ספר חדש העוסק בהשוואת נוסחאות המקרא

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1784254

הודעתו של ספרן


מה יודע יהודי משכיל על תרגום השבעים?
אלו מן השינויים אשר בתרגום השבעים יש לייחס לטקסט שונה ואלו מהם הם מעשה ידי המתרגם? בספרו החדש דן פרופ' ציפור בכל שינוי כזה לגופו, משווה למסורות אחרות, מעלה את השיקולים השונים ובזהירות רבה מציע את הנוסח שהיה קרוב לוודאי בידי המתרגם




מה יודע יהודי משכיל על תרגום השבעים? מן הסתם מה שלמד במסכת מגילה, על שבעים הזקנים אשר לבקשת תלמי המלך תרגמו לו את התורה ליוונית, ואף על פי שהושיב אותם כל אחד בבית נפרד, מן השמים כיוונו אותם שנמצאו תרגומיהם מכוונים, ובשלושה עשר מקומות שינו מן הנמצא בתורה, כגון: אלקים ברא בראשית; ויכל אלקים ביום הששי מלאכתו אשר עשה, אעשה אדם בצלם ובדמות, ותצחק שרה בקרוביה, ועוד. בוודאי הוא גם יודע שהדבר היה ביום ח' בטבת, ואז ירד החושך לעולם. יש מי שיודעים גם על כך, שהסיפור מובא במגילת תענית ובמסכת סופרים, בשינויים. אלה שעסקו קצת גם ב"חוכמות חיצוניות" שמעו על הסיפור באיגרת אריסטיאס אשר מן הספרים החיצונים, ואולי גם על הסיפור אצל פילון. מהם אולי למדו על ואריאציות אחרות של סיפור בואו של התרגום לעולם. כך למשל, שהמתרגמים אמנם עבדו בנפרד, אבל מדי ערב נפגשו יחד, דנו בצוותא בעבודתם והשוו בין תרגומיהם (ואין כאן אפוא היסוד הנסי).
מעבר לידיעות בסיסיות אלה, יש עוד הרבה מאוד לדעת על תרגום השבעים. ראשית יש להדגיש, שבתרגום שבידינו יש רק מקצת מרשימת השינויים שציינו חז"ל. אין בנוסח זה "אלקים ברא בראשית" אלא כמו בחומש שבידינו; אם כי נמצא "ויכל ביום הששי"; מצד שני, בתרגום השבעים שבידינו ישנם אין ספור שינויים מן הנמצא בנוסח העברי של התורה, ושאינם נמצאים ברשימה המוזכרת אצל חז"ל. כמו כן, תרגום השבעים מקיף גם את ספרי נביאים וכתובים, אלא שלא כולם נעשו בידי אותם מתרגמים ואפילו לא בידי אותה אסכולה של מתרגמים. נראה אפוא כי נוסח תרגום השבעים שהיה בידי התנאים הוא עיבוד מאוחר של התרגום, אשר התאמץ להתאים את הדברים עם הנוסח העברי.

