|
|
| נשלח ב-25/8/2005 20:29 |
 |
| |
חייל, מבית מאושר זה תגרש את מיטל ואוהד
כמעט בכל דלת בגוש היה "פתק"
שהכותבים אותו היו בטוחים שיש בו פניה ישירה
וקולעת שתשכנע את המפנים לסגת.
הסוף ידוע.
כפרסומאים, יש לכם הצעה מנצחת לתלות על הדלת?
(לצערי זה רלוונטי לפינויים הבאים עלינו לטובה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2005 23:29 |
|
| |
שכחת דבר פעוט.
הפרסום עובד רק כשקורא רוצה לקרוא ואולי אף ליישם.
כשהקורא (החייל) חוסם עצמו להבנת משמעות המילים שכתובות מול עיניו, אזי חבל על השקעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 01:30 |
|
| |
כבר הרבה זמן מציק לי הענין הזה. בגדול. לא רק הגרפיטי על הבית.
הרי תקציבי הפרסום של הפעילות כנגד ההיתנתקות היו מטורפים. סכומי עתק שאנחנו בכלל לא מכירים מהפעילות השגרתית של משרדי הפרסום. ובכל זאת, כל הכסף הלך לטימיון. באף קריטריון לא הצליח הקמפיין לשנות משהו. יהודים גירשו יהודים, האהבה ניצחה - אבל את הימין, ההצפה של הצבע הכתום לא הזיזה כלום, והעיקר - גוש קטיף נרחבה.
הענין הוא שהקמפיין לא רק שלא הצליח לעצור את המהלך, שאולי באמת אי אפשר בכלל היה לעצור, אלא גם דעת הקהל הישראלית נוטה לצדד בהתנתקות.
אז איך זה קרה? איפה הם נכשלו? היה אפשר לעשות את זה אחרת?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 12:11 |
|
| |
אינת,
זה לא מדויק.
התעמולה הצליחה להוריד את אחוזי התמיכה אל סביבות ה-50 אחוז, הרבה פחות מאשר היה בתחילה.
אבל התעמולה הזו היתה שגויה אסטרטגית. בעוד שהסכנה האמיתית לדעת שוללי ההתנתקות היתה בטחונית, איש לא דיבר על זה כמעט. התרכזו רק ברגש של "עקירה מבית".
על זה אדם אומר: נכון, זה כואב מאוד, אבל הממשלה החליטה ויש לזה סיבות".
קשה לנצח בתעמולה גם את הממשלה, גם את הצבא וגם לשכנע אנשים להתעלם לרגע מהאמון האנושי בשלטון, ולצאת לעשות משהו שאולי ניאלץ לשלם עליו מחיר.
ל"יהודי לא מגרש יהודי" ושאר הסלוגנים המוצלחים של שוללי ההתנתקות, ולהתעלמות המוחלטת מהנקודה האמיתית שלהם: הסכנה הבטחונית, היה מחיר, לדעתי.
(וזה ממש בקצרה)
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 14:03 |
|
| |
ואולי אין כזה דבר "לשכנע" בפרסום
והצלחת הפרסום המסחרי אינה אלא בהתידדות והכרה של המוצר ע"י הפציינט.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2005 16:02 |
|
| |
פראזניק, התובנה שלך מעניינת.
יתרה מזו, לאחר מחשבה אני מסכימה איתה כיון שרבות שמעתי אחים שמזדהים עם כאב המגורשים אך יחד עם זאת הם בעד ההתנתקות (נכון, יש גם שנאה אך אין זה המקום לדבר על כך).
אז מה היא הדרך לשכנע? להסביר שהטילים יגיעו כעת לתל-אביב? הרי אף אחד לא מוכן להאמין בזה. מדוע להאזין למנבאי השחורות כשאפשר להאמין בעתיד ורוד ובארץ ללא מלחמות? מדוע להיטפל לחרדות כשהחופש באויר ואפשר פשוט להנות?
?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2005 18:23 |
|
| |
פראזניק
הסבר בטחוני לא היה עובד.
מה אתה יכול לעשות כאשר שר הבטחון, ראש הממשלה שהיה איש צבא, הרמטכ"ל שהיה, הרמתכ"ל שהוה וכל מי שיש לו ירוק עליו אומרים שזאת לא בעיה בטחונית (אמרתי - אומרים, לא חושבים)?
אם שרון היה רוצה הוא היה מביא את המצלמות מול כל קצין בצה"ל בעבר או בהווה והיה מוציא ממנו ביטויים בעד המהלך "למען עתידנו".
הפסדנו, כי במקום שאין יראת אלוקים, אין לאף אחד אלוקים...
אמר אויב - אריק חרבי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2005 13:18 |
|
| |
חחחח בונפיס.. אני חייבת לציין שקרעת אותי...
חיחיחי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2005 00:25 |
|
| |
בונפיס -
חי צומח דומם חייל שוטר...
אמר אויב - אריק חרבי
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
"
