לא מחבב את המוסיקה של מאהלר, בין אם יש בה טקטסים כאלה או אחרים בין אם לאו, ומכל מקום שלשת הפרקים הראשונים של הסימפוניה השלישית שלו נכתבו בהשראת הטבע ואין בהם טקסטים. המהדרים בטהרת המוסיקה וכשרותה לא ישמעו מוסיקה של יהודים מומרים כלל, שמא מכילות השפעות שליליות, וגם לא של מוסיקאים גרמנים ששהו בגרמניה ומילאו תפקידים רשמיים בזמן שלטון הנאצים או של מלחינים רוסים ששיתפו פעולה עם השלטון הקומוניסטי.

אגב, הנושאים של לא מעט יצירות קלאסיות אליליים. ואפשר לשאול האם אותן יצירות פסולות כי הנושאים אליליים, או שמא מוסיקה טובה הינה טובה בלי קשר אם יוצריהן חשבו מחשבות אויליות שהרי היוצרים בד"כ עשו שימוש ספרותי במיתוסים ולא התכוונו לשום פולחן, או שאולי טהרת המוסיקה תלויה במבצעיה ולא במלחיניה. מכל מקום, כדאי להבחין בין מוסיקת חול למוסיקה דתית, ובין מוסיקה דתית אמונית לבין מוסיקה דתית פולחנית, והגבולות לא תמיד ברורים. 

ארתור רובינשטיין אמר שהמוסיקה של באך ומוצרט טהורה ושל בטהובן איננה טהורה. רובינשטיין התכוון לטהרה לאו דווקא במובן דתי, אלא במובן רגשי-אסתטי, כלומר מוסיקה שבאמת נובעת ללא פניות מנשמתו של היוצר. נראה לי שהסימפוניה הפסטורלית של בטהובן, כמו גם למשל רביעיות כלי הקשת המאוחרות שלו, וכן המוסיקה של מנדלסון, טהורות, אם כי פחות פשוטות ומאוזנות, כמוסיקה של באך ומוצרט. ואולי אחת הסיבות לכך הינה שהיחס של מנדלסון ובטהובן לטבע היה כמו זה של ילדים אשר הסיאוב של החברה המודרנית לא השפיע על נפשותיהם. מהבחינה הזו, אולי היצירות שלהם אפילו טהורות יותר מאלה של באך ומוצרט התלויות יותר בתיאוריות קונטרפונקט ובאופנות אסתטיות.

מם,

1. טקסט נוצרי, בפרט המשבח את ישו וכד', זה עוד לפני הידור זו בעיה הלכתית נטו.


2. אני מניח שאילו באך היה בתקופה אחרת הוא היה נוהג כאותה התקופה:

א. בהיבט הכלי, אילו היה לבאך את הפסנתר המפותח שהיה בתקופת בטהובן המאוחר, הוא היה משתמש בכל האופציות שהפסנתר היה מאפשר לו.

ב. בהיבט הסגנוני, הוא היה כותב - פחות או יותר - כפי הנהוג בתקופתו, כמובן בצורה הטובה ביותר.

"לצערי", הוא היה בתקופת הבארוק. 
 

גלילוני,

מאי שנא טקסט נוצרי או טקסט פאגאני או טקסט אפיקורסי? מאי שנא יצירות שיש בהן טקסטים זרים ליצירות שאין בהן טקסט אולם נכתבו מכוונות זרות? אם תדקדק בהלכה, אפשר שתמצא שאסור להאזין להרבה יצירות קלאסיות. לא מקשיב למוסיקה של מאהלר, כי לענ"ד זו מוסיקה לא טובה, גם אם לא היו בה טקטסים זרים.

לומר שאם באך היה חי בתקופה הרומנטית היה מחבר מוסיקה רומנטית, זה כמו להגיד כי לו בטהובן היה חי בתקופת הבארוק היה מחבר יצירות בסגנון בארוקי. אולי כן ואולי לא. מכל מקום, בתקופת באך הכינור היה כלי הנגינה המרכזי ולא כלי מקלדת. 

אפשר לשאול שאלה כללית יותר:

האם במוסיקה קלאסית יש מוטיבים אליליים כי מבוססת על מסורת מוסיקלית יוונית עתיקה או כי פותחה במשך מאות שנים בזיקה לפילוסופיה או לתיאולוגיה נוצרית?

לדוגמא, בטהובן וברהמס למדו תיאוריה מוסיקלית מפוקס, פוקס למד מפלסטרינה, ופלסטרינה היה מלחין רנסנסי הן של מוסיקה דתית כנסייתית והן של מדריגלים חילונים.

תוקן על ידי מם80 ב- 16/04/2016 21:52:55