על כל אלה למדתי מספרו החדש של פרופסור משה צפור על תרגום השבעים לספר בראשית. וזאת לדעת, כי השינויים שיש בתרגום היווני בחלקם הגדול הם כמובן מעשה ידי המתרגם, הנוקט דרכי תרגום כראות עיניו: הוא "מיישב" קשיים ותמיהות (האם לא כך עשה כאשר תרגם, כנזכר לעיל, "ויכל ביום הששי מלאכתו" במקום הלשון היוצר קושי "ביום השביעי" שפרשנינו פתרו בדרכים שונות, ואין כאן מקום להאריך); הוא מתאם עם לשונות הנמצאים במקום אחר, כגון ההוספה ביום השני לבריאה, כהתקיימות ציוויו ("מאמרו") של ה': "ויקוו המים מתחת השמים אל מקויהם, ותרא היבשה"; "זה ספר תולדות השמים והארץ בהבראם" (ב, ד); "מכל הרמש הרומש על האדמה למינהו, שנים שנים מכל יבואו אליך להחיות אתך זכר ונקבה" (ו, י), וכמובן החלפת הצירוף "איש ואשתו" האמור על החיות ב"זכר ונקבה" (ו, ב), ועוד רבים כהנה. הדוגמאות שלקטתי הן מתוך דפדוף אקראי לחלוטין. קל להבחין בתופעות כאלה, כי המחבר הדפיס בצורה בולטת מקומות שבהם שונה התרגום היווני מן הנוסח העברי, מקומות שבהם יש בתרגום יתרות או חסרות, או כאשר יש שינוי בסדר הדברים, לעומת המקור העברי.
נראה גם שבמקרים רבים המתרגם היווני קרא את הטקסט העברי בתנועות אחרות. בדוגמה האחרונה קרא המתרגם "להֵחָיות", כאילו זה בניין נפעל. מלך סדום מציע לאברם: "תן לי הנפש, והסוסים ("והרֶכֶש") קח לך". על יצחק נאמר, כפי שקורא המתרגם, שזרע בארץ ההיא ומצא מאה שׂעוֹרים", בשי"ן שמאלית. ועוד.

שאלות הנוסח
נשאלת השאלה, האם השינויים כולם הם מעשה ידי המתרגם, או שהיה בידיו נוסח עברי שונה בכמה פרטים? חלק מן השינויים מופיעים גם בנוסח אחר או נוסחים אחרים, שאין שום תלות בינם לבין תרגום השבעים. הדברים אמורים לא רק ביחס להשתקפות מתוך תרגום קדום אחר, אלא גם בספרות הבתר מקראית הכתובה עברית: ספרות חז"ל, ספרים חיצונים, וכן מגילות מדבר יהודה והחומש שבידי השומרונים. וזאת לדעת: בעבר הקצת רחוק ניתן היה אולי לייחס הבדלים בין תרגום השבעים (או תרגומים קדומים אחרים) לבין נוסח המסורה למתרגמים, ששינו הן בשוגג (טעויות קריאה או הבנה) והן במתכוון (כאשר רצו להכניס תכנים מסוימים או תפיסות מסוימות, או שרצו לפתור קשיים או לתאם עם לשון הכתוב במקום אחר). הדברים נשתנו לחלוטין עם גילוי מגילות מדבר יהודה (בעיקר בקומראן), ובהן חלקים גדולים מן המקרא, מלפני אלפיים שנה, הכוללים שינויים מסוגים שונים מן הנוסח המקובל. מתברר, שבסוף ימי בית שני ולאחר החורבן היו מהלכים בציבור עותקים של המקרא שאינם מדויקים (אפשר לקרוא להם "טקסטים עממיים" בניגוד ל"ספר העזרה", למשל), ושנועדו כנראה לשימוש פרטי ולא לקריאה כחלק מעבודת הקודש. ברור אפוא, שבידי המתרגמים ליוונית היו עותקים מסוג זה ובהם כבר נמצאו חלק מן השינויים אשר לפנינו. ואשר לחומש השומרוני, ברור שחלק מן השינויים שבו, ושאינם נושאים אופי מגמתי, היו בנוסח התורה שהם אימצו לעצמם. עתה נותרה רק הבעיה, אלו מן השינויים אשר בתרגום השבעים יש לייחס לטקסט שונה ואלו מהם הם מעשה ידי המתרגם. המחבר דן בכל שינוי כזה לגופו, משווה למסורות אחרות, מעלה את השיקולים השונים (כפי שאדגים להלן), כגון על ידי השוואה למקורות קדומים אחרים, ובזהירות רבה מציע, בכל מקרה שהדברים נראים, את הנוסח שהיה קרוב לוודאי בידי המתרגם, לדעתו.

