לכל המתייחסים לתפילת ש"צ בשנת אבל
א. ההסבר היחיד שמצאתי במקורות ( בספר לקט יושר או נוהג כצאן יוסף, שניהם אינם תחת ידי כרגע ) הוא כי השרוי באבל לא ניגש בתפילה שיש בה ניגון.
ומשמע שמכאן כל חלוקי המנהגים באשר לתפילות ש"צ כגון ר"ח, חוה"מ, שבת, יו"ט, חנוכה ופורים בענין השרוי
באבל. הואיל ואינו שרוי בשמחה מלאה עקב האבל, לכן עלול שלא לנגן כראוי.
ב. בקהילות רבות בפרט במערב ארופה נהוג היה ( וגם כיום יש הנוהגים כך ) כי הש"צ מסיים חצי קדיש לפני העמידה בערבית בה מוסיפים יעלה ויבא בניגון יו"ט , וכן בסיום גאל ישראל בשחרית כתזכורת לאמירת יעלה ויבא ( במקום ו/או כתוספת להכרזה ).
ג. ע"פ מרבית המקורות ההלכתיים ( עיין גם בספר אשי ישראל על הלכות תפילה המרכז את כל ההלכות הנוגעות לתפילה בכל ימות השנה ) באם האבל הינו ש"צ קבוע בשבתות ומועדים הוא רשאי לגשת גם בששנת האבל ובפרט באם הוא גם רצוי לקהל שמורגל לשמוע אותו כש"צ.
בנוסף, באם זה מקצוע שלו, הרי הוא אינו בדרגה פחותה מנגן/זמר בארועים שהתירו לו לאחר תום השבעה/שלושים לנגן או לשיר בארועים.
|
|
