עבר כבר חודש מאז שפורום 'טועמיה' התכנס והגיע זמן להתכנס שוב (לא מתחייב שזה יהיה כל חודש) הפעם הפורום התכנס בביתו של Isaac Ohayon בית חם ולבבי מאד, הגענו ליצחק מצאנו את עצמנו מרגשים בנוח עם ההורים של יצחק כאילו היו חברים בפורום.
את המנות הכינה אמא של יצחק לא רק שהיה טעים ומאד טעים אלא גם ההגשה הייתה ברמה גבוהה ביותר שלא מביישת שום מסעדת גורמה.
הנושא היה יינות Ya'acov Oryah ברגע הראשון לא הבנתי מדוע היינות סגורים. בטעימות שאני רגיל אליהם אנו דואגים לפתוח את היינות לפני כן ובמיוחד ביינות של יעקב אוריה שהוא עצמו מספר שלפעמים הוא פותח יין בשבת שותה חלק סוגר וממשיך אותו שבוע אחרי כן. יעקב מסביר לי שזה נכון כאשר באים ליהנות מיין, כאשר באים לשתות יין במסעדה אבל כאן באנו להכיר את היין ואם נפתח אותו חלק מזהות היין תעלם.
צריך לדעת שלמרות שיעקב הוא יינן ביקב פסגות וביקב עמק האלה יש לו גם יקב פרטי ושם נמצאים היינות המעניינים שטעמנו.
יעקב הביא את כל הפורטפוליו שלו, התחלנו עם יין שהיה יחיד שהוגש בטעימה עיוורת השאלה הייתה איזה זן זה?
היין היה בצבע לבן מאד ארומטי ואילו בטעם הארומטיות כלל לא הורגשה מתברר שזה אור מאופל 2016 בלאן דה נואר שהוא בעצם בלנד של גראנש, סנסו, מורברדר ומעט ברברה.
זו הייתה יריית הפתיחה היינות פה שונים מכל מה שאנו מכירים.
המשכנו עם 'עמק הציידים' מדובר על סמיון ששכב בבקבוקים 6 שנים עד שהתפתח למה שהתפתח יעקב התכוון שהתהליך יקח רק 5 שנים ובעצם אחרי 5 שנים היין התחיל להראות סימני נפילה וכמעט הוספד אך התעורר בעצמה בשנה השישית. וזה יין שעוד אמור להתיישן הוא בהמשך (עוד כשנתיים) יהיה מחומצן אבל כך הוא אמור להיות.
זה יין שלא תוכלו לקבל אותו בשום יקב מסחרי. מהסיבה הפשוטה: איזה יקב ישקיע ביין בכדי להשכיב אותו 5 שנים לפחות ביקב בלי לקבל עליו תמורה? זו הייתה הפעם היחידה שיעקב עשה את הסמיון הזה והשנה 2017 יעקב מתכוון לעשות שוב את הסמיון הזה, אזי נצטרך לחכות לפחות 2022 בכדי לוודא שהיין הזה יגיע במהדורה שנייה.
יעקב תוך כדי טעימה מספר חלק מסיפור חייו המרתק מבחינה יננית שזה נושא גדול בפני עצמו שעובר דרך יקב אסיף ליקב מדבר וכן שיתופי פעולה עם יקבים שונים, כאלה שדרשו ממנו לנסוע שבע וחצי שעות לכל צד בכדי לטפל ביין שלו (מערד לדלתון בתחבורה ציבורית) היום במבט לאחור הכל נחמד אבל אלה הם תלאות שרק מי שמאמין במה שעושה מסוגל לחיות כך.
בשלב זה עברנו לאדומים בכוס נמזגו שני יינות של 'חלום באספמיה' 2011 מדובר על בלנד של גראנש קריאנייאן וטמפרניו יין בסגנון ריוחא.
