סונטה מס' 21 "ולדשטיין" בדו מז'ור מאת בטהובן חוברה בקיץ 1804, בתחילת התקופה של יצירתו ההרואית, וקבעה את אמת המידה ליצירה פסנתרנית בהיקף גדול, ולפיכך נקראה גם הסונטה הגדולה לפסנתר. הפרק השלישי הינו תכלית היצירה, והיצירה בכללותה הינה יצירת מופת חדשנית ומאתגרת מכל הבחינות.
מבנה הסונטה:
פרק ראשון: אלגרו קון בריו, בסולם דו מז'ור, בצורה של סונטה:
אקספוזיציה כפולה (חוזרת פעמיים): אקורדים נמוכים בדו מז'ור בפיאניסימו, נושא ראשי קצבי בדו מז'ור החוזר בסולמות שונים במרווחי אוקטבות שונות ובוריאציות תוך האצה מתמשכת של הקצב ודינמיקה מתגברת, אפיזודה, נושא משני אקורדי מתוק במי מזו'ר, קודה
פיתוח: פיתוח והרחבה של המוטיבים בעזרת טכניקת קריאה ותשובה
סיכום: נושא ראשי בדו מז'ור; אפיזודה; נושא משני בלה מז'ור ולה מינור; קודה ארוכה ברה במול מזו'ר ודו מזו'ר, הכוללת פסוקים מהפיתוח וקטעים מהאקספוזיציה, כסיכום של הפרק.
פרק שני: הקדמה לפרק השלישי, אדג'יו מולטו, בסולם פה מז'ור, קולות פנימיים המתנגנים כמעין חלום המתכנס לרונדו בדו מזו'ר ללא הפסקה בין הפרקים
פרק שלישי: אלגרטו מודרטו - פרסטיסימו, בסולם דו מז'ור, בצורה של רונדו:
נושא ראשי עדין, מתוק ומנחם בפאיניסימו (צליל רך מאד), מבוצע ביד שמאל בחלקו הגבוה של הפסנתר מעבר ליד ימין, ומדי פעם בחלקו הנמוך. הנושא חוזר ומתבצע באוקטבות ע"י יד ימין ומתחזק בהדרגה עד לפורטיסימו (צליל חזק מאד) בטריל ממושך. נושא משני מבריק בשלשות של אקורדים שבורים, מופסק ע"י קטע סוער בסולם לה מינור. שוב הנושא הראשי בדו מז'ור. אזי אפיזודה מרכזית, נושא שלישי נמהר דרמטי בדו מינור המבוצע באוקטבות קופצניות, אם ביד ימין אם ביד שמאל. שוב הנושא הראשי בדו מז'ור ולאחריו הנושא המשני ולאחריו מעין ריקוד יפהפה, ואקורדים דועכים כשלפתע מגיחה קודה ארוכה בפרסטיסימו (מהר מאד), הכוללת קטעים שונים מהפרק בצורה גרנדיוזית, ומסכמת את היצירה.
