בס"ד*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
דיווח מקונצרט התרמה לעמותת "תן יד"
היכל התרבות פתח תקוה אור לכ"ד סיון תשס"ו
שלום לחברים (האקטיביים והפאסיביים גם יחד),
זה עתה חזרתי מהקונצרט בפתח תקוה. רבות דובר בפורום שלנו על קונצרט זה לפני קיומו, וכל זה מתוך חשש שמא לא יצליחו למכור כרטיסים. רבותי, אל דאגה. האולם היה מלא מפה לפה. נותרו מקומות פנויים בודדים ורובם של כאלה שרכשו כרטיסים אך ברגע האחרון לא הצליחו להגיע לקונצרט.
קהל היעד של קונצרט זה לא היה קהל היעד של הקונצרטים הרגילים. אמנם ניצפו בקהל חובבי החזנות הקבועים שרצים לכל קונצרט באשר הוא (סריטה עמוקה. אז מה? זה מה יש), אך רוב הקהל היה קהל שבא במיוחד לערב זה. חלק גדול אינם נמנים על חובשי הכיפות. חלק פתח תקוואים חובבי אופרה ש"פתאום הביאו להם את יבגני שפובלוב ליד הבית". חלק מחוברים בדרך זו או אחרת לעמותת "תן יד" ובאו לערב המיוחד הזה למען העמותה ופועלה המבורך.
בהתאם לכך, התאים המנהל המוסיקאלי של הערב – מיודעינו הרב מנחם בריסטובסקי, את תוכן הקונצרט. מעט חזנות קלאסית וקלילה, מעט אופרה קלאסית וקלילה, קצת שירים חסידיים וקצת מארשים. הקהל אהב את מה שהגישו לו והחזיר למבצעים אהבה והוקרה רבה. לטעמי היה חסר רק דבר אחד. כותרת הקונצרט היתה "כשהחזנות פוגשת את האופרה". חסרו המילים "על בימת ברודווי". לו אני הייתי נותן את הכותרת לקונצרט זה – "כשהחזנות פוגשת את האופרה על בימת ברודווי". חברים, מילות הקישור של דודו ושל יבגני על הבמה, ה"כאילו מערכונים" שהם עשו, מעין דו-שיח של מופע סטנד-אפ, זה טוב לכזה קונצרט קליל, ואכן הקהל אהב זאת. אבל זה לא חזנות מול אופרה נטו. לחזנות יש משקל רב יותר ותוכן הרבה יותר עמוק מאשר כמה יצירות קלילות על הבמה יחד עם זמר אופרה. בדיוק כמו שלאופרה יש משקל רב יותר ותוכן יותר עמוק מאשר זחיחות דעת על הבמה. אבל אם הקהל אוהב זאת, וזה מוכר כרטיסים – לגיטימי לחלוטין. זה לא הטעם שלי ומזל שלא אני בימאי הקונצרט. אשריכם ישראל.
הגדיל לעשות מנצח המקהלות יענקלה רוטנר שכתב עיבודים יפים ומיוחדים לערב זה. יענקלה הצליח "לשתול" מילים מתוך התפילה על קטעי האופרה ששרה המקהלה. ממש מעלין בקודש...
ולדיווח עצמו:
השתתפו בקונצרט הזמר/שחקן/חזן דודו פישר, החזן שלמה גובר מדרום אפריקה, זמר האופרה יבגני שפובלוב, מקהלה מורחבת המורכבת ממקהלות מודיעין, נתניה וכפר סבא תחת שרביט הניצוח של יענקלה רוטנר, ועל הקלידים המנהל המוסיקאלי הרב מנחם בריסטובסקי.
את הקונצרט פתחה המקהלה במחרוזת קטעי חזנות קצרים, שיבנה בית המקדש, במידה טובה ישועה ורחמים, ותחזינה, כבודו של מלבסקי.
בריסטובסקי מתחיל לנגן את "הנני כאן". המקהלה יושבת. אורות האולם מעומעמים ורק אור הפסנתרן בוהק על הבמה. והנה נשמעת שירתו של דודו פישר "אני הולך אלייך כל ימי אני הולך אלייך מסונוור האבנים פוצעות את כפותי אבל אני איני מרגיש דבר...". התאורן מכוון את קרן האור לפתח הבמה ודודו פישר צועד למרכז הבמה, המיקרופון בידו והוא שר. הקהל כבר נכנס לראש של הקונצרט ומתלהב מהכניסה המרשימה. מחיאות כפיים סוערות מלוות את כניסתו של דודו. ביצוע מצויין לשיר הנפלא הזה.
בתום השיר פונה דודו לקהל, מתוודה כי כתושב פתח תקוה זו לו הפעם הראשונה שהוא בהיכל התרבות של עירו. מעט מילות קישור ולאחר מכן "לפיכך אנחנו חייבים" של שור. לטעמי הנוסח היה "חזנות לייט".
