מוסיקה קלאסית: חשיבה מחדש

אידך_גיסא,

האם המלחינים הנמצאים בשורה הראשונה לא נמצאים שם בעקבות טעם שנתקבע ע"י אגודת חובבי מוסיקה גרמנית במאה ה-19? האם מוסיקה לא היתה קודם לכן מוסיקה שחידשוה בכל דור ודור ולא מוסיקה של העבר? והאם כל המלחינים שבשורה הראשונה מסוגלים לחבר יצירות עם עומק רגשי וכנות אמתית כמו לדוגמא "מלודיה עברית" מאת יוסף אחרון?

www.youtube.com/watch?v=DcvxzRcBm-A

תוקן על ידי מם80 ב- 01/09/2014 14:16:36

אתה יכול לשטות בכל האנשים חלק מהזמן ובחלק מן האנשים כל הזמן, אבל אתה לא יכול לשטות בכל האנשים כל הזמן (מיוחס לאברהם לינקולן). היו לא מעט מלחינים שהיו סופר אופניתיים בזמנם בזכות קובעי טעם למיניהם, אבל נדחקו לשורה השנייה והשלישית ואף למטה מזה במבחן הדורות (כמובן, הדוגמא שכל אחד חושב עליה היא סאלריירי, אבל היו עשרות רבות של מלחינים כאלה). מי ששרד הוא בדרך כלל מי שנכנס להיכל הנצח, ועבר את מבחן האופנה. כאמור, יש חריגים, וגם אני יכול להציע רשימה לא מבוטלת של כאלה, במיוחד לכיוון המפרגן, כלומר מלחינים מן השורה השנייה והשלישית שכתבו דברים ממש מעולים. קשה יותר למצוא מלחינים שנחשבים מהשורה הראשונה שרוב יצירתם הייתה צריכה לדעתי להסתווג אל השורה השנייה והשלישית (היידן? שוברט?).

זו טענה ישנה של אסתטיקנים כי מה שנתקבל במהלך הדורות כמופתי הינו מופתי. הטענה הזו מתעלמת משני דברים:
א. רשימת יצירות המופת משתנה מדור לדור, שלכל דור יש את ערכיו ומידותיו הוא. היו יוצרים שנחשבו למופתיים בדורות עברו ונשכחו. היו יוצרים שנחשבו בינוניים בדורותיהם ורק אח"כ נחשבו למופתיים.
ב. רשימת יצירות המופת תלויה במכתיבי טעם למיניהם ובטעם הבינוני של ההמון.

שאלות:

א. האם כל יצירה הנקראת "מוסיקה קלאסית" משקפת באמת אותה צורה יסודית או מבוססת על אותם עקרונות יסודיים של מוסיקה?

ב. על איזה מסורות בסיסיות מבוססת המוסיקה הקלאסית? האסכולה הרומאית? האסכולה הונציאנית? האסכולה הנפוליטנית? האסכולה של חצרות המלוכה הצרפתית? מה היתרונות והחסרונות של כל אסכולה?
  
ג. מה היחס הנכון בין שמרנות לחידוש במוסיקה? שתי דוגמאות:

1. לדעת קורלי, רה גבוה הינו התו הגבוה ביותר שמותר לנגן בכינור. פעם קורלי ניגן מהתוים בראיה ראשונה סונטה מאת הנדל בנוכחתו של הנדל, וקודם לכן הנדל רשם את התו מי גבוה בתיבות האחרונות של הסונטה. קורלי ניגן את הסונטה באופן מבריק, וכשהתקרב לתו האסור הנדל וחבריו גיחכו. כשקורלי הגיע לתו מי, הוא עצר, הסתכל בתו והפנה את מבטו להנדל שליוה אותו בצ'מבלו, ירד מהבמה ומאז לא שוחח יותר עם הנדל.

2. בזמנו מוריץ מושקובסקי הפסיק לקבל תלמידים ללימודי קומפוזיציה באמרו "שהתלמידים רוצים לחבר מוסיקה כמו אמנים משוגעים כגון סקריאבין, שנברג, דביסי, סאטי ואחרים".