היטיב המחבר לעשות, בזה שמתחילה תרגם את דברי תרגום השבעים לעברית מודרנית, כדי לתת לקורא את מה שהקורא את התורה בלבושה היווני קרא והבין, ובנפרד הוא מביא "מצע עברי משוער", בהנחה שהטקסט העברי שהיה בידי המתרגם היווני היה מן הסוג שמוצאים במגילות מדבר יהודה (או החומש השומרוני) השונה בפרטים לא מעטים מן הנוסח המסור בידינו. את השינויים אשר בתרגום השבעים מבליט המחבר, כאמור, על ידי סימנים שונים. לאחר מכן מובאים דברי הסבר מפורטים על דרך פרשנותו של תה"ש ועל שיטת עבודתו, על דמיון או אף קשרים אפשריים בינו לבין מסורות תרגומיות, פרשניות וטקסטואליות קדומות, על השחזור המשוער של הטקסט העברי שהחזיק המתרגם בידיו ועוד. כמו כן מביא המחבר, למען השלמות, את התרגומים היוונים המאוחרים יותר: של עקילס (זה אשר חז"ל שיבחוהו וקראו עליו את הכתוב בתהלים מה, ג, "יפיפית מבני אדם", ירושלמי מגילה א, יא), של סימכוס ושל תיאודוטיון.

תרגומים לדוגמא
קשה בסקירה קצרה לתת תמונה מלאה של הספר המעניין הזה. אני יכול להביא כאן רק כמה "צימוקים" לדוגמה.
בבראשית ז, ג מבדיל התרגום בין עופות טהורים לטמאים, כך: "גם מעוף השמים הטהור שבעה שבעה זכר ונקבה ומן העוף אשר איננו טהור שנים שנים זכר ונקבה". באופן כזה נוצרת התאמה עם מה שנאמר בפסוק הקודם ביחס לבהמה (התוספת "הטהור" נמצאת גם בחומש השומרוני), אך יושם לב לכך, שבהמשך, בתיאור הביצוע, בפסוקים ח-ט, השאיר המתרגם את לשון הטקסט העברי שאינו מוסר על הבחנה בין עוף טמא לטהור.
בתאריכים הנזכרים בסיפור המבול (ז, יא; ח, יד) נמצא בתרגום השבעים המספר "עשרים ושבעה" (בנוסח המסורה: "שבעה עשר"), ואילו ב"מדרש" שנתגלה בקומראן נמצא ב-ח, יד-טו המספר "שבעה עשר" (בנוסח המסורה ובתרגום השבעים: "שבעה ועשרים"). הדבר קשור בנושא קביעת לוח השנה והפולמוס בקשר לחישובה, מתוך הנחה שהמבול נמשך שנה תמימה, וגם בזה דן המחבר.
ב-יד, יג מתורגם הביטוי "העברי": העובר (מצד לצד); החוֹצֶה. ויש המציינים, שהמילה היוונית המופיעה כאן, perates, מזכירה בצלצולה את השם "פרת", הוא הנהר, שמעברו השני בא אברהם; ראה יהושע כד, ב-ג.
