|
|
| נשלח ב-20/8/2014 11:20 |
 |
| |
| מם80 כתב: |  |
מכל מקום, הלהט הרומנטי המהפכני הוביל לתנועות האיזמים המודרניות (אימפסיוניזם, פוסטאימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, פוטוריזם, פוביזם, סוראליזם, וכו') ומרוב מהפיכות שכחו איך לחבר מוסיקה :) |
|
אתה בודאי מתכוון למלחיני ה'אוונגרד' שיצירותיהם הם בשיטת 12 הטונים (א טונאלי), כפי שקרו לה בזמנו 'מוזיקה נסיונית' כיום היא מכונה 'מוסיקה מודרנית' או 'מוסיקת המאה ה-20'. מלחינים מובהקים שהלחינו בסגנון זה הם: ברג, בולז, מסיאן, שטוקאהוזן ושנברג וכו'.
בהמשך למה שכתבת אכן רבים משומעי ה'מוסיקה הקלאסית' (ואני בתוכם) לא מתחברים, בלשון המעטה... לסגנון הזה ומכנים אותו 'רעש צלילי'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2014 11:24 |
|
| |
| מם80 כתב: | | | היתרון בשמירה על צורות קלסיות הינו שליוצר יש כללים ברורים ועיקר עיסוקו בתוכן היצירה. לדוגמא, הכנר האגדי יואכים אמר שלגרמנים ארבעה קונצ'רטי גדולים לכנור: הגדול מכולם, חסר הפשרות מכולם, זה של בטהובן; זה של ברהמס המתחרה בו ברצינותו; העשיר ביותר, המושך ביותר, זה של ברוך; אולם הפנימי ביותר, היהלום שבלב: זה של מנדלסון. |
|
מעניין...
במה הוא העשיר ביותר (בהשוואה לאלו שהזכרת): ברעיונות, בפיתוח, בווירטואזיות, בצלילים ??
תוקן על ידי גלילוני ב- 20/08/2014 11:32:57
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2014 15:40 |
|
| |
ליואכים היה תפקיד משמעותי בהצלחה של הקונצ'רטי של בטהובן, מנדלסון, ברוך וברהמס:
הקונצ'רטו של בטהובן לא הצליח אצל הקהל והיו ממעטים לבצעו, עד לביצועו בנגינת יואכים בן ה-12 בלונדון 1844 בניצוח מנדלסון, ומאז יואכים קידם אותו בהופעותיו, עד שנהיה לחלק מהרפרטואר של הכנרים.
יואכים בן ה-14 היה הכנר השני שהופיע עם הקונצ'רטו של מנדלסון ואח"כ הופיע עמו מעל 200 פעמים, ומאז כל ילדי הפלא הכנרים מנגנים את הקונצ'רטו של מנדלסון.
יואכים השתתף בכתיבת הקונצ'רטו של ברהמס אשר הקדיש אותו ליואכים וזה גם ביצע אותו בהופעת הבכורה.
אחרי הקונצרט הראשון בו בוצע הקונצ'רטו של ברוך, ברוך גנז אותו ושלח אותו ליואכים לשמוע את הערותיו. יואכים שלח לברוך רשימה מפורטת של הצעות לשיפור הקונצ'רטו, עליה ברוך השיב ברשימת חדשה של שאלות והצעות. אח"כ ברוך ביקש את חוות דעת לקונצ'רטו מאת הרמן לוי ופרדינד דוד. אחרי ששיכתב את הקונצ'טו עשרות פעמים, ברוך הקדיש אותו ליואכים שביצע אותו בהופעת הבכורה.
לפיכך, מאחר שהשתתפו בכתיבת הקונצ'טו של ברוך כמה מוסיקאים, אולי לאוזן של אותה תקופה נשמע עשיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2014 16:09 |
|
| |
| מם80 כתב: | | ליואכים היה תפקיד משמעותי בהצלחה של הקונצ'רטי של בטהובן, מנדלסון, ברוך וברהמס:
הקונצ'רטו של בטהובן לא הצליח אצל הקהל והיו ממעטים לבצעו, עד לביצועו בנגינת יואכים בן ה-12 בלונדון 1844 בניצוח מנדלסון, ומאז יואכים קידם אותו בהופעותיו, עד שנהיה לחלק מהרפרטואר של הכנרים.
|
|
מה כבר אפשר לצפות מקהל שאוזניו הורגלו לקונצ'רטי מפרי ה'פאפא' או אפילו מבעלה של 'קונסטנצה' - נחמדים, מתוקים ויפים ככל שיהיו, הבטהובן הוא משהו אחר, עולם חדש בהשוואה לקודמיו.
אגב גם יצירותיו של באך לא היו ידועות עד שמנדלסון "גילה" אותם ומאז ועד היום הם מושמעים - חזור והשמע.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2014 17:15 |
|
| |
בטהובן זכה להצלחה רבה ולהכרה במהלך חייו. הוא חיבר את הקונצ'רטו לכינור ממש עד סמוך לביצועו. הכנר, פרנץ קלמנט, ביצע את הקונצ'רטו בקריאה ראשונה מבלי להתאמן עליו, ובין הפרקים בידר את הקהל במוסיקה משלו. הבכורה היתה כשלון. המבקרים חשבו שהקונצ'רטו ארוך מדי והכנרים התלוננו שהוא קשה מדי לביצוע. להבדיל, מנדלסון התייעץ עם פרדינד דוד במהלך כתיבת הקונצ'רטו שלו, וברהמס ממש שיתף את יואכים בכתיבת הקונצ'רטו.
הבכורה של הקונצ'רטו מספר 1 של פרוקופייב היתה כשלון, אחרי שנדחתה במשך 7 שנים כי פרוקופייב לא הצליח למצוא כנר פנוי לביצוע היצירה. אלא שבקהל ישב סיגטי, שעשר שנים קודם לכן הוקסם מהיצירה אחרי שפרופוקייב הצעיר הראה לו אותה, ועתה כה התרשם מהקונצ'רטו עד שלקח אותו והוסיפו לרפרטואר שלו. בשנה הבאה הוא ביצעו בהצלחה בפראג, ואז במהלך עונה אחת הופיע עמו ברחבי אירופה כ-20 פעמים. באנגליה סיגטי התעקש "ועבר דרך קירות" כדי להקליט את הקונצ'רטו. הוא הגיע למנהל בכיר של חברת ההקלטה ואמר לו: "אומרים שזה לא ימכור, אבל עלי לעשות את זה!". הם הקליטו את הקונצ'רטו, ולמרבה הפלא התקליט הצליח מסחרית, מה שעזר לפרוקופייב להתפרנס.
תוקן על ידי מם80 ב- 20/08/2014 17:37:20
 |
|
|
|
|
|