הראשון רזרבא השני גראנד רזרבא מדובר על אותו יין ממש ההבדל היחיד בניהם שהראשון שהה שנה אחת בחבית והשני שלוש אלה הם החוקים. (בשוק היינות בארץ לכל יין פשוט קוראים רזרב ובכדי לייקר אותו מייד קוראים לו ספשייל רזרב – אבל זה כבר נושא לספר בדיחות).
וכעת הפוך מהחשיבה הרגילה שלנו היין שיותר מוכן הוא הגראנד רזרבא ויעקב מסביר היין הזה עבר יותר פעמים טופיינג הוא התחמצן יותר במשך הזמן לכן יותר נגיש.
אני אהבתי תחילה יותר את הרזרבא הרגשתי בו טעמים של עשבי תיבול וספייסיות יין חלק שכיף לשתות אותו. בשלב זה הגראנד רזרבא לא דיבר אלי.
אבל יעקב הביא שתי כוסות שמתאימות במיוחד ליין ריוחא והיין נמזג גם אליהם והכוסות עברו בין כולנו לצורך הרחה ואכן הנס קרה ושני היינות הריחו כמו שצריך.
בהמשך עברנו לעוד שני יינות אדומים בסגנון עמק הרון זה בלנד של גראנש מורברדר סירה מעט ברברה לתיקון חומצה ונגיעות סינסו (זוכרים מהבלנד הזה הוא עשה את 'אור מאופל') שתינו שוב בשתי כוסות 2014 ו 2015 האחרון בוקבק רק לפני חודש עדיין מאד סגור והראשון היין שאי אפשר לשכוח אותו פשוט יין שכביכול עבר במעשנת בשרים. חשבנו שזו השפעת העץ, יעקב דוחה ואומר שהוא השתמש בחביות ישנות שישפיעו כמה שפחות על הטעם ורק יעזרו לתהליך החימצון האיטי (מיקרואוקסידציה) יעקב מסביר שלתופעה זו אחראי הסירה, יין שמאד התחברתי אליו.
וכעת עברנו ליינות 'הכתומים' מדובר ביינות לבנים ששהו עם הקליפות הרבה יותר מאשר יינות אדומים שוהים עם הקליפות משהוא כמו חודשיים ויותר הרעיון הוא שביין הלבן הרגיל אנו מקבלים רק חלק מהענב רק את המיץ את החלק הפירותי שבו. ואילו כאשר היין שוהה עם הקליפות אנו מקבלים מהנב את כל מה שהוא יכול לתת. לכן יעקב קורא ליין בשם המעניין 'אלפא אומגה' דהיינו מ א' ועד ת' (ביוונית כמובן).
שתינו שני יינות אלפא אומגה 2014 וג'מה
האלפא אומגה הוא בלנד של ויוניה, סמיון וסוביניון בלא ואילו הג'מה עשוי מסמיון בלבד.
היינות שהו שנה שלמה בחבית חדשה.
הג'מה הוא יין מדהים הארומות של מישמש מיובש יין שלא מפסיקים להתפעל ממנו.
הג'מה הוא יין לא סחיר כולו נמכר לבר היין 'ברוט' (הם עשו עסקה טובה, השם ג'מה זה שם שבר היין בחר כמחווה לאחד הבעלים).
ובסוף הגענו לקינוח וכאן ציפתה לנו הפתעה שלא מהעולם הזה אם עד עכשיו הגענו לכוכב אחר כעת עברנו לפלנטה אחרת יין קינוח לבן 'המוסקיטר הזקן' שהוא בלנד של מוסקט ושרדונה שהה שמונה שנים בחבית (דרך אגב יש עוד 6 חביות שלא בוקבקו) יין עם כל כך הרבה טעמים.
כמובן שלא יצאתי מהערב מבלי להניח את ידי על היין הזה – מומלץ מאד.
על המנות שהכינה אמא של יצחק לא אפרט תראו לבד בתמונות.
 |
|
|
