חסיד חבד חונך ומלווה נערים ובחורים ומבוגרים

חיזוק שבועי ''והשיב'' *פרשת ויחי – שבת חזק* תשפ''ה ויישם בארון במצרים – 'עצמותו של יוסף' נשאר בשלימותה על אף כל שנות הגלות בסוף פרשותינו התורה מסיימת את ספר בראשית עם הפסוק ''וימת יוסף בן מאה ועשר שנים, ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים", זו הפסוק האחרון לפני שנכנסים לספר שמות, פרשיות 'שובבי''ם', שאלו הפרשיות שלומדים על קושי השעבוד וגלות מצרים. כל זמן שבנ''י היו במצרים 'עצמות יוסף' היו מונחים בארון במצרים, ובצאתם ממצרים כתיב "ויקח משה את עצמות יוסף עמו... והעליתם את עצמותי מזה איתכם" יוסף הצדיק בטרם מותו השביע את בנ''י להעלות איתם את עצמותיו. ולכאורה צריך ביאור מהו הקשר בין 'עצמות יוסף' לגלות מצריים, שזהו המסר האחרון שהתורה מסיימת איתה לפני הכניסה לגלות מצרים? מובא ביאור ויסוד נפלא בספר *'ליקוטי שיחות' (מהאדמו''ר מליובאוויטש זיע''א)*, 'עצמות יוסף' רומז על 'העצמיות' (מהות) של בני ישראל, (וכפי שרואים שכל ישראל נקראים ע''ש יוסף כמו שכתוב בתהילים, 'נוהג כצאן יוסף'), הפירוש והמסר של 'ויישם בארון במצרים' הוא שגם במעמד ומצב של 'מצרים', שיש 'מצרים לישראל' נמצא העצמות של בני ישראל ('עצמות יוסף') בשלמותה 'בארון', כמו דבר שמונח בתוך ארון סגור מכל הצדדים ששום דבר אינו יכול לפגוע בו. ועוד מבאר שם: ארונו של יוסף קשור עם ארון הברית, כמאמרם ז"ל (סוטה י''ג.) "כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו... מהלכים זה עם זה", ויש לומר הרמז בזה – שהארון המגן על העצם של בנ''י הוא הארון הברית, שבו נמצאים הספר תורה והלוחות, וכתיב 'חרות על הלוחות' (שמות ל''ב, טז) אותיות החקיקה, ש'הם מיניה וביה והן דבר אחד ממש עם האבן שנחקקו בו', עד שאי אפשר להפריד ביניהם, היינו שהקשר של יהודי עם התורה הוא באופן שהתורה חקוקה בו ומתאחדת עמו למציאות אחת, ומבלי להסתכל על מעמדו (גם כאשר שייכותו לארון הברית היא בהעלם), לא שייך להפריד ח''ו בין יהודי לתורה, כיון שזוהי מציאותו האמתית, וכלשון הזוה''ק (ח''ג עג.) "קודשא בריך הוא אורייתא וישראל כולא חד". כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה, ז' ט''ו) ומזה לומדים הוראה למעשה, בנוגע לאופן שבו נעשה החיזוק לבנ''י ('חזק') במצרים, שגם בזמן גלותנו עכשיו, כי 'כל המלכויות (גלויות) נקראו על שם מצרים' (ב''ר ט''ז, ה), עד לגלות זה האחרון, שמצד קושי ואריכות הגלות שלא בערך לשאר הגלויות, יש צורך בחיזוק גדול יותר. החיזוק של בנ''י בזמן גלות מצרים נעשה ע''י ההכרזה "ויחי יעקב", ש'יעקב אבינו לא מת... מה זרעו בחיים אף הוא בחיים', כלומר: הדגשת מעלתו האמתית של כל אחד ואחד מישראל (זרעו של יעקב) הוא מצד מציאותו ש'ישראל הוא', ולכן, מבלי להסתכל על מעמדו ומצבו בגלוי, יכול וצריך לגלות את מעלתו האמתית, ע''י שמקרבים אותם לתשובה, ועי''ז מחזקים ומעודדים את רוחו לבוא למעמד ומצב של חיים ('זרעו בחיים') אמתיים גם בפועל ובגלוי. ויה''ר שנזכה בקרוב לקיום הנבואה 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות', וכפי שכתוב ביציאת מצרים "ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו... נלך כי חג ה' לנו", שנזכה לצאת בקרוב מגלות המר הזה ביחד עם נערינו, בבנינו ובבנותינו, חזק חזק ונתחזק! אכי''ר!! *ארגון 'והשיב' הבית החם להורים לנוער מתמודד* 02-313-7526 | www.veheishiv.co.il *לתרומות לטובת המשך הפעילות עבורכם לחצו כאן: https://nedar.im/8000294*

חיזוק שבועי ''והשיב'' שבת פרשת ויגש – תשפ''ה גישת החינוך של יהודה – ''ונפשו קשורה בנפשו'' פרשותינו מתחיל "ויגש אליו יהודה"... בנימין נאסר בכלא המצרי אחרי שנמצא אצלו הגביע, וכעת ניגש יהודה ליוסף ומתחנן אליו לשחרר אותו בגלל 'יש לנו אב זקן...ואחיו מת' .... 'איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי'... ובאמצע דבריו מנסה לשכנע את יוסף עם המילים "ונפשו קשורה בנפשו"... נשאלת השאלה, מהו פשר הדיבורים האלה, הרי יוסף אמר (סוף פר' מקץ) 'האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד' ומפרשי המקרא מסבירים, שלפי חוקי המדינה הוא חייב מיתה, 'אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין' ואשר ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד (ע''י רש''י שם), אז למה יהודה חשב שכל טענותיו הנ''ל 'ונפשו קשורה בנפשו' ישכנע את יוסף לבטל את גזר דינו של בנימין? "ונפשו קשורה בנפשו" ע''י בעל הטורים: ב' במסורה, הכא, ואידך 'אולת קשורה בלב נער' (משלי כ''ב: ט''ו) שהוא נער ואף אם לקח הגביע, הוא מפני אולתו הקשורה בו, "אי נמי, מפני שאולתו קשורה בו צריך שתהא נפשו קשורה בנפשו של אביו לחנכו" עכ"ל. הבעל הטורים מחדש לנו כאן יסוד עמוק בגישת החינוך, ואיך יהודה הבין שבגישה הזאת הוא יכול לשכנע את יוסף לשחרר אחיו בנימין על אף שלטענתו הוא גנב הגביע ודינו למוות וכו'.. ובעצם יסוד זו עונה לשאלה הידוע וכואבת "איך (מחנכים) ומחזירים נוער שמתמודד שאינו נוהג כשורה"? והתשובה לזה - היא אחת: רק ע''י אביו (ואמו) אם 'נפשו קשורה בנפשו' אז תוכלו להשפיע עליו ולהחזירו למוטב בעז''ה! יהודה טען ליוסף, נכון שמפריע לכם שבנימין גנב הגביע ויש לו 'אולת קשורה בלב נער', אבל בכ''ז הדרך להחזירו למוטב הוא לא על ידי שייענש בכלא או שיישאר עבד במצרים, זו לא ישפיע עליו כלל וכלל, הדרך היחידה היא, להחזירו אל אביו 'כי נפשו קשורה בנפשו' ועי''ז יכול הוא להשפיע עליו ולהחזירו למוטב. בהמשך הפרשה כתוב (בראשית מ"ו , כ"ח) "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה" ורש''י מביא המדרש תנחומא "להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". נשאלת השאלה למה דווקא יעקב אבינו בחר יהודה מכל שאר השבטים לפתוח ישיבה בגושן? ויש תירוץ נפלא ששמעתי בשם חכם אחד, כי כתוב בתחילת הפרשה (מ''ד ל"ב) יהודה ניגש ליוסף ואמר "כי עבדך ערב את הנער.... וחטאתי לאבי כל הימים" ומסביר רש''י –שם "ואם תאמר, למה אני נכנס לתגר יותר משאר אחי; הם כולם מבחוץ, ואני נתקשרתי בקשר חזק להיות מנודה בשני עולמות" עכ''ל, מכאן יעקב אבינו הבין שרק אחד שלוקח אחריות ''וערבות אישית'' על בנימין עד כדי כך שאם לא אביאנו אליך... להיות מנודה בשני עולמות – רק הוא ראוי לפתוח ישיבה ולהיות ''ראש הישיבה'', מנהיג ומורה דרך של כלל ישראל!! לפי''ז לכאורה מובן יותר למה 'מסר חינוכי' זה של ''ונפשו קשורה בנפשו'' (כמובא בבעל הטורים הנ''ל) התורה מלמדת אותנו דווקא ע''י יהודה שנבחר ע''י יעקב אבינו בחיר שבאבות להיות 'הראש ישיבה' ומנהיג של כלל ישראל שמורה לנו הגישה והדרך איך לחנך, ואיך לקרב ולהתחבר לילדנו היקרים אפילו אלו שמתמודדים קשה עם עצמם. המסר שנוגע לנו, ככל שנתחבר עם כל ילדנו [וכ''ש עם ילדינו המתמודדים] בקשר נפשי בריא, אמיץ וחזק כך נוכל להשפיע עליהם לטובה, להחזירם למוטב, ובעז''ה להשיבם אל חיק אבותם בב''א! *ארגון 'והשיב' הבית החם להורים לנוער מתמודד* 02-313-7526 | www.veheishiv.co.il *לתרומות לטובת המשך הפעילות עבורכם לחצו כאן: https://nedar.im/8000294*