לא אחת יש ביטויים שהמתרגם מתלבט בתרגומם (ואולי גם בסביבתו לא הבינו) והוא מתרגם בדרכים מעניינות, לעתים על פי ניחוש. כך למשל, בבראשית טו, ב אומר תה"ש: והבן של Masek ילידת הבית אשר לי. את המילה היחידאית "משק" לא הבין המתרגם. וכנראה בספרו היה: "ובן משק בת-ביתי".
בבראשית כו, כ קרא תה"ש: "ויקרא שם הבאר עושק כי התעשקו עמו" (בשי"ן ימנית). שם בפסוק לב: "ויאמרו לא מצאנו מים" (תמורת "ויאמרו לו: מצאנו מים"). המחבר מפנה לפירושו בפרק כג, ה ואילך, וגם שם תרגום השבעים ואחרים קוראים במקום "לאמר לו, שמענו אדוני": "לאמר, לא אדוני שמעני". גם אצל פילון האלכסנדרוני, אשר כפי הנראה למד תנ"ך מתוך טקסט יווני, יש "לא מצאנו מים". הד לזה יש במדרש 'בראשית רבה', על הפסוק: "אין אנו יודעים אם מצאו או לא מצאו". הדבר קשור עם צורת הכתיב המלא "לוא" אשר כמוכח במגילות קומראן נהגה הן למשמעות של מילת השלילה "לא" והן למשמעות של מילת היחס "לו". במקומות אחדים בתנ"ך יש חילוף כתיב/קרי של "לא/לו". חז"ל דורשים את החילוף הזה, כגון במשנה סוטה ה, ה, על "לוּ יקטלני לא/לו איחל" (איוב יג, טו). בספר היובלים נראה שיש צירוף של שתי הנוסחאות: עבדי יצחק מצאו מים חיים, כרו באר שנייה ולא מצאו מים, ובאו והודיעו ליצחק כי לא מצאו מים. בעל ספר היובלים מוסיף כאן סיפור משלו, מבולבל קמעא, על שבועת יצחק לאבימלך (ראה להלן) ועל כעסו של יצחק והקללות הנמרצות שהטיח בפלשתים, משנוכח לדעת כי שבועתו להם הושגה במרמה.
בהמשך לזה, נאמר בפסוק הבא: "ויקרא אותה 'שִבְעָה', על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה". בתה"ש: "ויקרא אותה: 'שבועה', על כן קרא שם לעיר באר השבועה עד היום הזה" (המילים "שבועה, באר השבועה" מופיעות ביוונית; גם במקומות אחרים בספר בראשית השם "באר שבע" מופיע בתרגום ליוונית, ואילו בדרך כלל נכתב Bersabee, כמילה אחת, באותיות יווניות). לדעת המחבר, המתרגם אכן קרא את המילה "שבעה" כ"שבועה" (סימני הניקוד הומצאו, כנראה, לאחר חתימת התלמוד הבבלי), אך שם העיר בטקסט העברי שבידו היה כמובן "באר שבע", והמתרגם הבין שהמילה מתייחסת לשבועה הנמצאת בהקשר זה (המספר שבע אינו מופיע כאן).

