(כעבור שנים קרייזלר הודה שחיבר את היצירות ואמר שהיה זקוק ליצירות קצרות לקונצרטים שלו ומאחר שלא רצה להזכיר יותר מדי פעמים את שמו, ייחס אותן למלחינים אחרים. גם אמר שלא עשה מאמץ מיוחד על מנת שיצירות תהיינה דומות בסגנונן לסגנונות המלחינים להן יוחסו, ובכך למעשה רמז שמבקרי המוסיקה והקהל הרחב נוטים להתייחס ליצירות לפי ייחוסן ולא עפ"י תוכנן המוסיקלי)
האחים קסדאוס, פרנסיס הנרי ומריוס, היו נגנים ומלחינים מכובדים, שמשום מה כוננו תעשיה של זיופי יצירות מהמאה ה-18, ועשו זאת בכשרון רב. הם כמובן טענו שגילו את היצירות ולא היו אלא העורכים שלהן. כבר אז היו שמועות כי אלה חיקויים, אולם סן-סנס, שייסד יחד עם הנרי את האגודה לכלים עתיקים, אמר כי לא משנה מי חיבר את היצירות, אלה דוגמאות ללא רבב למוסיקה מהמאה ה-17 וה-18. בזמנו המוסיקולוג אלפרד אינשטיין אמר מיד שהקונצר'טו "אדלייד" שיוחס למוצרט הינו מיסטיפיקציה בסגנון קרייזלר, אלא שמוסיקאים ומומחים רבים האמינו כי מדובר בקונצ'רטו אותנטי של מוצרט, עד שמריוס הודה כעבור 46 שנה שחיבר את הקונצ'רטו. ניתוח סגנוני של היצירות, שהנרי כביכול גילה, היראה כי הן מלאות בהרמוניות רומנטיות ולפיכך אינן מקוריות. הנרי כנראה רצה להרחיב את הרפרטואר לויולה, ואכן הקונצ'רטי לויולה מאת הנרי ממשיכים להיות חלק נכבד מהרפרטואר של נגני הויולה. גם הקונצ'רטו לכינור ברה מז'ור מאת בוקריני, שהיסטוריוני המוסיקה היו סבורים שהיה מקור השראה לקונצ'רטו לכינור ברה מז'ור מאת מוצרט, חובר ע"י הנרי קסדאוס.
בשנים 1860-1935 זיופי יצירות היו מאד נפוצים, הן בגלל המיסטיפיקציה של גילוי יצירות עתיקות, והן כי טרם הכירו היטב יצירות מתקופת הבארוק ומהתקופה הקלאסית המוקדמת - מה שאיפשר לזייפנים להתל בנקל במומחים ובקהל. המלחין הפופולארי ביותר לזיופים היה פרגולזי, עד שכיום סבורים שיתכן שעד קרוב לתשעים אחוז מהיצירות המיוחסות לו אינן אותנטיות. היתה גם תעשיית זיופים גדולה ליצירות של מוצרט.
תוקן על ידי מם80 ב- 12/11/2015 15:04:57
נשלח ב-12/11/2015 15:55
דרך אגב, אפשר שבתקופתם הפסטישים-זיופים נחשבו כאמצעי אמנותי לגיטימי.
נשלח ב-1/2/2016 13:11
בשנת 1948 מיכאיל גולדשטיין, מלחין יהודי-אוקראיני, הכריז שגילה כתב יד משנת 1809 של סימפוניה מספר 21 מאת אובסייניקו-קוליקובסקי. התגלית עוררה התרגשות רבה בברה"מ, כי היתה הוכחה שמלחין קלאסי רוסי היה מסוגל לחבר מוסיקה כמו היידן, מה עוד שכללה שירי עם אוקראינים. היצירה הוקלטה ומוסיקולוגים בחנו אותה. אחד מהם הסיק שלא חוברה לא ע"י אובסייניקו-קוליקובסקי ולא ע"י גולדשטיין. אזי גולדשטיין טען שחיבר את היצירה, לאחר שמבקר מוסיקה ביקר את אחת מיצירותיו שכללה נושאים אוקראינים בטענה שיהודי לא יכול להבין תרבות אוקראינית ולהשתמש בה נכון מוסיקלית. באוקראינה ממשיכים לללמד את היצירה בקונסרבטוריונים כאילו היתה יצירה אוקראינית. לאחר שב-1963 גולדשטיין זכה בשלשה פרסים בתחרות הלחנה סובייטית באמצעות פסבדונים, הוא הוכרז בברה"מ כבוגד והיגר למערב. עד היום יש יצירות שהלחין המיוחסות ברוסיה בטעות למלחינים אחרים.
