| נשלח ב-8/8/2005 21:28 |
 |
| |
"תולדות חיי חזנים מהעבר ומההווה"
אני רוצה לפתוח פינה חדשה בפורום. כל הגולשים מוזמנים להשתתף בפינה זו.
הפינה היא: "תולדות חיי חזנים מהעבר ומההווה".
מי שרוצה לכתוב על חזן מסוים מוזמן להיכנס לפינה זו.
בסופו של דבר, כל אחד יוכל ליצור לעצמו ספר על חיי החזנים.
פרק 1
החזן מישה אלכסנדרוביץ
החזן מיכאל (מישה) אלכסנדרוביץ נולד בעיר ברספוליס באזור ריגה בלטביה. הוא היה קרוב משפלתו של החזן ברלה חגי. בילדותו, ניחן בכשרונות מוסיקליים ואביו דאג לפתח את כשרונותיו ושלחו ללמוד נגינה בפסנתר וכינור. אלכסנדרוביץ השתלם בחזנות אצל החזן שלמה רביץ והמנצח זאגור. כשהיה בן 8 הופיע בקונצרט ראשון, בו השמיע שירה קלאסית ופרקי תפילה. בגיל 18 נסע לאיטליה שם למד פיתוח קול ושירת בל קאנטו. את משרתו הראשונה כחזן קיבל בהיותו בן 20 בעיר מנצ'סטר שבאנגליה. הרב ד"ר מרדכי נורוק, מראשי יהדות לטביה, צייד את אלכסנדרוביץ במכתב המלצה בו כתב "הצעיר מיכאל אלכסנדרוביץ ראוי לשמש שליח ציבור בכל תפוצות ישראל". ממנצ'סטר עבר לכהן בעיר קובנה שבלטביה בבית הכנסת "אהל יעקב". בדרכו לשם, עבר אלכסנדרוביץ בפולין ובצרפת, שם הפיק את תקליטיו הראשונים.
עם כיבוש קובנה בידי הגרמנים עבר למוסקבה, גויס לשרות התרבות הסובייטי וזכה בתואר "אמן העם". הוא עבר לטשקנט והופיע באלפי קונצרטים לעידוד החיילים בצבא הסובייטי, אחרי המלחמה עבר למוסקבה ועבר לפני התיבה בבית הכנסת הגדול. הקומוניסטים סרבו להתיר לו לשמש כחזן, וכן אסרו עליו לצאת להופעות בארצות המערב. כאשר הגיש בקשה לעלות לישראל נדחה במשך למעלה מעשר שנים, ורק בהתערבות מזכיר האו"ם דאז, או טאנט, הסכימו הרוסים לתת לו לצאת את ברית המועצות. בחודש חשוון תשל"ב (נובמבר 1971) עלה לארץ ונתקבל כחזן ראשי בבית הכנסת הגדול ברמת גן. הוא הופיע בקונצרטים, שידורי רדיו וטלוויזיה, ואחרי שנתיים עבר לקנדה ומשם לארצות הברית. "לטנור לירי כזה ציפינו כאן בארץ", כתבה המבקרת המוסיקלית אוליה זילברמן (מעריב ל' שבט תשל"ב 5.2.72).
15,000 איש התאספו במדיסון סקוור גארדן בניו יורק בדצמבר 1972 והאזינו לשירתו של מיכאל (מישה) אלכסנדרוביץ, אשר הופיע ב"מצעד כוכבים" יחד עם הזמרים הנודעים יאן פירס ותאודור ביקל. לא הייתה זאת הופעתו הראשונה בארצות הברית, אך שנים רבות עברו מאז הוזמן "ילד הפלא" מריגה, מישה אלכסנדרוביץ, להופיע לפני הציבור בארצות הברית מטעם האמרגן הנודע סול יורוק. הפעם הופיע אלכסנדרוביץ כאזרח בן חורין של מדינת ישראל, הנושא את התואר "החזן הראשי של בית הכנסת הגדול ברמת גן". לאחר הופעתו ב"מצעד הכוכבים" הופיע ב"טאון הול" הידוע בניו יורק והמבקר המוסיקלי של ה"ניו יורק טיימס" פטר דייויס כתב ב- 16.12.72 כי "מיכאל אלכסנדרוביץ היה אחד הסודות ה מוסיקליים-תרבותיים אשר הוסתרו מעין העולם ב- 25 השנים האחרונות". הוא הגיע אלינו בשנתו ה- 57, אך עדיין כוחו עמו. חבל שלא ניתנה לנו האפשרות ליהנות משירתו בשנים קודמות.