לאנשים מודרנים, אלה אנקדוטות משעשעות על גבול האבסורד, אולם  בפרספקטיבה האם מוסיקה המבוססת בעיקר על חידושים, בפרט מוסיקה מודרנית, איננה אלא דרך לא-דרך המאפשרת למוסיקאים, לאו דווקא מוכשרים או רציניים, לחבר בנקל יצירות בינוניות?

המושג "קלאסי" פירושו מהסוג הנעלה ביותר.  בתקופה הרומנטית החשיבו את המוסיקה של היידן ומוצרט לקלאסית. בתקופת הבארוק המאוחר החשיבו את המוסיקה של פלסטרינה לקלאסית. המוסיקה הקלאסית לדורותיה בנויה על אבחנה בין מרווחים קונסוננטים (הנעימים לאוזן), מושלמים או לא מושלמים, למרווחים דיסוננטים (הצורמים לאוזן), וכללים איך לנוע בין מרווחים ולחבר יצירה.

תוקן על ידי מם80 ב- 24/08/2015 22:13:23

אינני מדבר רק על המוזיקה! 
כמו שאכתוב עיתון המודיע זה קלאסי. 
נעלה זה לא אולטימטיבי!?!

_________________

ערוץ היוטיוב שלי. מומלץ להיכנס: 
הבלוג שלי. כדאי להיכנס ולקרוא:

אם רצונך לומר שעיתון "המודיע" הוא מופת לאיך שעיתון אמור להיות, אזי השימוש במלה "קלאסי" נכון, אולם אם רצונך לומר שעיתון המודיע הינו עיתון ותיק, המלה "קלאסי" אינה מתאימה.

מכל מקום, אף יצירה, גם אם נחשבת לקלאסית, איננה פסגת ההישגים המוחלטת, כי היצירה האנושית איננה מושלמת, ולפיכך התיחסות ליצירות כקלאסיות לפעמים מביעה טעם טוב, כגון בהערכת מוסיקאים מודרנים ליצירות של באך ומוצרט כקלאסיות ביחס ליצירות שלהם,  ולפעמים הפרזה וגוזמה, כגון ביחס המועדף של נגני וקהל רוב אולמות הקונצרטים ליצירות שנכתבו בתקופה הקלאסית והרומנטית, כאילו לא היו יוצרים גדולים גם בתקופות קדומות יותר.

המלה אולטימטי פירושה אחרון, כזה שאי-אפשר להתעלות עליו. במאה ה-17 היה ויכוח גדול בצרפת בין העתיקים והמודרנים. העתיקים טענו שהסופרים העתיקים הגיעו לשיא היצירה ושהסופרים המודרנים לא יכולים אלא לחקות אותם. המודרנים טענו שהספרות המודרנית עולה על זו העתיקה. טענת העתיקים: מה שראשון הוא גם אחרון מבחינת איכות. טענת המודרנים: מה שאחרון הוא המתקדם והנעלה ביותר. במוסיקה, להבדיל מספרות ואמנות, לא נשתמרה במערב מוסיקה קדומה, ועל-כן מוסיקה מימי הביניים ואילך התפתחה באופן עצמאי עפ"י קצת יסודות שהתקבלו מדורות קדומים. מוסיקה, מהיותה במהותה מתחדשת, תמיד נחשבה אצל מוסיקאים כתהליך של התקדמות. הבעיה התחילה מהתקופה הרומנטית ואילך, כשהתברר להרבה מוסיקאים שמוסיקה שנכתבה בתקופת הבארוק ובתקופת הרוקוקו, עולה על המוסיקה של תקופתם, ואז החלו לדבר על "מוסיקה קלאסית". כמובן היו מוסיקאים שסברו שהמוסיקה הרונמטית עולה על מוסיקה מתקופות קודמות, מה שהוליד את המוסיקה המודרנית.

אינני יודע מדוע קורלי לא ניגן תו גבוה יותר מ-רה גבוה. אולי כשם שמסכת גמרא מתחילה בדף ב, ללמד שדף א, האמת המוחלטת, שייכת רק  לקב"ה, כן קורלי הגביל את יצירתו/נגינתו מטעמי ענוה.

תוקן על ידי מם80 ב- 25/08/2015 14:01:00