לייב גלנץ, האיש שדיבר אל : אלוקים/עצמו ?

שלום רב לכם חברי פורום ׳לשמוע אל הרינה ואל התפילה׳ וקיץ בריא עליכם ועל משפחותיכם,
״לייבלה גלנץ״
החזן לייבלה גלנץ המכונה ׳אמן התפילה׳ זכה בשנים האחרונות להערכה רבה מאשר בחייו,
לייב גלנץ המוכר לנו בקולו הלירי המטפס המתקתק בעל גמישות רבה שבגינה יכול לחדור לכל קולורטורה קשה ככל שתהיה,  איני מכיר הרבה שמסוגלים לבצע גלנץ ואולי אינני מכיר כלל חזן שמסוגל לבצע גלנץ, פוטנציאליסטים יש הרבה, אך למעשה מעטים מגיעים. 
בדורו שלו לא העריכו מספיק את. גדולתו של לייבלה, היו אף שקראו לו, משוגע ותמהוני, והיו לכך סיבות רבות שהרי אם נשמיע לאדם שאינו מודע לסגולותיו של גלנץ את ׳איך נפתח פה׳ הידוע מתוך הסליחות, הוא יסובב את ידו על הרקה השמאלית ויאמר ׳נעבך׳ 
 אך גם אז היו רבים שראו את גדולתו ואת בקיאותו הרבה ברזי הנוסח ובשילובם על פי סיגנונו המיוחד.   
שמעתי בחיי הרבה חזנים שניסו לבצע את שמע ישראל שהלחין לייבלה, ביצוע מושלם לא שמעתי מאף אחד מהם ! ביצוע נחמד, אולי שמעתי קצת. 
רבים מהחזנים נותנים לי את ההרגשה שכל הקטע בנוי רק בשביל העליה ב- ״והוא ישמיענו״ ועד אז הם רצים ומחפפים ללא השקעה בחשיבה על פירוש המילים, ומה בעצם גלנץ רצה מאיתנו ביצירה זו.
חזן שרוצה לבצע גלנץ צריך דבר ראשון : להבין גלנץ ! גלנץ הבין כל מילה שאמר, לכל הברה וסלסול ואף הקטן ביותר היה לגלנץ כוונה ומשמעות,
קראתי בעבר מאמר שכתב מר אברהם שלוין בענין לייבלה גלנץ והייתי שמח לו היה כותב עוד מאמרים בענינו של גלנץ, ככל שאני יודע על גלנץ עוד סקרנותי רק מתגברת. 
אני ישמח לקרוא באם יש עוד מחברי הפורום שזכו לגדול בצלו של החזן האמן לייבלה גלנץ ויוכלו להעלות את אורחות חייו ושירתו. 
קיץ בריא, צבי 

_________________

  הנה מניש- עכשיו הבנת?

  גלאנץ שמר תורה ומצוות, היה איש משפחה הגון, וציוני נלהב. חושבני שעם הזמן, ה"ציונות החדשה" תפסה את מקום ה"בעל תפילה הגלותית" אצלו, והוא הפך יותר יצירתי ותיאטרלי.

   הסיפור עם האצבע על הרקה הוא יפה מאד, ולא היה ולא נברא. נראה לכם שמשה קוסביצקי הג'נטלמן יצחק בפומבי על חזן מפורסם? אני שמעתי שקוסביצקי נכנס לביכ"נ של גלאנץ, ראה את התנועות הפרועות במעט שגלאנץ היה עושה עם הידים, עשה אחורה פנה והלך.

 חזן משכיל לא צריך לאהוב את גלאנץ, אבל צריך לנסות להבין אותו.

   להגדיל לך?

