דבר תורה לפרשת "שמות" לכל חברי החזנים

"ויאמר משה אל-הא-לוקים הנה אנכי בא אל-בני ישראל ואמרתי להם א-לקי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו-לי מה-שמו מה אמר אליהם: ויאמר א-לוקים למשה אהיה אשר אהיה, ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם:" (שמות ג' י"ג-י"ד)

אחת התפילות הידועות ביותר בעולם החזנות היא "הנני העני ממעש". עבור החזן התפילה היא בבחינת בקשת-רשות, ותחינה שתהיה תפילתו נשמעת. התפילה כולה חוברה (ע"י פייטן בלתי-ידוע) מתוך רוח של צניעות רבה: "הנני העני ממעש... איני כדאי והגון לכך... ונא אל תפשיעם בחטואתי ואת תחייבם בעוונותי כי חוטא ופושע אני". והדברים ידועים.

זוהי תפילה מאוד אינטימית, אישית, האמורה לצאת מלבו-הנשבר של שליח-הציבור, וכל-כולה מוקדשת לו, כחזן. לאור זאת, קצת מפתיע למצוא לפתע באמצע-ההתפילה את המילים "וכל צרות ורעות הפוך נא לנו ולכל ישראל לששון ולשמחה...האמת והשלום אהבו ואל יהי מכשול בתפילתי". ולכאורה, צריך לשאול: מה הקשר? הלוא בתפילה זו – כפי שראינו – מתייחד החזן עם קונו בתפילה אישית, ומבקש על עצמו. מה קרה, שפתאום הוא מכניס את הצרות של כלל-ישראל, ומתפלל שתהפוכנה "לששון ולשמחה...", וגם מבקש על השלום? ומה הקשר בין הדברין ובין "ואל יהי מכשול בתפילתי"?

כדי לענות על שאלות אלו, הבה ונלמד נקודה חשובה בפיוט: "ובכן יהי רצון... א-לוקי אברהם אלקי יצחק וא-לוקי יעקב אהיה אשר אהיה". הגמרא בברכות ט ע"א: "[מהו "אהיה אשר אהיה"?] אמר לו הקב"ה למשה: לך אמר לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשיעבוד מלכויות". במילים אחרות: "עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדנו". הקב"ה נמצא עם עם ישראל בכל צרה ובכל שיעבוד, וכשם שגאל אותנו משיעבודים שונים, כך גם יגאל אותנו לעתיד לבוא.

החזן, העומד לשרת את הקהל בימים-הנוראים, אפילו בשעה האישית ביותר שלו בינו ובין בורא-עולם, הוא חייב לזכור שהוא חלק מן הציבור, "נושא בעול עם חברו", והשיעבוד הוא גם מנת-חלקו וצרתו האישית. לכן, ממש באמצע הרגעים האישיים ביותר בהם הוא מתפלל על מעמדו וזכותו, על מצבו החברתי ("ומעורב בדעת עם הבריות), על זקנו ועל קולו הערב (כן או לא...) – החזן חייב לזכור שהוא חלק מן הציבור, ולבקש עם הצרות ורעות שוהא שותף להן. שאם לא-כן – הוא אינו יכול להיות פה לכלל ישראל.

"האמת והשלום אהבו ואל יהי מכשול בתפילתי"...? ברור ומובן מאליו. חזן שאינו מקובל על הקהל או על הקהילה בפניה הוא מתפלל ואותה והוא מייצג – לא יכול להיות שליח-ציבור. לפיכך הוא מבקש על האמת והשלום, אשר בלעדיהם יהיו מכשולים רבות בתפילתו. אם יצליח לשמור ולשמר את השלום והאחווה עם הקהל - או אז לא יהיו מכשולים בתפילתו.

הדברים נכונים לא רק לגבי הימים-הנוראים. תוקפם הוא לכל ימות-השנה ולכל פעם שהחזן יורד לפני התיבה: להיות חלק מן הציבור, לשמור על השלום והאמת, ובכך להמנע ממכשולים.

את המילים "אהיה אשר אהיה" אמר הקב"ה לגדול הגדולים, למשה רבינו, אשר אם כי חזן לא היה, הרי ששליח-ציבור הוא היה לבני-ישראל למעלה מארבעים שנה. משה קיבל את המסר ופעל על-פיו. הווה נקווה שבעזרת-השם נוכל כולנו ללכת בדרך זו, ע"מ להיות שליחי-ציבור ראויים לכלל ישראל.

כל-טוב והצלחה רבה לכולם.

החזן שמואל לוין