במסע הופעות ברחבי ארה"ב וקנדה בשנת 1972 הביא אלכסנדרוביץ כבוד רב לאמנות החזנות בכלל ולחזנות במדינת ישראל בפרט. בעיתונות האידיש והאנגלית פורסמו תולדות חייו ופרשת מאבקו עם השלטונות הסובייטים עד אשר זכה לעלות לישראל בחשוון תשל"ב (נובמבר 1971), ומאז הינו תופס מקום כבוד בעולם החזנות והמוסיקה במדינה. באחד מהופעותיו במונטריאול נכח המבקר המוסיקלי של העתון הקנדי "די גאזט" יעקב זוסקינד אשר כתב בעתונו ב- 27.12.72, כי "לעתים רחוקות הנני חוזר לביתי מקונצרט ונוטל מלון כדי לחפש מונחים לרשימה של תשבחות כפי שעשיתי זאת לאחר הרסיטל המוצלח של אלכסנדרוביץ בתיאטרון "מעזאנעוו" במונטריאול" והוא ממשיך ואומר: "קולו של אלכסנדרוביץ הינו קול טנור, הינו בעל אינטלגנציה גבוהה, ולאחר דקות ספורות הנך הולך שבי אחרי צורת הביצוע המקסימה שלו... הנו אמן המזכיר את שירתם של טיטו סקיפה וריכרד טאובר. ונוסף על כך הוא חזן מסוג מעולה הממוגג את לב השומעים בתפילתו רבת הרגש... אלכסנדרוביץ הנו אמן יוצא מגדר הרגיל. טעם נפלא, קונצרט גדול!"
בחודש אייר תשל"ג (מאי 1973) הוזמן אלכסנדרוביץ שוב לארה"ב, והפעם במסגרת חגיגות שנת ה- 25 להקמת המדינה. הוא הופיע ביום השואה בעצרת לזכר 30 שנות מרד גטו ורשה ב"טמפל עמנואל" אשר בשדירה החמישית בנוכחות ראשי הממשל האמריקאי. כן השתתף בועידת התנועה הציונית במלון ולדורף אסטוריה ובתפילות ברחבי ארה"ב וקנדה. בועידה השנתית של כנסת החזנים המתכנסת במלון גרוסינגרס הוא מופיע כנציג ישראל.
מיכאל אלכסנדרוביץ הפיק עשרות תקליטים בברית המועצות, ביניהם "השיבנו ד' אלהיך ונשובה" ו"דאס ידישע ליד" המוקדש לשירים באידיש, "מודים אנחנו לך" המסמל את תודתו של האמן לבורא עולם על אשר זכה להיות אזרח בן חורין במדינת ישראל ולייצגה בכבוד ברחבי העולם כאחד מגדולי החזנים והאומנים.
בשנותיו האחרונות חי בגרמניה. עם קריסת ברית המועצות הוזמן לקונצרטים בחבר העמים והוא בגיל הגבורות.
למרות הגיל המתקדם זכה להצלחה עצומה ושר בארבעים קונצרטים.
אלכסנדרוביץ נפטר בו' מנחם אב תשס"ב והוא בן שמונים ושמונה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2005 21:45 |
|
| |
רעיון גדול.
רוב תודות לך הכתבה המעניינת על החזן מישה אלכסנדרוביץ שלאחרונה הביאו ממנו כאן לינק לראיון איתו וגם לצפיה קטע ממנו.
תודה רבה ואני גם יכין כתבה, בלי נדר על חזן אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2005 22:48 |
|
| |
יישר כוח ל- hachazan על הרעיון הנפלא.
ברשותו, אני רוצה להוסיף את פרק 2:
החזן משה שטרן
החזן משה שטרן הוא מגדולי החזנים של תקופתנו. עוצמת קולו, נועם תפילתו ושליטתו בנוסח התפילה לכל גווניו מקנים לו את תוארו הרם.
