שאלה חשובה!

את רוב הספרים החיצוניים אפשר למצוא קובץ הקרוי "הספרים החיצוניים". יש כמה מהדורות שונות שניתן להשיג.

בכל מקרה, הפורום מיועד לעיסוק רק בספרי קדש, והמקובל הוא שספרים אלה אינם נכללים בהגדרה זו. נא להיצמד לתחום בו דן הפורום. תודה.

מותר לפתח דיון האם ספרים אלו מוגדרים כספרי קודש או שהצנזור הראשי אוסר?

מותר

ובכן, במה ספר מקבים נחות מ'מגילת אנטיוכוס' 'שלשלת הקבלה' 'שם הגדולים'?
במה משלי בן סירא נחותים ממשלי המגיד מדובנא?
ומה גרע ספר יהודית מ'מדרש מעשה יהודית' ב'אוצר מדרשים'?

בחרת דוגמאות "גרועות". בן-סירא מצוטט פעם אחת בתלמוד, לעיתים משתמשים בספר מקבים כאסמכתא בדיונים הלכתיים, ראה למשל אצל הרב גורן זצ"ל (יצויין שגם הוא משתמש בהם כאסמכתא ולא כמקור הלכתי מובהק).

ההתנגדות העיקרית לספרים חיצוניים היא לספרים שונים שכתובים בסגנון מקראי ותכניהם אינם מתיישבים עם המסורת. כאשר חז"ל חתמו את התנ"ך הם בררו מה בסדר ומה לא, ראה למשל הדיון בתלמוד "ביקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת".

אני לא בקיא בספרים החיצוניים, ולכן אני לא יכול לתת הסברים מדוייקים, אולי מישהו מהגולשים מבין יותר ממני.

חז"ל לא חתמו את התנ"ך אלא אנשי כנסת הגדולה.
סמכותו של התנ"ך איננה בכך שהוא קיבל "הכשר" אלא בקנוניזציה שלו. כשנחתם התנ"ך נפסקה רוח הקודש כדברי סדר עולם "עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקודש מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים".
התנגדותם של חז"ל לספרים החיצונים היתה בעצם כתיבת ספרים שאינם מקודשים, ובפרט מאחר שהנוצרים והכתות קידשו כל מה שכתוב. למעט מגילת תענית עד לימי רבי חל איסור מוחלט של כתיבה, שהותר אח"כ משום "עת לעשות לה'", כל הספרות התורנית הינה פועל יוצא מהיתר זה. לאחר שהותרה הרצועה באופן גורף, בדור בו הגיעה כבר ההלכה לאיסור לשבת על ספסל עליו מונחים משלי המגיד מלוצק, אין שום טעם להמשיך לנפנף בהתנגדותם של חז"ל לספרים חיצוניים לתנ"ך.
אם ברצונך לטעון כי ספרים אלו פסולים עליך מוטלת חובת ההוכחה שהם מנוגדים ליהדות (או לפחות ליהדות איך שאתה מבין אותה).

את הספרים תוכל להשיג בטלפון 0523-855785

יעקב,
א. ודאי שחז"ל הם שחתמו, שהרי ישנם בחז"ל דיונים אם להכניס או להוציא את יחזקאל ושיר השירים וקוהלת, ואם כן הדברים לא היו חתומים קודם. בבא קמא צב (אם אינני טועה) מובא מקור מספר בן סירא בתור עניין ה"משולש בכתובים", ואם כן בעבר הספר היה כלול בכתובים, וכידוע הוא נכתב לאחר אנשי כנסת הגדולה. מה שכתוב בסע"ר הוא שלאחר שנחתם, התברר שאחר כך הדברים אינם ברוח הקודש, אך זו מסקנה לאחר מעשה.
ב. מה ההבדל בין הכשר לבין קנוניזציה?
ג. הנוצרים והכתות לא יכלו לקדש את כל מה שכתוב, כי נכתב הרבה מאוד (כפי שמצינו בקומראן, וזה כמובן לא הכל), והדברים סותרים את עצמם ללא סוף.
ד. מכל זה (וגם ממגילת תענית שהבאת בעצמך) למדת שלא היה איסור כתיבה, ומבין מה שנכתב הייתה הווא אמינא שהדברים ייכנסו לכתבי הקודש.
ה. כמדומני שרוב הספרים החיצוניים (לא כולל חשמונאים, במיוחד חשמונאים ב') מנוגדים להלכת ולמחשבת חז"ל. הבולטים שבהם הם ספר היובלים וחנוך (כל הארבעה).