מי היה נותן לבת שלו להסתובב בכרמים ?!

אז מה זה כל הקטע של ט"ו באב?

מסתבר שהמון דברים טובים קרו לנו בט"ו באב, סביב לוח השנה היהודי. חלקם, קשורים לנושא החתונה ישירות. אגב, לא רק בט"ו באב יצאו הבנות לחולל בכרמים. למרבה ההפתעה, ביום הצום, יום הכיפורים גם כן יצאו הבנות בבגדי לבן (שנלקחו בהשאלה, כדי לא לבייש את מי שאין לה) לחולל בכרמים. הייחודיות ביום כיפור, יום נתינת התורה בפעם השניה , מסמל את החיבור בין העם לה', כחתונה. גם בט"ו באב יצאו הנשים לחולל בכרמים בזמן שמחה הוא זמן הבציר ואלמנט החתונה מופיע שוב. בנוסף, לט"ו באב היתה ייחודיות משלו.

בט"ו באב הראשון במדבר, בני ישראל הבינו, שחטא המרגלים מחול להם והכניסה לארץ, מותרת להם.

שנית, שבטי ישראל הותרו ביום זה להתחתן אחד עם השני. עד אז, בני ובנות השבט נישאו אחד עם השני, כדי לשמר את הנחלה בתוך השבט (אל דאגה, אבא ואמא לא בני דודים).

שלישית, שבט בנימין הותר להינשא עם שאר בני ישראל, מכיוון שהודר מהם לאחר חטא חמור. כדי להתגבר על הנדר, אפשרו לבני בנימין לקחת להם נשים ללא דייט רשמי, אלא בחרו להם מתוך בנות שילה שיצאו לחולל בכרמים. כמובן שהבירור וההתאמה נעשו בצניעות בין בני הזוג כפי שמעידה המשנה (ראה לעייל). בנוסף, מפאת קדושת היום ,לא חששו לקלות ראש בין המיועדים לנישואין.

רביעית, חודשה העלייה לרגל לירושלים, לאחר שהופסקה על ידי המלך ירבעם.

חמישית, הרוגי ביתר הובאו לקבורה.

שישית, זה היה היום האחרון שבו הביאו עצים למזבח, משום שחום השמש הקיצית נחלש מאז ולא היה מייבש כראוי, את העצים למזבח. מכיוון שהסתיימה העבודה ויש יותר זמן ללימוד תורה, עשו חגיגה.

אכן, ט"ו באב בהחלט יום רווי ערכים ושמחה. ללא ספק, הנשים הן שהובילו את קדושת היום כפי שניתן לראות במשנה הבאה.

משנה מסכת תענית פרק ד משנה ח

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה, וכן הוא אומר: (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו - זו מתן תורה, וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן ".

לא בכדי שיבח דוד המלך את הנשים בספר התהילים את האשה (קכח, ב) "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך" .