באחד מהרסיטלים שנתן גרנדוס, הקהל היה קר ואדיש. בסיומו גרנדוס התרגז ואמר לאדם הסמוך לו: "עתה תראה איך אגרום לגסי-הרוח האלה להשתנות". הוא חזר לבמה והתחיל לאלתר להתלהבות הקהל. כשקד לקהל, שמעוהו ממלמל: "אנושות אומללה".
גרנדוס לא אהב שתלמידיו (למעט המצטיינים שבהם) ינגנו את יצירותיו. כשחבריו שאלוהו מדוע, אמר: "אני מעדיף שינגנו באך, מוצרט, בטהובן, שופן - זה לא יכול להכאיב למלחינים האלה. אולם אני עדיין כאן ומאזין!".
כשמישהו ביקש לנגן בפני גרנדוס, בתקוה להיות תלמידו, גרדוס שאלו אם ניגן סונטה של בטהובן. אם התשובה היתה שניגן את כל הסונטות של בטהובן, גרנדוס אמר: "מצטער. אין שום דבר שאני יכול לעשות עבורך. כשתשכח את כולן ותעבוד היטב רק על אחת, תבוא שוב לראותי".
כשאחד מפטרוניו של גרנדוס פיטר את המורה לפסנתר של בתו על מנת שגרנדוס ילמדה, גרנדוס הפציר בעמיתו להישאר, הזמין אותו לנגן בפסנתר, האזין בכבוד לנגינתו, ואף ניגן עמו ב-4 ידיים.
"אנדלוסה", ריקוד ספרדי מס' 5, מאת גרנדוס ובביצועו:
"ואלסים פיוטיים" מאת גרנדוס ובביצועו:
"מזרחי", ריקוד ספרדי מס' 2, מאת גרנדוס ובביצועו:
סונטה בסי במול מז'ור מאת סקרלטי, בעיבוד וביצוע גרנדוס:
