הנרקיסים של אלעזר.
עכשיו, בעונת הסתיו, עומס העבודה אינו מאפשר לצלם בחוץ, חפשתי לרענן משהו וחשבתי לשתף אתכם בסיפור שהתרחש ונקרא לו: הנרקיסים של אלעזר.
בכל שנה בעונה זו, מתעוררת לחיים אדנית הפלסטיק הלבנה. גשמי היורה מרווים אותה, מחלחלים אל רגביה החומים - שחורים וחודרים אל תוך בצלי הנרקיסים היבשים, הטמונים ומוסתרים בה. אלו פקעות של נרקיסי בר הפורחים מידי שנה למשך כשבועיים עד שלושה ומפיצים ריח משכר ומדהים. או אז, לאדנית העזובה מגיעה עדנה. היא נלקחת אחר כבוד אל חלון משרדי ובמשך שבועיים ימים אני מביט בנחת בתפרחת הלבנבנה צהבהבה ומריח ומתבשם מריחה העז.
כשזמנם חולף, מתחילים העלים להתייבש ולקמול, ולאחריהם הגבעול הירוק שמחליף צבעו לחום צהבהב. תרמילים קטנטנים מתייבשים, נפתחים ונבקעים וגרעינים שחורים מתפזרים אל תוך האדנית למחזור חיים חדש.
זה הזמן להחזיר את האדנית לחצר המרפסת, שם היא תנוח למשך שנה שלמה עד לבא הסתיו הבא.
הסיפור של האדנית הוא הספור של אלעזר, שם בדוי, תלמידי מלפני יותר מחמש עשרה שנה. הייתי המחנך שלו בגיל עשר או מעט יותר. הוא היה תלמיד מיוחד. היפר אקטיבי עם קשיי קשב וריכוז מורכבים. בהיותו עסוק מאד בבעיותיו, בבית ובבית הספר, גם השתלבותו החברתית היתה בעייתית ובעיות משמעת חוזרות ונשנות היו לחם חוקו.
אותי הוא קנה. בתחילת השנה הבחנתי שמדובר בילד חכם, פיקח וערני מאד. קולט מהר, ספונטאני ומלא חיות. היתה לו מקוריות וכאריזמה אישית. כשהיה מרוצה, החיוך שלו היה שווה מיליונים. יחד עם זאת העולם הרגשי שלו היה פגוע מאד והוא הגיב בחשדנות ואפילו עוינות לכל מחמאה. השתדלתי בכתה להתנהל בחכמה, לפעמים להעלים עין, כל עוד הדבר לא הפריע להתנהלות הכתה ולפעמים לשוחח ולבנות אימון.
לאחר תקופת הסתגלות האמון נבנה. הייתי לוקח אותו לשיחות קצרות מאד ומתעניין בתחביביו. הם היו רבים. כל יום תחביב חדש. היה יצירתי והשתמש במגוון של חפצים בבניה עצמית. ייצר מטוסי נייר משוכללים, מערכת תופים מכלים שונים, מכוניות מעץ וקרטון וכד'. חיבה מיוחדת היתה לו לבעלי חיים, טבע, צמחים ועוד. הזמנתי אותו לביתי לסעודות שבת או סתם כך בימות החול ומהר מאד הפך להיות בן בית. הקשר האישי בינינו התהדק ונבנה אמון רחב.
זו היתה תקופה נהדרת בעבורו. הוא חייך, צחק, נהנה, שיתף והשתדל מה שיותר לשמור על כללים ונהלים. בכתה היו לו תפקידים והיצירתיות שלו באה לידי ביטוי במגוון תחומים.
השנה הסתיימה, הוא עלה כתה, אבל הקשר נשאר. היה מבקר אותי בהפסקות ומתייעץ מעת לעת.
כעבור שנה קשה מאד, אלעזר הועבר למכינה לישיבה באזור ברכפלד. זו מכינה שנועדה לקלוט נערים עם צרכים מיוחדים.
יום אחד הוא מופיע בביתי כולו צוהל ושמח: 'הרב,' הוא אומר לי: 'הבאתי לך מתנה,' ובהתלהבות הוציא מכיסיו שתי פקעות של נרקיסים. 'חפרתי עמוק להוציא אותם, יש אותם בכמויות ליד המכינה שלי.... ידעתי שתאהב אותם.'
הסברתי לו שגם אם אני אוהב, אסור לקטוף פרחי בר ואני מאד אוהב לטייל בטבע ולראות אותם בסביבתם הטבעית.
שתלתי את הפקעות באדנית הלבנה.
חלפו כ-15 שנה מאז. כל שנה הם לא אכזבו והצמיחו תפרחת מדהימה. לעומתם, מהלך חייו של אלעזר לא היה סוגה בנרקיסים. הוא נפלט ממערכת חינוך אחת לשניה, והדבר לא הוסיף לו יציבות. את שנות הישיבה הקטנה שרד איכשהו, אבל לאחר מכן, נפל להתמכרויות שונות, לחברה רעה ולרחוב.
במשך כל השנים הוא שמר איתי על קשר, בעיקר טלפוני אבל גם קפץ מידי פעם. הזמנתי אותו לכל השמחות המשפחתיות שערכתי. [בחתונת בתי שתחי', הגיע עם פלסטר על האוזן להסתיר את העגיל....] זכר את תאריך יום ההולדת שלי וכל שנה הרים טלפון לאחל שנה טובה. בחגים הגיע לביקור חג. כשמצבו הידרדר מאד, הקשר בינינו התהדק והוא שיווע לעזרה. במהלכים משותפים עם גורמי רווחה נכנס למכון גמילה שם שהה כשנתיים וב"ה יצא 'נקי'. לא אלאה אתכם בכל חויותיו כי רבים המה, רק אספר שכהיום הוא ב"ה מנהל את עצמו באופן עצמאי ויציב באורח חיים שונה, וד"ל.
אני אוהב את אלעזר אהבה עזה. הוא חביב עלי כבני ומידי שנה בשנה עת עונת הסתיו מגיעה, השמים הקודרים נושאים בחובם גשמי ברכה שמנביטים את הפקעות למחזור צמיחה חדש.
ואני, מביט כל יום באדנית - הצמיחה מהירה וניכרת מידי יום - ודמותו של אלעזר הקטן עומד בדלת כשבגדיו מרושלים, פאותיו סתורות, שולף מהכיסים את הבצלים השחומים, מחייך אלי בעיניים בורקות ובתחושת ניצחון אומר: 'הרב, הבאתי לך פקעות של נרקיסים, אני יודע שאתה אוהב אותם.....'
בליבי תפילה נזכה לראות את אלעזר חוזר חזרה, ומקים בית נאמן בישראל.
השנה, בגלל השמיטה, אינני מעביר את האדנית ממקומה, לא יודע מה מותר? מה אסור? אבל, כל יום אני בא לפקוד וליהנות ממנה. מה רבו מעשיך ה'.
אני מעלה כאן תמונות שצלמתי במשך השבועיים האחרונים, מקווה מאד שתהנו.
לתגובותיכם אודה.
האדנית הלבנה
הפקעות היבשות משנה שעברה.
הנבטים החלו לצמוח:
לאדנית היתה עדנה:
הגבעולים ובתוכם התרמילים:
עוד קצת והנה.....
איזה עולם יפה....
האדנית בערב שבת חיי שרה...
והנה התמונה אחרונה ממוצאי שבת הנוכחית...
מקווה שנהנתם.
תוקן על ידי תורפיה ב- 15/11/2014 21:37:41
)
