| נשלח ב-3/3/2009 17:59 |
 |
| |
פורים מתקרב והדממה זועקת! קטעי חזנות לפורים
שושנת יעקב - משפחת מלבסקי. הורד מהתכנית של אבי שושני.
מישהו מצליח לזהות את המשפט האחרון בקטע שמושר במנגינה של התקוה?
http://www.f2h.co.il/249130721
_________________
ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 18:14 |
|
| |
ערב טוב,
אכן קטע יפהפה ומוכר, הקטע האחרון מתחיל במילים באנו אל ארצנו אך ההמשך מטושטש עקב ביצוע סיום של הקטע, לא הצלחתי לפענח את ההמשך,
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 18:49 |
|
| |
"נשוב לארץ אבותינו עיר בה דוד חנה"
_________________
בעזרת השם
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 18:56 |
|
| |
יש לך את קידוש לפורים של אברהם כרמל הנהדר עם מקהלת "הרבנות": הצבאית
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2009 22:19 |
|
| |
| libsonmo כתב: |  | "נשוב לארץ אבותינו עיר בה דוד חנה"
|
|
גם החזן משה קוסביצקי שמבצע את התקווה שר אותה עם המילים הללו, וזה לא השינוי היחידי בשיר לפני שסירסו אותו להמנון מדינת ישראל.
הנוסח המקורי הוא:
כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶש יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
עֵינוֹ לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה:
לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ,
לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה.
אך התקווה כבר לא יכולה להיות נושנה, היא צריכה להיות בת שנות אלפיים, כבר לא צריך לשוב לארץ אבותינו, צריך להיות עם חופשי.
אגב, ההמנון של מדינת ישראל לקוח משיר ארוך.
לפרטים נוספים אפשר לעיין בויקי:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%94
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 17:09 |
|
| |
מתוך הבית השני המקורי, דמותו של נפתלי הרץ אימבר נראית קצת אחרת. ואם נראה את השיר המלא, נראה כמיהה "יהודית" לא"י, לירושלים ולבהמ"ק. בנוסף גם תפילה לרחמי הא-ל ולגאולה ולרפואה מאת ה'.
ידוע למישהו האם שינוי המילים בהמנון, נעשו על דעתו ומרצונו?
ולפניכם השיר במלואו:
|
כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶש יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה[1]
עֵינוֹ לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
הַתִּקְוָה הַנּוֹשָׁנָה:
לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ,
לָעִיר בָּהּ דָּוִד חָנָה.[2]
כָּל עוֹד דְּמָעוֹת מֵעֵינֵינוּ
יִזְּלוּ כְגֶשֶׁם נְדָבוֹת,
וּרְבָבוֹת מִבְּנֵי עַמֵּנוּ
עוֹד הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי אָבוֹת.
עוד לא אָבדה תקוותנו...
כָּל עוֹד חוֹמַת מַחֲמַדֵּינוּ
לְעֵינֵינוּ מוֹפָעַת,
וְעַל חֻרְבַּן מִקְדַּשֵׁנוּ
עַיִן אַחַת עוֹד דּוֹמָעַת.
עוד לא אבדה תקותנו...
כָּל עוֹד מֵי הַיַּרְדֵּן בְּגָאוֹן
מְלֹא גְדוֹתַיו יִזֹּלוּ,
וּלְיַם כִּנֶּרֶת בְּשָׁאוֹן
בְּקוֹל הֲמוּלָה יִפֹּלוּ.
עוד לא אבדה תקותנו...
כָּל עוֹד שַׁמָּה עֲלֵי דְּרָכִים
שַׁעַר יֻכַּת שְׁאִיָּה,
וּבֵין חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם
עוֹד בַּת צִיּוֹן בּוֹכִיָּה.
עוד לא אבדה תקותנו...
|
כָּל עוֹד דְּמָעוֹת טְהוֹרוֹת
מֵעֵין בַּת עַמִּי נוֹזְלוֹת,
וְלִבְכּוֹת לְצִיּוֹן בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרוֹת
עוֹד תָּקוּם בַּחֲצִי הַלֵּילוּת.
עוד לא אבדה תקותנו...
כָּל עוֹד נִטְפֵי דָם בְּעוֹרְקֵינוּ
רָצוֹא וָשׁוֹב יִזֹּלוּ,
וַעֲלֵי קִבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ
עוֹד אֶגְלֵי טַל יִפֹּלוּ.
עוד לא אבדה תקותנו...
כָּל עוֹד רֶגֶשׁ אַהֲבַת הַלְּאוֹם
בְּלֵב הַיְּהוּדִי פּוֹעֵם,
עוֹד נוּכַל קַוּוֹת גַּם הַיּוֹם
כִּי עוֹד יְרַחֲמֵנוּ אֵל זוֹעֵם.
עוד לא אבדה תקותנו...
שִׁמְעוּ, אַחַי, בְּאַרְצוֹת נוּדִי
אֶת קוֹל אַחַד חוֹזֵינוּ:
כִּי רַק עִם אַחֲרוֹן הַיְּהוּדִי
גַּם אַחֲרִית תִּקְוָתֵנוּ!
עוד לא אבדה תקותנו...