משה שטרן, יליד הונגריה, בן למשפחת חזנים ידועה. אביו ר' ישראל שטרן, כיהן כחזן ראשי בהר ציון בירושלים וכל אחיו כיהנו כחזנים בהונגריה. אביו שהבחין בכלי היקר הטמון בגרונו, אסר עליו לשיר ללא פיקוח. בהיותו בן שבע שנים ערך את הופעתו הראשונה, אולם עליית הנאצים לשלטון וכניסתם להונגריה קטעה את הופעותיו. בהיותו בן עשר הופיע באולם האקדמיה למוסיקה בבודפסט ובהיותו בן שתים עשרה, ערך את תפילת "אל מלא רחמים" בעצרת אזכרה לחוזה המדינה, בנימין זאב הרצל.
כשעלו ארצה, שוכנו בתלפיות בירושלים, שם עבר לפני התיבה אביו ר' ישראל עם בנו הצעיר משה. את משרתו הראשונה קיבל משה שטרן בהיותו בן שבע עשרה כשהוזמן כחזן לימים הנוראים לרמלה. לאחר אחת התוכניות לחזנות ברדיו בו הופיע משה שטרן, הוזמן לרחובות שם קיבל משרה שנתית, והועמדה לרשותו מקהלה ומאז החל כוכבו דורך בעולם החזנות. כשנפתח בית הכנסת בהיכל שלמה בירושלים בשנת תשי"ח, הוזמן שטרן לקבל את משרת החזן הראשי ובית הכנסת נעשה צר מלהכיל את כל המתפללים שבאו לשמוע את שטרן. לפיכך הועברה התפילה לאולם הכניסה עד לבנייתו של בית הכנסת הגדול בירושלים. לאחר כהונה בת חמש שנים, עבר שטרן לבית המדרש הגדול ביוהנסבורג. שנתיים לאחר מותו של משה קוסביצקי, הוזמן משה שטרן להתפלל בבית הכנסת "בית אל" שבבורו פארק. רב בית הכנסת, הרב ישראל שור, אמר על שטרן: "זכיתי לכהן ברבנות בבית הכנסת שבו שמעתי את החזנים מרדכי הרשמן, ברלה חגי ומשה קוסביצקי, אך ביצוע מרשים של "מלכויות, זיכרונות ושופרות" כפי ששמעתי מפיו של משה שטרן, לא שמעתי מעולם".
שטרן כיהן במשך עשר שנים כחזן בבורו פארק ובשנת תשל"ז חזר לירושלים. מאז הוא עורך את תפילות הימים הנוראים בסאן פאולו שבברזיל ומרבה להופיע ברחבי העולם ובישראל בקונצרטים רבים וכחזן אורח בשבתות.
ביום ג' באלול יתקיים בבנייני האומה בירושלים, קונצרט הוקרה לכבודו של משה שטרן בהגיעו לגיל שיבה, בו ישתתפו מיטב חזני העולם.
זה המקום לאחל לחזן שטרן בריאות ואריכות ימים.
תוקן על ידי - efratiha - 08/08/2005 22:48:24
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2005 22:52 |
|
| |
יישר כוח ל- efratiha על מאמרו על החזן משה שטרן.
אני קורא לכולם לשנס מותניים, לקחת עט ביד ולכתוב על חזנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2005 23:16 |
|
| |
תודה רבה לידידי מר החזן היקר
אני מודה לך על הרעיון ועל הכתבה הנפלאה שהבאת, כמו כן למר אפרתי על הכתבה הנפלאה על החזן הנפלא משה שטרן, וכמובן שכל המוסיף תבוא עליו הברכה.
תודה ושוב תודה.
מנחם
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2005 23:49 |
|
| |
מאוד יפה, מרתק תודה רבה לכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2005 00:20 |
|
| |
תודה תודה.
אני חושב שכדאי ששטרימר יעתיק את הכתבות שכתב על חזנים באשכול הנפלא שלו לאשכול זה כך יהיה לנו עוד חומר על חזנים מסודר באשכול אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2005 14:46 |
|
| |
אני מצטרף לברכת התודה מאד נהניתי מהכתבה של החזן ושל אפרתי-ה, אשתדל להכין גם משהו רק זה יקח קצת זמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 19:15 |
|
| |
פרק 3
החזן לייב גלנץ
החזן גלנץ נולד בכג' בסיוון תרנ"ח לאביו ר' קלמן, שכיהן במשך שלושים שנה כחזן בבית הכנסת של חסידי טאלנה בקייב. אביו זקנו מצד אביו, ר' נפתלי, היה מראשי חסידי טאלנה בסורוקי בסרביה, ממייסדי הקלויז, בו שימש ש"ץ ראשון קבוע על פי מצוות הצדיק ר' דוד מטאלנה, במשך עשרים וחמש שנה עד יום מותו.