עכשיו תורו של מר יצחק אוחיון ראש עיריית פתח תקוה להחזיר לדודו. הוא עולה לבמה ובפתח דבריו שואל מי מהנוכחים באולם זו לו פעם ראשונה באולם זה? תרימו יד, אל תתביישו! OK, תורידו ידיים, תתביישו.
בפי ראש העיר בשורה: כל שנה יערך ערב התרמה כזה למען עמותת תן יד. רבותי כדאי לרשום זאת לפניכם ולהיערך בהתאם. בשבת שירה תשס"ו, במלון רמדה בירושלים, שבת חזנות של חברת קראוס, התארח ראש העיר אוחיון והצהיר כי הוא הולך להפוך את פתח תקוה לעיר החזנות. ומאז, ראו איזו תנופה אדירה קיבלה החזנות בעיר הזו. רישמו לפניכם!
תורו של יבגני שפובלוב. שתי יצירות: את "סנטה לוצ'יה" ביצע לבדו, לאחריה את "פוניקולי פוניקולה" יחד עם המקהלה. כאן הוא גם משתף את הקהל שנכנע ברצון לתנועות הידיים שלו ושר איתו ביחד את שורות השיר הידועות והמוכרות. על מילות השיר ימבו ימבו (אינני מכיר, אני מקוה שלא טעיתי), הכניס יענקלה רוטנר את המילים "שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד". פנטסטי.
החזן שלמה גובר מדרום אפריקה, שהוא עצמו מושתל כליה. אגב, פעילות העמותה מתמקדת בתמיכה בחולים מועמדי השתלה ומושתלים ובמשפחותיהם. ובכן, החזן שלמה גובר שר את ד' זכרנו של יוסלה רוזנבלט.
לאחריו עולה דודו על בימת ברודווי. חזונים אוף פרובע. למגינת לב הקהל, התחיל לשיר באנגלית, אך מהר מאד נכנע לדרישת הקהל ועבר ליידיש. מיחזר את ההופעה המפורסמת שלו מקונצרט הגאלה תשס"ה. לפני ביצוע היצירה, סיפר דודו איך זמר בא לאודישן לפני המפיק, הבימאי וכל צוות ההפקה, והקביל זאת לחזן שבא ל"אודישן" לפני רב הקהילה(?) וצריך להרשים את הרבנית (???). נו, שוין, שיהיה. לדעתי לא היה מקום ליצירה זו בערב זה מול קהל כזה. אבל משזה בוצע, בוצע יפה מאד, בטוב טעם והקהל עטף אותו באהבה. שחקן זה שחקן.
דודו מספר על התקופה בה היו בניו בשרות סדיר בצה"ל. לאחר מכן ביתו. ולאחר מכן תמיד יש מישהו מהמכירים שיש לו בן, חבר, או מישהו אחר שמשרת בצה"ל. להם הוא מקדיש את השיר הבא שנקרא "בשלום" אך ידוע יותר בשם "התפילה". למיטב ידיעתי המילים נכתבו ע"י אהוד מנור והלחן קלוד מישל שינברג, משום מה בתוכניה נכתב דוד קריבושה. אשמח אם מאן דהוא יאיר את עיני. ביצוע מרטיט לבבות. הקהל כבר באקסטזה.
מילות השיר:
א-לוקי שמע קולי
גורלו בידיך, א-לי
הוא צעיר, שמור דרכו
עד ישוב אל ביתו
בשלום, בשלום, בשלום.
לו א-לוקים היה נותן
אז הוא הבן שאין לי אין
עוד קיץ קם מול עיני
אבדו אי שם כל שנותי
וסוף ימי קרב אלי.
תן לו זמן, הוא צעיר
הוא רק ילד קטן, א-לוקי
א-לוקי במרומים
תן לו יד, תן חיים
קח אותי, שלח אותו
אל ביתו בשלום, בשלום, בשלום.
ולסיום החלק הראשון –דואט של שני האריות האלה על מילות השיר לא תדע עוד מלחמה, יחד עם המקהלה. קירות האולם רועדים מהעוצמה של שני האריות האלה. אקסטזה כבר הזכרתי?
לאחר שנרגענו קצת בהפסקה, פתחה שוב המקהלה את החלק השני של הקונצרט במחרוזת מארשים יפה שלא הספקתי לרשום את כולם.
החזן שלמה גובר מבצע את רזא דשבת בלחנו של מנדלבאום. יצירה נהדרת שמשום מה מקומה בבתי הכנסת נדחה מפני יצירתו של פינצ'יק. נעים מידי פעם להיזכר ביצירה נפלאה זו של מנדלבאום.
תורו של שפובלוב. האופרה "גרנדה" של דה לרה.
וכהקדמה לדואט, דודו מספר על חליפות של אנשים שנפטרו שמונחות בבית הכנסת לאלה שאין להם חליפות, יבגני מהתל ומספר שרצה להיות מוהל וכו' וכו'. הקהל באטרף של מופע סטנד-אפ וקירות האולם מזדעזעים מצהלות הצחוק. זוכרים? ברודווי? הנה! וכל זה כהקדמה לדואט מאד מיוחד של היצירה או סולו מיו. מדוע מיוחד? כי בתחילה שר אותו יבגני בסגנון אופראי, אח"כ שר אותו דודו בסיגנון פרנק סינטרה, ולסיום דואט המטפס מעלה אל הטונים הגבוהים. מוצלח מאד לקהל זה בערב כזה.
