פיריי. אמת או שקר בפרסום.
יום שישי האחרון. אל סל הקניות אותו נשאתי התווסף מוצר חדש, "פיירי". נוזל הרחיצה שמסיר שומן בחצי מהזמן לפי גירסה אחת, או לפי גירסת הסיפור המצויר בשליש מן הזמן. הייתה לי תחושה מיוחדת מה. בשבת התעדתי להזמין אורחים ובני משפחה לרגל שמחה במעוני, התחושה של לכבד אורחים עם כלים מכובדים בלי חשבון, לעומת התחושה העלובה כאשר פותחים את החלון ועם הרוח החצופה מתנדפים הכלים החד פעמיים היישר אל פניהם של האורחים ההמומים, עשתה לי משהו. הכלים שמן הסתם, הפעם האחרונה שהם חוו מים היה במקוה הכלים השכונתי המטונף, זכו לעדנה ופיארו את שולחן השבת. לא אלאה אתכם בתיאור הפתיח המשעמם. אלא לעצם גוף העניין.
במוצ"ש תפסתי שליטה, וברוח קרב פילחתי את ערימת הכלים העמוסה לעייפה, לשני ערימות שוות בשני הכיורים. השלכתי לעבר אשתי ההמומה את בקבוק האמה הישן, פייגי אמרתי לה, שמעי, זאת ההזדמנות שלך לראות את בעלך שוטף כלים, זאת הפעם השניה, מאז נישאנו, רק תני טיפול הוגן לכלים שנפלו בחלקך. ואילו אני רכנתי אל עבר המגירה הנסתרת ושלפתי משם בקבוק נוזל צהבהב "פיירי" שמו. זינקתי לעבר ערימת הכלים הגאים שזכו בגורל, משום מה היה נדמה לי , שהם משדרים לי חיוך ממזרי, על כך שלא נפלו בגורל העזאזל.
שעון העצר הופעל, וחיש קל אני ואשתי עמדנו מול הכיורים העמוסים, מסתערים על הכלים יוצקים אמה בשפע ומקרצפים במרץ . שני הערימות איבדו מערכם ואט אט הנמיכו. השלכתי מבט קל לעבר הערימה של אשתי, ופני חפו. מיותר לציין מדוע.
בליבי חלף קינה מתשעה באב, הזאת פיירי שאמרנו, מנקה בחצי מן הזמן לפי גירסת הקופירייטר, או שליש לפי גירסת הסיפור המצוייר...
סוף הסיפור: אני מוצא את נינוח מול המסך ומנסה לבטא את התחושה שהפריעה לי המון פעמים,
היכן גבול השקר והאמת בפרסום?
 |
|
|