גם סבו, אבי אמו, ר' נחום היה חזן באובוכוב, פלך קייב, משם עבר לקייב והיה חזן בבית הכנסת בדימייבקה שבפרבר העיר.
החזן גלנץ, עבר לראשונה לפני התיבה בהיותו בן שמונה, בבית הכנסת של סבו בדימייבקה. בעקבות שבת זו התפרסם שמו כילד פלא והוזמן לערים רבות לעבור בהן לפני התיבה, וכך התפלל לייב גלנץ עד היותו בן 14 בערים לודז', וארשה, אומן, רובנה ועוד.
גלנץ למד קומפוזיציה מוסיקלית אצל הקומפוזיטור הרוסי גליאר בקייב, אחר כך היגר לארצות הברית ולמד זמרה אצל אספינול, מורם של קארוזו ושל בנימין ג'ילי. לא חסרו פיתויים לקריירה באופירה אולם לייב גלנץ ידע את ייעודו: להיות חזן, חזן אמיתי. עד מהרה הגיע לבתי כנסת מפוארים "אוהב שלום" בניו יורק, "סיני" ו"שערי תפילה" בהוליבוד. הוא זכה להצלחות רבות וגדולות, יצירותיו הוקלטו על גבי תקליטים והופצו ברחבי העולם.
בשנת תשי"ד הגשים גלנץ את חלום חייו בעלותו לישראל. הוא הוזמן מטעם ועד בית הכנסת "תפארת צבי" בתל אביב לכהן כחזן ראשי ועשה זאת במשך 9 שנים בליווי מקהלה בניצוחו של שלמה גולדהר ולאחר מכן בניצוחו של יהושע זוהר. מוניטין רב יצאו לסליחות הראשונות שנאמרו בבית הכנסת "תפארת צבי" ע"י החזן גלנץ ומקהלתו.
בעיתון "הבוקר" נכתב מאמר על הסליחות של גלנץ, וכך נכתב: "...הטקסט של הפזמונים, הפיוטים, הפתיחות והסליחות אמנם אינו משתנה, אך התוכן השירתי - חזני של בעל התפילה מ"תפארת צבי" הינו עולם צלילים מיוחד במינו ונבדל מכל ה"סליחות" של חזנים אחרים בערכים מוסיקליים עשירים, שבעלי המסורת יראו בהם רפורמה נועזת ובחלקה בלתי מובנת, ורק אלה החודרים לתוכן הספרותי של ה"סליחות" ומוסיקאים יכולים לתפוס מלוא יופיים ומשקלם... על עצם קולו של החזן ב"תפארת צבי" נסתפק הפעם באמרנו שלייב גלנץ הינו בעל הטנור היפה ביותר בישראל. קלות זמרתו וקסמה המוסיקלי והאישי הם למופת לכל חזן וזמר".
בשנת תשי"ט התקבלה התוכנית להקים מכון למוסיקה דתית יהודית ואקדמיה לחזנות בראשותו של החזן לייב גלנץ.
לתוכנית זו נענו חכמים וסופרים ועסקני ציבור, ובכנס הפתיחה הרצה לייב גלנץ את ההרצאה המרכזית, וכך אמר:
"אברהם ויעקב עמדו בתפילה אף על פי שהם עצמם היו ענווים מטבעם. אברהם אמר: "ואנוכי עפר ואפר..." ובכל זאת העז לטעון: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?..". גם יעקב אבינו, שאמר על עצמו: "קטונתי מכל החסדים" התפלל: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו". משה רבינו, העניו מכל אדם, התחנן לפני הקב"ה: "סלח נא לעוון העם הזה". ברגע של ייאוש הוסיף ואמר: "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת..." חכמינו אמרו: ''המתפלל בעד חברו והוא נענה תחילה" צריך להטיל "ה" במקום "ע" במלה "נענה" ביחס לשליח הציבור. אני נהנה מאד מתפילתי. החזן שופך שיח. החזנות היא השתפכות הנפש והתבטלות עצמית, התפשטות הגשמיות. החזן מקבל עליו עול מלכות שמים בעולם התחתון, בדומה למלאכי מרום, המקבלים עליהם עול מלכות שמים בשפה ברורה ובנעימה קדושה. אצל החזן התפילה שירה והשירה תפילה. המלה "שירה" בגימטרייה "תפלה". מאימתי התחילה התפילה מתוך שירה? הפסוק "וידבר משה את דברי השירה הזאת באזני העם" מוכיח שהתורה דיברה בשירה.