לֵךְ עַמִּי, לְשָׁלוֹם שׁוּב לְאַרְצֶךָ,
הַצֱּרִי בְגִלְעָד, בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפְאֶךָ,
רוֹפְאֶךָ יְיָ, חָכְמַת לְבָבוֹ,
לֵךְ עַמִּי לְשָׁלוֹם, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא...
|
_________________
ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 17:28 |
|
| |
לפי ויקיפדיה, זה ששינה את מילות הפזמון "עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה הנושנה, לשוב לארץ אבותינו, עיר בה דוד חנה" ל''עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים" היה אחד, דוד יודלביץ' שמו, והוא עשה זאת בהסכמתו ובאישורו של אימבר.
כמובן שמאוחר יותר 'קוצר' השיר ע"מ להופכו להימנון קליט וקצר, כמנהג המנוני המדינות...
(אגב, בדרא"פ, 'מקום כהונתי' בעבר.. מוסיפים את האות ב' לפני 'ירושלים'. כך: ''להיות עם חופשי בארצנו, בארץ ציון וירושלים''. מעניין מי הכניס את השינוי הזה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 18:37 |
|
| |
הסביבון של משה אוישר ז"ל
למי יש את הביצוע המיוחד של החזן הנ"ל לחג הפורים
איך אפשר חזנות לפורים בלי חזנות כזאת שכולה שמחה!!!
משנכנס אדר מרבים בשמחה
|
|
|
|
| נשלח ב-4/3/2009 18:59 |
|
| |
שמרלה ,כבר התחלת לשתות ? :כשמסובבים סביבון -אוכלים סופגניות ואז חנוכה הוי
כששותים יין-אוכלים הומן-טאש ואז פורים הוי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 10:42 |
|
| |
אכן, שיר מלא 'עיזוז ושמחה' (א מחייה!)
האם יש שיר בסגנון הזה גם לפורים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 14:56 |
|
| |
שנה שעברה, הביא "צימרמן", חזן בשם "ברילנסקי". שקורא את הפסוקים מהמגילה, שהקהל אומר. והחזן חוזר על זה...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 15:43 |
|
| |
כמאמר חלק מהכותרת באשכול "והדממה זועקת" ,נזכרתי לבדוק
על :קריאת מגילה בשואה /במחנות ו/או על משלוח מנות באותה תקופה ולהלן מה שמצאתי :
משלוח מנות במחנה המוות
ר'
פנחס שמר בזכרונו את תאריכי החגים וימים מספר לפני כל חג, מועד או יום זכרון אחר, החל מתכונן לקראתו ומחפש דרך לקיימו או לקנות לו זכר - אות או סימן שלא ישכח חלילה את מאורע היום.
בתחילת חודש אדר, התחיל ר' פנחס לשנן בזכרונו את המגילה ולהעלותה על פיסות נייר קטנות וקטנטנות שאסף בחשאי ועל כרטיסי עבודה שמצא, כדי שיהיה לו במה לקרוא בפורים, אם לא את מגילת אסתר הרי לפחות קטעים ממנה.
את מצוות משלוח מנות החליט לקיים בפרורי לחם ומעט מים - חשב ר' פנחס להורי ממנתו הזעומה ולהקדישה לדבר מצוה.
יום אחד כשר' פנחס חזר מעבודתו לצריף המחנה, הלך ר' פנחס הלוך ותפוף בכל כוחו הכה ברגליו על האדמה. התנהגותו של ר' פנחס עוררה כמובן השתוממות כללית - על מה ולמה מאבד כוחותיו לריק? הוא ענה להם: "פורים היום יהודים ואני מכה את המן!"
הרעיון מצא הד בלבבות, מי במחנה לא רצה להכות את המן ולהתנקם ביוצאי חלציו הנאצים הארורים. הכאת המן בדרך זו דבקה איפוא גם באחרים, גם הם התחילו ללכת הלוך ותפוף.
כשחזרו לצריף לא קיבלו את מנת האוכל הזעומה - משנודע לראש המחנה שהיום הוא "פורים שמח" החליט להתעלל היהודים ולנקום בהם את נקמת המן. באותו לילה הוציא את כולם פעמים מספר למפקד, העמידם לדין והענישם. הטרידם בעבודות נוספות ולמרבה הצער מנע מהם אף את מעט האוכל שהיו רגילים לקבל.
לר' פנחס נוסף על עינויי הגוף עוד עינוי שבנפש. כל הזמן התכונן לקיים נוסף על מצוות מחית עמלק גם את מצוות "משלוח מנות" בפרורי לחם ומנת המים ואילו עכשיו נמנעה ממנו מצוה שבמשך כל שנות חייו קיימה בקפדנות ובדיקנות. ר' פנחס התמוטט בבכי אולם תוך כדי בכי נזכר במעשה שהיה עם הצדיק ר' ישראל מרוז'נין בעת שישב בפורים בבית הסוהר. הצדיק אסף את דמעותיו עד שנתמלאה הכוס, הרימה כלפי מעלה, נאנח ואמר: "ריבונו של עולם, אין לי למשלוח מנות דבר מלבד דמעותיי".
תוקן על ידי שרגאפייבל ב- 05/03/2009 15:48:45
|
|
|
|
|
|
