אדולף בוש
אדולף בוש (1891-1952)
כנר, מלחין, מורה, ומנצח. מגדולי הכנרים של המאה ה-20. למד אצל תלמידים של יואכים, היה מאזין מקרוב לרביעיית כלי הקשת יואכים, ונחשב לממשיך דרכו, כמו גם לממשיך המסורת המוסיקלית של ברהמס. היה אולי הכנר הגדול האחרון של אסכולת הכנרות של מרכז אירופה, זו השמה דגש על מוסיקליות ועומק ואיכות הצליל.
בשנת 1913 היה למנהל של תזמורת מועדון הקונצרטים של וינה. בשנת 1917 התמנה לפרופסור ראשי לכינור בבית הספר הגבוה לביצוע מוסיקה של ברלין, אותה משרה בה החזיק יואכים 10 שנים קודם לכן. בשנת 1918 ייסד את רביעיית כלי הקשת בוש, שנחשבה לרביעיית כלי הקשת הטובה ביותר בתקופתה. ההקלטות של רביעיית בוש לרביעיות של בטהובן, ברהמס, ושוברט נחשבות למופתיות. משנת 1920 הפסנתרן רודולף סרקין היה לשותפו בביצוע דואטים. סרקין ורביעיית בוש היו לגרעין של הרכב הנגנים הקאמרים בוש, מבשר הרכבי התזמורות הקאמריות המודרניות. בשנת 1927 בוש היגר לשוויץ, ומשנת 1933 כשהנאצים עלו לשלטון, בוש סירב להופיע בגרמניה ובאיטליה, מחה על מעשי הנאצים והתנגד לשלטונם. בשנת 1937, בהזמנת הוברמן, היה לסולן הראשון שהופיע עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בשנת 1938 היה ממייסדי פסטיבל לוצרן, בו שימש ככנר ראשי וסולן בתזמורת בניצוחו של טוסקניני ומנצחים אחרים. עם פרוץ מלחמת העולם השניה בוש היגר לארה"ב, והיה ממייסדי בית הספר למוסיקה מרלבורו. אדולף בוש היה אדם הגון, כנר גדול ופרשן מעמיק של מוסיקה. כנרותו מתאפיינת בסגנון טהור ופיסוק יפה, בצליל זהב ייחודי, בלגטו מתנגן עם נשימה כמו של זמר גדול, בטכניקה מעולה, בשימוש נבון ומאוזן בפורטמנטו (מעבר חלק מצליל לצליל) ו-ויברטו,ובביצוע מעמיק של מוסיקה בלי להתבלט. הביצועים של רביעיית בוש והנגנים הקאמרים בוש מתאפיינים הן בנאמנות למלחין והן בחיפוש אחר פרשנות מקורית, והכל בהשראת רוחו המוסיקלית של בוש. אדולף בוש היה גם מלחין מוכשר. עם תלמידיו לכינור נמנו כנרים רבים, ביניהם יהודי מנוחין, פרנסס מגנס, שטפי גייר, אריקה מוריני, ועוד.
 |
|
|
