זווית היין החדשה במקורות

שמן ויין

דברים פרק כח, לט-מ

כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת:

זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ:

שמן ויין נפגשים הרבה פעמים במקורות

המטע שלהם קרוי באותו שם "כרם" בשונה מרימונים שהמטע שלהם גם יש שם מיוחד אך קרוי פרדס.

מה שהפסוקים מלמדים אותנו שהעיקר בפירות האלו זה המשקה

אמנם בפועל הזית ישל לפני הזמן וכן את הגפן תאכל התולעת

אבל ההדגשה היא לא על זה שאין זיתים וענבים לאכול אלא שאין שמן ואין יין.

כי זה עיקר הכרם.

השינוי בתהליך הגאולה  וההתקדמות הרוחנית כמשפיע על היחס ליין

השבת היא השבת האחרונה בשנה עם שני פרשיות מחוברות אך האזכורים ליין הם מעטים ואני לא רוצה לחזור על מה שכבר כתבתי ועל הגפרית (הבי סולפיט שנמצא בשימוש אצל רוב הייננים) שכתובה בפרשת ניצבים לא רציתי לכתוב כי ראיתי ששרגא כתב על זה.

אך הסתכלתי בהפטרות מה שמעניין שבשני ההפטרות ישנם אזכורים ליין

בהפטרה של נצבים 'שוש אשיש' מופיעים הפסוקים

ישעיהו פרק סג, א-ג

מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ:

מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת:

פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי:

הרד"ק מסביר שיש פה תיאור נבואי לקב"ה כיצד הוא גואל את ישראל למרות שאין להם שום זכות.

הגפן בתיאור כאן הם הגוים שהקב"ה דורך עליהם ללא שום סיוע.

מבחינתנו לא משהוא מרנין בכלל

אבל כאשר מגיעים לפרשת וילך וההפטרה היא הפטרת 'שובה'

כנראה הזכיות של עם ישראל בסימן של ריבוי, אזי במקביל התיאורים של היין הרבה יותר מחמיאים

הושע פרק יד, ו-ח

אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן:

יֵלְכוּ יֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן:

יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן

וכך הרד"ק הסביר

זכרו כיין לבנון - ריחו כמו אזכרתה לה' אמר ריח יין הגפן שנמשלו ישראל לו יהיה כריח יין לבנון שיש לו ריח טוב, וראיתי בספר אסף הרופא כי יין לבנון ויין חרמון ויין הכרמל ויין הרי ישראל וירושלם ויין הרי שומרון ויין הרי כפתור מצרים אלה היינות הם עליונים על כל מיני היין לריח ולטעם אף למרפא ומשל הריח יהיה השם הטוב שיהיה לישראל בכל העמים לעתיד.

אם בשוש אשיש היין קיבל משמעות של 'סור מרע' כעת הוא מקבל את המשמעות של 'עשה טוב'

היין במבט של תוכחה

השירה מלאה תיאורים שלקוחים מעולם היין

דברים לב, יד

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם  עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר:

דברים לב, לב-לג

כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ:

חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר:

דברים לב, לח

אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה:

הפסוק הראשון הוא מאד חיובי דיברנו עליו שנה שעברה

שני הפסוקים הבאים (צמודים אחד לשני) מדברים על יין רע מאד רש"י מסביר שמדובר על יין מר עשב מר אשכולות מרירים נושכים כמו נחש – דהיינו יין לא מוכן בכל ואין לו סיכוי להתפתח.

ואני בטוח שכל חובב יין כשקורא את הפסוקים הנ"ל קשה לו להשתחרר מהמחשבה שזה יין מלא טאנינים (למרות שאין שום קשר אבל זו הסריטה שלנו)

הפסוק האחרון מייצג לנו את הסיבה לזה שקיבלנו כזה יין גרוע

מסביר התורה תמימה

ישתו יין נסיכם - היין של עובדי כוכבים אסור ואיסורו איסור הנאה, דאמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, מה זבח אסור בהנאה אף יין אסור בהנאה [ע"ז כ"ט ב']:

שנזכה לחזור בתשובה שלמה.

השתיה בשמחת תורה

חיפשתי וחיפשתי הקשר ליין, ענבים, כרם וכו' בפרשת זאת הברכה מבלי לחזור על מה שכתבתי שנה שעברה ולא מצאתי.

ולא הייתי יכול להביא ולהרחיב כי הנושא היה די מורחב.

אבל אתמול נזכרתי בהלכה / מנהג מסוים שקים בשמחת תורה

לבוש אורח חיים סימן תרסט

ואין נוהגין לעלות לדוכן מפני שמחת העם שטרודין בשמחתן ושכיחי שכרות:

דברי הלבוש האלה הובאו גם במשנה ברורה (בתוספת מנהגים נוספים) וכאן התנוצץ לי רמז,

את פרשת זאת הברכה בדרך כלל לא קוראים בשבת אלא בחג (למעט כאשר שמחת תורה חל בשבת מ"מ בחו"ל זה לא קורה אף פעם)

החג הזה השמחה גדולה בו שישנם גם דברים שמצד עצמם אסורים או שלא נוהגים בהם ובחג הזה מותרים

כדוגמת עליית קטן לתורה, ריקודים ומחיאת כף (עיין משנה ברורה ס"ק ה ובשער הציון).

שמחה זו פרצה את כל הגדרים והתירה גם את השכרות

כך שבחו"ל (באירופה) שהיו עולים לדוכן רק ברגלים במוסף של שמחת תורה לא עלו.

עד כדי כך המצב של השכרות היה רב שיעיד עליו המעשה שנמצא באליה זוטא,

אליה זוטא סימן תרסט

כתב בתשובת מהר"ם מלובלין סימן ע"ב אחד שתקע כפו לחבירו בשמחת תורה שיניח לו מהלוואתו על ביתו ד' זהובים, אם לא היה שיכור כשכרותו של לוט חייב לקיים, ואין ראוי לקנסו.

כלומר היה חשש שהאנשים היו שיכורים כמו בפורים.

כעת הכל מובן בפרשה שקוראים אותה בשמחת תורה אין צורך בזוית של יין - היא כולה משקה.

בזה אנו מסיימים את הסדרה השניה של זוית היין במקורות

את האשכול הזה אני מניח

אמשיך להתעסק באשכול השני נתקדם בסדר המסכתות

ובקרוב אתחיל שם לעבור על השו"ע והמשנה ברורה על כל ההלכות שהיין מוזכר בהם.

הלימוד יהיה שיטתי ולא כפי שנעשה עד עכשיו רעיון מכל מסכת

תוקן על ידי יצחק1178 ב- 13/10/2017 14:15:34