המחלקה הגריאטרית 2002
עמוס רביד | 20.11.2012
אתר בקבוק
הרעיון
הרעיון היה לטעום יינות מבציר 2002, בציר שנחשב היה, בלשון הייננים, מאתגר. אז גם היינות היו, איך לומר, מאתגרים. הטעימה הזכירה קצת ביקור במחלקה הגריאטרית. אם המטרה היתה לראות מי מהם עדיין איתנו אז הצלחנו, מצאנו כמה שהיו עדיין בחיים. גם כן חיים. אבל השאלה הגדולה היא למה? למה למשוך את היין הרבה מעבר לשיאו (תחביב שכולנו חוטאים בו). האם ככה אנחנו רוצים לשתות אותו, בחיים?
הממצאים
אני לא יודע אם יש טעם לפרט רשמי טעימה של כל יין ויין. כולם היו מעבר לשיאם, חלקם היו במצב קשה אף יותר. היינות שהשתתפו: ירדן סירה, עמק האלה מרלו, יונתן תשבי ספיישל רזרב, יער יתיר, כרמל לימטד אדישן. כולם כאמור מבציר 2002, כולם נשמרו בתנאים טובים. הטעימה, אגב, היתה (פחות או יותר) עיוורת.
היחידי שהראה עדיין מעט (בדגש על מעט) ניחוחות פירותיים היה הלימיטד אדישן. הירדן סירה היה דווקא זה שהפגין את סימני הגיל המתקדמים ביותר. עדיף היה, אני מניח, לבחור לטעימה כזו את הקברנה סוביניון מאותה הסדרה. היתר היו ברמה כזו או אחרת של חיים ואפשר היה עוד לשתות אותם. יהיו אולי כאלו שיגידו שעשר שנים זה יפה ושזו תעודת כבוד וכו', אבל אף אחד מהיינות לא היה במיטבו. הניחוחות השניוניים השתלטו עליהם לחלוטין ובהעדר הפרי התומך, האלכוהול הגבוה (המאפיין רבים מיינות הפרימיום הישראלים) בלט עוד יותר.
המסקנה
במילה אחת – חבל. בשתי מילים – פשוט חבל. כי כולם היו יינות טובים מאוד ומהנים מאוד כמה שנים קודם. לפחות בטעימה הזו היינות היו הרבה מעבר לשיאם. המכנה המשותף לכולם היה עייפות החומר. האם אפשר להסיק מכאן על הכלל? במידה מסוימת כן. גם אם יש פה ושם יוצא דופן, וגם אם נכון יהיה לטעום יינות נוספים ושנות בציר נוספות לפני שקופצים למסקנות, עדיין, את היינות ישראלים, וגם את הטובים שבהם, כדאי כנראה לשתות הרבה יותר מוקדם.
ראוי לציון
בלנד סוביניון בלאן - סמיון 2010 של יקב מדבר איתו פתחנו את הערב.
הערה
אין זה אומר חלילה שהיינות הישראלים נופלים מעמיתיהם בעולם. הטובים שבהם ללא ספק ברמה בינלאומית גבוהה ביותר. יתרה מכך, מרבית יינות העולם אינם ברי התיישנות ארוכה. ובכלל, עולה השאלה הפילוסופית האם יכולת התיישנות היא תכונה חשובה של יין. אבל על כך אולי בפעם אחרת.
י 
 |
|
|