ב-טו יג בתרגום השבעים: כי גר יהיה זרעך בארץ לא לו, ויעבידו אותם, וירעו להם, וישפילו אותם ארבע מאות שנה. המחבר משחזר את הנוסח העברי: "ועבדום, והרעום, וענו אותם". אך מאין ההוספה הזאת? ביטוי מעין זה, המכיל את שלושת המרכיבים "עבד הרע ענה" נמצא בכמה מקומות בקשר עם מה שאכן עשו המצרים לבני ישראל, כגון: "וירעו אותנו המצרים, ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה" (דברים כו, ו; ראה גם במדבר כ, טו, וכך גם נמצא בתה"ש ביהושע כד, ד). לשון זו הנמצאת במקרא ביכורים הייתה מן הסתם שגורה על פיו של כל יהודי, וההשלמה בפסוקנו בוודאי על פי פסוק זה. אם כי עדיין יש מקום לשאול, אם המתרגם הכיר ביטוי זה ביוונית, מתוך שיהודי אלכסנדריה השתמשו בנוסח כזה לצרכים ליטורגיים. אבל כנגד זה מזכיר צפור את האפשרות, ששני הביטויים היווניים שבפסוקנו, "ירעו להם" ו"ישפילו אותם" אינם אלא כפל תרגום של "וענו אותם", שהרי כל אחד משני הביטויים הללו משמש במקומות שונים לתרגם את השורש ענ"ה.
לסיום מן הראוי להעיר על כמה דברים.
בספר מובאות מילים יווניות רבות בכתב יווני. אולי כך צריך להיות בספר מדעי, אבל חלק מהציבור הרחב שהספר נועד לו אינם יודעים לקרוא את הכתב הזה, ומוטב היה לרשום אותן בתעתיק לטיני (כפי שהמחבר חשב תחילה לעשות, כמסופר בדברי הפתיחה). מילים יווניות רבות ידועות לקורא המשכיל, וכתיבתן בתעתיק לטיני היו מיטיבות עמו. הנה דוגמאות מעניינות אחדות (מבין רבות) למילים כאלה המופיעות כבר בראשיתו של הספר (המרנו אותן כאן לתעתיק באותיות לטיניות):
anthropos, theos, kosmos, sabbata, genesis, paradeisos, sperma, psalterion, kytara, zoe
ביאורן, על פי הסדר: אדם (כך, למשל, בפסוק "זה ספר תולדות אדם", ה, א, אשר לדעת המתרגם כוונתו לסיפור קורותיו של המין האנושי, ואין הכוונה לאדם הראשון); אלוה; קוסמוס (כתרגום "צבאם" של השמים; המילה בעיקרה משמעה קישוט, ומזה קוסמטיקה); שבת; גן (כאשר המילה מתייחסת אל הגן אשר בעדן, אשר נקרא בתה"ש: Edem. המילה הזאת נכנסה מאוחר יותר לתרגום הלטיני ולתרבות האירופית בצורת paradise. מוצאה מפרסית, והיא הגיעה אל ספרי המקרא בצורת "פרדס". וכך נקרא הגן בעדן בספר החיצוני חנוך בארמית: "פרדס קושטא"); זרע (זהו התרגום גם כאשר המשמעות היא צאצא); פסנטר (כלי מיתרים, הנזכר בדניאל); גיטר (בדיון בתרגומי "כנור ועוגב"); חיים (כך קרא אדם שם אשתו, כי היא הייתה אם כל חי; בהיקרויות האחרות קורא לה המתרגם Eua). וכמובן, גם המילה הנזכרת לעיל, perates, בספר היא בכתב יווני. אכן, המחבר טורח לבאר את המילים היווניות למען כלל הקוראים, אבל נוח יותר היה לראותן בתעתיק.
כדאי היה להוסיף לספר מפתחות, מפתח לפסוקי התנ"ך, לספרות החיצונית ולספרות חז"ל, וכן מפתח עניינים. אמנם קשה להוסיף עוד הרבה דפים לספר גדל-ממדים כזה, כי זה היה אולי מאלץ לחלק את הספר לשני כרכים, מה שהיה עושה את הספר לנוח פחות (כי אז יש לקורא להחזיק בידו את שני הכרכים יחד כדי לחפש מדי פעם ברשימת הקיצורים הביבליוגרפיים אשר בכרך השני, או בדברים המפורטים במבוא הארוך אשר בכרך הראשון), וגם יקר בהרבה.
כמו כן, נתקלתי במספר טעויות הדפסה. אך כל אלה אין בהם כדי לפגום בחשיבותו העצומה של הספר לכל שוחר ספר ולכל מי שמתעניין בפרשנות הקדומה למקרא ובמסורות הקדומות.
ספרים נוספים של פרופ' ציפור: "על מסירה ומסורת פרקים בתולדות הפרשנות הקדומה של המקרא, תרגומו ומסירתו", תשס"א; ו"תרגום הפשיטתא לספר ויקרא" (העוסק בתרגום הסורי), תשס"ג, וכן מאמרים על תרגום השבעים לספר ויקרא, ועוד.

משה צפור, תרגום השבעים לספר בראשית, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת-גן תשס"ו (651 עמ').
הכותב הינו עורך דין ובעל תואר מוסמך למשפט עברי מאוניברסיטת תל אביב

מקור:

http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=41129&Word=&gilayon=2622&mador=