במוצאי שבת שירה, יד' בשבט תשכ"ד, יצאה נשמתו של לייב גלנץ. בהלוויתו השתתפו קהל אלפים, ביניהם נשיא המדינה ש.ז. שזר, חברי כנסת וחברים רבים בני העלייה השלישית. החזן בנימין אונגר אמר תפילת "אל מלא רחמים".
בין המנחמים הרבים שהגיעו לביתו, היו הרב הראשי לישראל הרב איסר יהודה אונטרמן, יו"ר הנהלת הסוכנות משה שרת ורבים אחרים.
החזן ישראל אלתר כתב על החזן גלנץ לאחר מותו כך:
"שמעתי אל רינתו במלוא הדרה, כשבקרתי בישראל והתקשרותי אליו גדלה יותר ויותר. הרושם העז ביותר עשו עלי ואף על כל אלה שלא נלוו אליו גם בהתפתחותם - הסליחות, ששמעתין, בשנה האחרונה, כאן באמריקה.
לא בכי נואש ב"איך נפתח פה" ולא השתפכות הלב ב"אשמנו", בנוסח שלו ב"כמה יסרתנו" ועל כולם "מכניסי רחמים", חשים שעלו במחשבתו חילוקי דעות, אם יש לומר תפילה זו או שאין לאומרה כלל. משום כך פותח הוא כמי שמעלים סוד ומפתח אותה עד למשבר של כלות הנפש בתחינה, כשהוא מגיע למילים "השתדלו והרבו תחינה...".
עד כדי כך השפיעו עלי, שהרביתי לדבר על כך בקבלת הפנים שנערכה לכבודו מטעם החזנים וכיניתיו "חזן החזנים". משסיימתי את הערכתי עליו במילים:
ר' לייב הוא חזן הדור,
שם תפארתו - זוהר
שפתותיו תטפנה מור,
פיו יביע טוהר.
ומה גדול הכאב, ששירת חייו נפסקה."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 21:37 |
|
| |
יישר כח לך ..hachazzan
איזה נתוח יפה על גלנץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2005 21:41 |
|
| |
מאוד מאוד יפה אשמח כמובן לשמוע דברים פשוטים וכנים על טעמכם האישי על החזן גלאנץ ז"ל כיום על ההקלטות שאולי לא משקפות את מה שנכתב.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2005 00:45 |
|
| |
אני מודה לכם על הכתבות המאד מעניינות על אלכסנדרוביץ וגלאנץ ז"ל ויבלטו"א משה שטרן.
ב"ה, זכיתי לשמוע את שלושתם.
אני חייב תודה לאבי ז"ל, שבהיותי ילד לקח אותי מספר פעמים בשבת, כאשר הלכנו רגלי ממרכז ת"א לרמת גן וחזרה, על מנת לשמוע את מישה אלכסנדרוביץ ז"ל. זכורני, שבחג ראשון של פסח הלכנו לשם. לשמע תפילתו בהלל "אהבתי כי ישמע ה' קולי תחנוני" - ראיתי הרבה מהקהל המוחים דמעות הניגרות מעיניהם...
את גלאנץ שמעתי בסליחות ראשונות בבית הכנסת שלו תפארת צבי. כבר גמרו כאן את ההלל על תפילה זו ולא אוסיף.
