| נשלח ב-25/1/2021 17:59 |
 |
| |
אידה הנדל
הכנרת אידה הנדל (1928-2020) נולדה בפולין. היתה ילדת פלא. בגיל 4 החלה ללמוד בקונסרבטוריון של ורשה וזכתה בו במדליית זהב. בגיל 5 ביצעה בהצלחה את הקונצ'רטו לכינור של בטהובן וזכתה בפרס הוברמן. בגיל 7 הגיעה למקום שביעי בתחרות על שם ויניאבסקי בה השתתפו כנרים מפורסמים כמו דוד אויסטרך, ז'ינט נבה, ובוריס גולשטיין. הנדל למדה בפריז אצל קרל פלש ואצל ג'ורג'ה אנסקו. בשנת 1937 ביצעה בלונדון בקונצרט בכורה את הקונצ'רטו לכינור של בטהובן עם המנצח סר הנרי ווד, וכעבור שנה הם ביצעו את הקונצ'רטו לכינור ותזמורת של ברהמס. במהלך מלחמת העולם השניה היתה משתתפת קבועה בקונצרטים שאירגנה מריה הס (בלונדון). בשנת 1949 ביצע את הקונצ'רטו לכינור של סיבליוס, שכתב לה: "אני מברך את עצמי שהקוצ'רטו שלי מצא פרשן משעור הקומה הנדיר שלך". הנדל ביצעה קונצרטים עם גדולי המנצחים ברחבי העולם, ובמיוחד עם סרג'יו צ'ליבידאקה. נודעה בסגנון ניגונה החינני, הבלתי נלאה, והפרוע משהו, המאחד ליריות רונמטית אינטנסיבית עם קפדנות קלאסית. נמנית על גדולי הכנרים של המאה ה-20.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2021 18:02 |
|
| |
סרט תיעודי על אידה הנדל "מסע של מוזיקה":
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2021 18:54 |
|
| |
ביצועים מומלצים של אידה הנדל:
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2021 20:05 |
|
| |
תיקון: אביה של אידה הנדל היה מנסה להציג את ילדתו לפני כל כנר מפורסם שביקר בורשה. כסיגטי שמע אותה מנגנת, הוא הסכים ללמד אותה בפריז. כשעברו לפריז, סיגטי אמר לאביה שהוא יוצא למסע הופעות בארה"ב. אזי אביה לקח אותה ללמוד אצל קרל פלש על מנת שיכין אותה לתחרות הבינלאומית שבורשה, בתקוה שהצלחה תפתח לה דלתות. הצלחתה בתחרות (מקום שביעי כללי, ומקום ראשון לכנר פולני) איפשרה לה להמשיך ללמוד אצל קרל פלש בברלין ובלונדון, ולפעמים אצל אנסקו בפריז.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2021 20:41 |
|
| |
דברים שאמרה אידה הנדל על השאקון של באך:
"השאקון אולי אחת מיצירות המופת הגדולות ביותר אי פעם... יש כזו מיסטיקה בתוים והמבנה מדהים. הוא מתחיל בסולם מינורי, אז יש קצת הקלה באמצע - קצת שמש, ואז חוזר לסולם מינורי ולמלנכוליה, סוף בלי תקוה. כל תו משמעותי. התחלתי לנגנו בילדותי, באופן אינטואיטיבי הרגשתי את הדרמה והטרגדיה, וכך ניגנתי אותו. למדתי אותו עם קארל פלש וניגנתי אותו כמו כולם, עד שפגשתי את אחד מגדולי המוזיקאים - אנסקו. רק אז למדתי מה זה באמת מוזיקה. הוא אמר לי: 'כל העיטורים והקישוטים אינם באך. עליך להתרכז בשלד'. הוא גרם לי להסיר כל קישוט. הוא נתן לי השראה לנגן כך את השאקון ואת כל מה שבאך חיבר. פשטותו ומורכבותו מרתקת. אולם קשה באמת להביע את זה ולגרום לזה לדבר בלי קישוטים".
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2021 21:11 |
|
| |
דברים מאלפים שאמרה אידה הנדל על הקונצ'רטו לכינור ותזמורת של ברהמס:
הופעתי לראשונה עם הקונצ'רטו של ברהמס בגיל תשע. ככל הנראה לא הבנתי אותו - אי-אפשר לצפות מילדה בת תשע להבין גאון כמו ברהמס. הסתמכתי על אינסטינקט טהור, וזה בדיוק מה שדרוש כדי לנגן את יצירותיו. זה דבר שאתה נולד אתו. אם אינך מרגיש את זה בנשמתך, ברמה רגשית ואינטלקטואלית, אז אי-אפשר ללמדו.
בגיל עשרים החלתי להעריך את הקונצ'רטו כראוי, מתבוננת בביצועים אחרים ולומדת את הפרטיטורה. הגעתי למסקנה שהרבה דברים שעשיתי באופן אינסטינקטיבי היו בסדר, אם כי בכמה מקומות שיניתי את פרשנותי שתהיה מרשימה יותר.
הכל נדרש על מנת לנגון ברהמס כראוי. הקונצ'רטו לכינור מאד עוצמתי, ובאותו מידה מאד מרגש ולירי. הפרק השני כה רומנטי, ובכל פעם שאני מנגנת אותו, עיניי דומעות. אם אינך יכול להביא רגש למוזיקה הזו, אל תנגן ברהמס כלל. באותה מידה נדרש כח עצום וצליל גדול. מבצע חלש אינו יכול לנגנו - אולי מוצרט ובטהובן, לא ברהמס.
כשהקלטתי את הקונצ'רטו של ברהמס עם צ'ליבידאקה והתזמורת הסימפונית של לונדון בשנת 1952, דבר מדהים התרחש. היה לו מוניטין של מנצח תובעני ומאד ביקורתי, אף פעם לא מרוצה מהתוצאות. אך כל מה שעשיתי, הוא קיבל. אפילו לא אמר פעם אחת: "אידה, למה שלא תנסי בדרך כזו?". או שהסכים עמי, או שהייתה סיבה אחרת, אבל אני ניגנתי והוא עקב אחרי. זה היה כבוד גדול, מחמאה והפתעה. עדיין אינני מבינה את זה וגאה בזה עד היום.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2021 21:43 |
|
| |
אמרה אידה הנדל:
"היו מעט כנרים גדולים כשהייתי צעירה, וכך זה גם כיום. יש הרבה יותר - מליונים - של נגני כינור. אולם אתה יכול לספור על אצבעות יד אחת מוזיקאים אמתיים. עדיין כולם מעריצים את חפץ, ומי יכול להשתוות אליו?"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2021 21:59 |
|
| |
קונצ'רטו לכינור ותזמורת בלה מינור מאת דבוז'אק, עם התזמורת הסימפונית הלאומית בניצוח קרל רנקל (1947)
|
|
|
|
|
