עשור לעידן הדיגיטלי אצלינו...

בלי להכנס לדיון פילם או דיגיטלי, היה משהו מאד כיף בתקופת הפילם שהיתה הגבלה במספר התמונות שיכולת לצלם, כל תמונה הייתה יותר מוקפדת כתוצאה מכך. והעיקר, הציפיה איך יצאו התמונות לאחר הפיתוח. נוסטלגיה!

תמיד, חיבבתי צילום וציוד צילום. 
המצלמה הראשונה שלי היתה 'VIVITER' למי שעוד זוכר זה היה פילם של פוקט, בקסטה. אני מדבר לפני 35 שנה. [אני כבר 'סבא', ב"ה.] היא היתה משוכללת, עם פלאש מובנה בלי פוקוס אוטומטי.
אח"כ עברתי לניקון פילם, 35 מ"מ, קומפקטי, עם מיקוד אוטומטי ונעילת פוקוס.
אח"כ היתה לי, לא תאמינו, 'לייקה' ידנית לחלוטין! משנות ה-30 ללא כל אוטומציה, שמצאתי אצל סבתא שלי שהביאה אותה מגרמניה לאחר המלחמה..... היא היתה מצלמה מדהימה, חדה בטירוף עם עדשת לייקה אורגינלית.... אוח... היו ימים....  לא הצלחתי להתאים לה פלאש. 
ניקון F80 חצי מקצועית, ואז עברתי לדיגיטליות...
נוסטלגיה......
אני מתבונן היום בתמונות של פילם מהניקון והלייקה, יש איזה משהו שקשה להגדיר אותו שיש בו התפעלות וחביבות. אולי בגלל הטרחה שבכל תמונה וההתמודדות, הסיפוק היה אחרת. 
סתם נקודה למחשבה. האוטומציה אכן מקלה על חיינו, אבל אנו פחות מעריכים את המובן מאליו. לא כך?