את שטרן שמעתי בהזדמנויות שונות בארץ ובחו"ל. התפילות המרשימות ביותר שלו היו בבית הכנסת הגדול בתל-אביב עם המקהלה המצויינת של מנשה לב-רן. האולם הגדול התאים בדיוק למידותיו.. רק לדוגמא...כאשר הוא רק פתח את פיו - הוא החריש את המקהלה בת 12 הזמרים המקצועיים.. וזה אומר הכל על עוצמת קולו ואני לא מדבר על ה"אמירה" הנהדרת שלו, כאשר כל מילה - היא היצירה עצמה... ולא הי'ה צורך לחכות שהוא "יגיד משהו.." דבר הנכון גם לגבי גלאץ, אלכסנדרוביץ, קוסביצקי, ועוד חזנים, תכונה המציבה אותם בשורה הראשונה..והמבדילה בינייהם לבין סתם חזן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2005 11:56 |
|
| |
תוקן על ידי - efratiha - 12/08/2005 11:56:46
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2005 11:59 |
|
| |
אני רואה שאין משתתפים בלינק זה, רק 2 כותבים בו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2005 12:59 |
|
| |
פרק 4
החזן עמנואל פרנקל (תרמ"ט – תש"א)
רק מעטים מקרב חובבי החזנות, מכירים כיום את שמו של החזן עמנואל פרנקל (1889 – 1941), שהיה מחשובי החזנים והבולט בקרב החזנים בווינה שבין שתי המלחמות.
חזן זה היה דמות מוכרת ונערצת בקרב יהודי וינה, רבים נהרו לשמוע את תפילתו בבית הכנסת האורתודוכסי "בית ישראל", המוכר בשמו האחר כבית הכנסת "הפולני" ("די פוילישער שול").
פרנקל עמנואל, נולד בראשון לינואר 1889 ברומניה בעיירה סיניק (SINIC), למשפחת רבנים.
עד לגיל 15 למד בישיבה בה שימש דודו ראש ישיבה , ומשם עבר ללימודי רבנות בישיבת פרסבורג המפורסמת ("פרסבורגר רבינר שול"), שבה הוסמך בגיל 22 לרב.
מילדותו גילה, כשרון לשירה, זימרה ותפילה, אך מטעמי "ביטול תורה", עסק אך במעט בנושא החזנות.
בעת לימודיו בישיבת פרסבורג שימש החזן יוסף רוזנבלט כחזן בקהילה זו, שמעו של הצעיר בעל הקול יוצא הדופן , הגיע לחזן המפורסם.
יוסל'ה רוזנבלט, קירב את עמנואל פרנקל ולימדו חזנות, מוזיקה, ונוסח התפילה. בגיל 23 קיבל פרנקל את משרת החזן הראשונה בעיירה טירנאוא בהונגריה.
לאחר פרק זמן קצר כחזן בעיירה הזו זכה במשרת החזן הראשי בבית הכנסת "הפולני" האורתודוכסי "בית ישראל" בווינה, שם החליף את החזן המפורסם מאיר שור.
במשך 25 שנה שימש עמנואל פרנקל כחזן הראשי בבית הכנסת הזה, והפך לחזן הבולט והמפורסם בקרב חזני וינה בדור ההוא.
בווינה, פעלו באותה עת {מ- 1914 עד נובמבר 1938} 49 בתי כנסת בהם שימשו בקודש חזנים רבים – מהשורה הראשונה של החזנים, ביניהם, לייבוש מילר, גרשון מרגוליס, מטיאס מטיאס, ישראל אלתר, יוסף פישר ואחרים.
בבית הכנסת, טופחה על ידו מקהלת מבוגרים ונערים בראשותו של המנצח יוסף מילט (מנצח ומלחין), שיצירותיו בוצעו בבית הכנסת על ידי החזן פרנקל והמקהלה,מקהלה זו שמשה בית יוצר לחזנים עתידיים וזמרים כבנימין אונגר, קורן אשר, וזמר האופרה הלפרן דוד.
פרנקל, שכאמור היה בהכשרתו גם רב, גויס במהלך מלחמת העולם הראשונה, לצבא הקיסר האוסטרי לתפקיד רב צבאי, כקצין.
עמנואל פרנקל, סירב להקליט את יצירותיו מטעמים שבהכרה דתית, שהרי היה מקפיד על קלה כבחמורה וראה בביצוע ההקלטות "חילול השם".
בכך נמנעה מרבים ההכרות עם החזן המפורסם ויצירותיו, ודרכו החזנית ששילבה את הסגנון המערבי (הכוראלי), והסגנון הפולני המזרח אירופאי, תוך הבלטת הסגנון המזרח אירופאי, שהרי השפעת מורו החזן יוסל'ה רוזנבלט בלטה בתפילתו.