מכאן והלאה התוכניה הופכת להיות רק המלצה. ציפיתי לביצוע של דודו ליצירתו של רומשינסקי "כי לקח טוב" ובמקום זה קיבלנו את רצה ד' א-לוקינו בעמך ישראל של יוסי גרין. ביצוע יפה של דודו והמקהלה בהשתתפות הקהל.
תחת הכותרת "מאמא" מבצע דודו מחרוזת שירים רובם ביידיש על האמא היהודיה. דודו מקדיש חלק זה של הקונצרט לזכרה של בתיה הורוביץ ז"ל שעל שמה נוסדה וקמה העמותה. הקטע "תפור" לדודו על פי מידותיו. אין ספק כי הוא, ורק הוא, עם כישרונו וניסיונו כשחקן, מתאים לביצוע קטעים אלו. באמצע נכנס יבגני עם שיר אופראי על אמא. כביכול פורץ ביניהם ויכוח. דודו נותן לו שמו"ס ביידיש, יבגני עם כל הגודל שלו מתקפל. דודו עובר למאיין יידישע מאמע. בית ראשון בעברית ופזמון - דואט של שניהם ביידיש. יבגני מפתיע עם יידיש קולחת.
אני חייב לציין כי תחת הכותרת כמו שאני הגדרתי אותה "...על בימת ברודווי" השילוב של דודו ויבגני זה שילוב מנצח. אני בהחלט ממליץ להם לבנות מופע ענק ורציני יותר ולצאת לסיבוב הופעות בעולם. הם ימלאו אולמות ללא שום קושי.
יבגני שר את השיר המפורסם "היו ימים חבר אך הם חלפו מהר". בהתחלה ברוסית ומיד ממשיך בעברית. והקהל שכבר שבוי בידיו מזמן, משתף פעולה בשמחה ושר איתו ביחד.
החזן שלמה גובר שר ברוסית את האריה של ביזה – סרנדה. לידי ישב אדם נחמד יוצא חבר המדינות. הפעם הוא התלהב בצורה בלתי רגילה. הוא אמר לי כי החזן גובר דייק ביותר במילים ברוסית עד כדי הגיה נכונה של המבטא הרוסי במקומות הנכונים. יישר כח.
הקטע האופראי נבוקו של ורדי. יענקלה רוטנר הכניס כאן ליווי מקהלתי אדיר כששינה את המילים ל"על זאת שיבחו אהובים" עד "לך ענו שירה בשמחה רבה, ואמרו כולם", מתוך "עזרת אבותינו". בסיום הקטע המקהלתי עלה יבגני לבמה ושר את הקטע האופראי באיטלקית. ביצוע מדהים. חובבי האופרה באולם מתמוגגים מנחת.
דודו מפגין את יכולתו הקולית ויכולת המשחק שלו בקטע אמר ר' אלעזר. במילים שלום הוא מפלטרט עם המקהלה. אומר להם שלום ועונים לו שלום ולפתע הם משתתקים. כשהוא מסתובב אליהם, במקום לשמוע "שלום" אמרו לו "להתראות". ברודווי!!!
ולסיום תפילה לשלום המדינה בלחנו של סול זים, דודו מוביל, מלווים אותו בדואט וטריו החזן גובר והזמר יבגני, איתם ביחד המקהלה וכל הקהל משמש כמקהלה ענקית.
רבות כתבתי כבר בפורום על השיבוש בתפילה זו. יישר כח לחזנים רבים ששמעו לפורום שלנו וחזרו לנוסח המקורי. דוקא בערב זה מול קהל כזה דודו נשאר במילים השגויות והעודפות שלא כתובות בשום מקום פרט לספר תוים. דודו, אני מתפלא עליך. היתה לך האפשרות לקדש שם שמים ומול קהל חילוני לחזור לנוסח ללא פוליטיקה. אבל אין לי טענות. זו לא תפילה זה קונצרט על בימת ברודווי זוטא. ושם אפשר לשיר מה שרוצים. אם שרים שם או סולו מיו אפשר גם לשיר מילים בעברית שלא כתובות בסידור. אגב דודו, "ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה" – "ונתת" במלרע, לא במלעיל. "ונתת" במלעיל זה בלשון עבר. כלומר, כבר נתת שלום בארץ. זה קביעת עובדה זו לא תפילה (מה עוד שהעובדה אינה נכונה). יש להגות את המילה במלרע ואז המשמעות היא בעתיד. זה הופך את המשפט מדיווח על העבר, לבקשה תחינה ותפילה לעתיד טוב יותר.
לסיכום, ערב קליל ומאד מהנה. יישר כח לכל העוסקים במלאכה. ולהתראות מחרתיים בקונצרט יובל בנושא שלושת הרגלים.
בברכת התורה, העם והארץ
בני וייס