עמנואל פרנקל, פעל בנושא המוסיקה היהודית, הוציא ספר בשם "שירה וזימרה" ובהם מבחר מיצירותיו ורציטטיבים חזניים, שנאספו על ידו לקובץ, כמו כן הרצה בבית המדרש לרבנים בווינה, בנושא "התפתחות התפילה ומנגינת הטעמים בישראל", הרצה בנושאים אלה" בהסתדרות העברית" בוינה, וכן פרסם מאמרים בנושאים אלה בעיתונות היהודית.ידועה ידידותו עם החזן ישראל אלתר אליו גם העביר מיצירותיו.
שטח פעילות חשוב ומיוחד אצלו, היה, הכשרת חזנים, בהם עסק באופן אינטנסיבי. בית מגוריו ברובע השני - הרובע שבו התגוררו רוב יהודי וינה – ברחוב "פוגבכגסה", היה מוכר היטב לתלמידיו פרחי החזנים, בניהם החזנים טאובה שמואל ברוך, שבייד שלמה, קורן אשר, ואחרים.
תפילותיו בבית הכנסת הפולני "משכו" בהמוניהם את יהודי וינה שבאו לשמוע את רינתו, לאחר שסיימו תפילותיהם בביתי הכנסת האחרים ו"בשטיבאלך" הרבים שבעיר, גם לא יהודים, ובניהם גדולי הזמרים של האופרה בווינה באו לשמוע אותו. על מעמדו יוצא הדופן וגדולתו. בעולם החזנות בווינה, העיד לא פעם תלמידו המפורסם ,החזן הדגול, שמואל ברוך טאובה.
עם סיפוח אוסטריה תחת המשטר הנאצי במרץ 1938, הפכו חייהם של יהודי וינה לקשים מנשוא הרדיפות, המעצרים, ההתנכלויות הפכו ליומיומיים, אך המכה הקשה ביותר ניחתה "בליל הבדולח" (עשירי לנובמבר 1938), ביום זה נהרסו ונשרפו כל 49 בתי הכנסת בווינה למעט בית הכנסת המרכזי ברחוב זייטנשטטן ש"רק" ניזוק קשות, בשל מיקומו ברובע הראשון, והחשש שהצתתו תצית בתים אחרים ברובע.
כתוצאה מ"ליל הבדולח" הופסקה הפעילות הדתית בבתי הכנסת, וניחתה מכת מוות על פרנקל, כמו יתר החזנים נותר ללא פעילות ובמצב כלכלי קשה, כמו יתר חבריו, חיפש דרך למלט נפשו, ולמצוא משרה במקום אחר.
הוצעה לו משרת חזן בארצות הברית, אך משיקולים שלו ,העדיף לקבל את ההצעה המכובדת של קהילת ליבאו (ליפאיה), בלטביה, קהילה שלה מסורת מרכז אירופאית, בית כנסת מפואר, ומקהלה.
הוא התקבל כחזן הראשי של קהילה זו בבית הכנסת "הכוראלי" שבעיר. הקהילה שזכתה לחזן כה מפורסם ואהוד, קיבלה אותו באהדה ושימחה, פרנקל היה החזן הבולט והמפורסם בלטביה.
בעיתונות היהודית בלטביה מתפרסמים בפברואר 1939, מאמרים נלהבים אודות פרנקל תפילותיו, בבתי כנסת שונים בלטביה, פרנקל צוין לשבח בגין תפילתו מחממת הלב, מוסיקליותו, ושליטתו ברזי החזנות, וזאת בקול בריטון עשיר ויפהפה. פרנקל אף זכה למכתב תודה מנשיא לטביה בשנת 1939 (קארליס אולמאניס), על תפילה שחיבר ליום העצמאות הלאטבי. ביוני 1941 הגיעו הגייסות הנאצים ללפאיה.
ב- 29 ליולי 1941, פרנקל הוצא להורג בירייה יחד עם ראשי הקהילה בעיר, נורו למוות ברחובה של העיר.
רעייתו וביתו נלקחו למחנות המוות שם מצאו מותם.
בנו ניצל והתגורר באוסטרליה.
כך בגיל 52, איבד עולם החזנות את אחד מגדולי החזנים, חזן, רב, ותלמיד חכם -אשר הולך ונשכח כיום, שכן מעריציו, רבבות יהודי וינה, ומרכז אירופה, ועמיתיו גדולי החזנים בני דורו, עימהם קיים קשר הדוק , כבר כמעט לא קיימים, ולצערנו לא הותיר אחריו עקבות בהעדר תקליטים מפיו.
|
|
|
|
|
|