לייב גלאנץ היה חזן אמן ממדריגה ראשונה, הוא הבין את משמעות מילות התפילה ומי מכם ששמע את הרצאותיו שמע זאת ממנו בצורה מפורשת, בראש ובראשונה לתת את הביטוי למילים בזה הוא צועד בדרך הישנה של החזנים.
הוא שאב את סגנונו ממורו ורבו החזן המהולל פנחס מינקובסקי מאודיסה, שניהם הגיעו למעשה מאותו רקע  שניהם הסתופפו בימי עלומיהם בחצר הקודש בטאלנא, פנחס מינקובסקי שורר אצל האדמו"ר הזקן ר' דוד מטאלנא זצ"ל ואילו אביו של לייב גלאנץ  ר' קלמן ז"ל כיהן כחזן בבית המדרש של חסידי טאלנא וכן גם אבי אביו היה בעל תפילה בבית המדרש של חסידי טאלנא.
לפי מה שפיני מינקובסקי כותב ברשימותיו 'טאלנא' היתה אבן שואבת למוסיקה ולחזנים שבאו לשורר שם לפני הצדיק ר' דוד מטאלנא זצ"ל שהיה מבין גדול בחזנות. החזנים שביקרו שם היו ר' ניסן ספיבק המכונה ר' ניסי בעלזער וכן עוד גדולים מגדולי החזנים ברוסיה - מסופר אפילו שראזומני ביקר פעם אחת בטאלנא כשהוא מגיע בזהות בדויה אחר ששמע שהרבי אמר שהוא לא יתן לראזומני לעבור אצלו לפני התיבה,  אצל ר' דוד מטאלנה היה מלחין מפורסם בשם ר' יוסל וואלינהץ הי"ד (ר' יוס'ל טאלנער) שהלחין את מירב הניגונים של החצירות ברוסיה כדוגמת קרלין חב"ד ברסלב סלונים וטאלנא.
לאור זה, ההשפעה המוסיקאלית על סגנונו של גלאנץ כמעט מובנת מאיליה, הוא למד חזנות אצל פנחס מינקובסקי שביסס את סגנונו בעיקר על החזנות המודרנית של זולצר, אך עקב נתוני קולו של מינקובסקי נאלץ לשלב גם את הסגנון הישן (מאחר וקולו היה לירי) [כפי שכותב פיני מינקובסקי עצמו ברשימותיו]. מעניין  לציין שגלאנץ עצמו כמעט ואינו מבצע דבר מהרפרטואר של זולצר כולו שואף לשירה יהודית שרשית ומקורית, כך הוא מרצה גם לגבי נוסח אמירת הטל וכן לגבי ההלל אקדמות ושאר התפילות.
החזן לייב גלאנץ למעשה שר חזנות ישנה מה שמבדיל אותו מהחזנים האחרים היא צורת ההפקה שהיתה ייחודית לו ממש בבחינת מתנת שמים. הוא דיבר על כך עם תלמידיו שאין לחקות אף חזן מאחר וההפקה היא זאת שמיחדת את החזן - זהו החותם האישי. ומכאן הפתח להבין את מירב הסגנונות שהיו בדור הזה של החזנים.
לגבי הקולרטורה מה שהזכיר כאן פותח האשכול, היו חזנים לא פחות גדולים שביצעו קולרטורות מסובכות נזכיר את קרניאול שנחשב כאמן קולרטורה וזה בעצם מיתג אותו, יוסלה רוזנבלט גם היה בעל קולרטורה יוצאת מן הכלל מעבר ליכולת הסלסול גם מוסיקאליות בקולרטורה, 
הקולרטורה היא בעצם העתק של מוסיקת 'כלי זמר' שהיתה נפוצה מאד בתקופה ההיא [יש הרבה להאריך בזה זו היא אחת הטרגדיות הגדולות של המוסיקה היהודית בזמננו וכמובן משליכה על מצב החזנות וכלי היצירה דהיום].
גלאנץ השתמש עם הקולרטורה בהתאם לגישה האישית שלו עם כיווני היצירה שלו, ולכך היא נשמעת מעט שונה מהסגנון המקובל.
המטרה המרכזית אצל לייב גלאנץ היא חדירה אל התת-מודע וזה גם המשמעות של הקולרטורות שלו, שהם הפקה שגורמת התחברות אל התת מודע, כעין משהו רוחני, [בס' תולדותיו של יוסלה רוזנבלט הכתוב ע"י בנו הרב ד"ר שמואל זצ"ל כתוב שיוסלה התבטא על סגנונו של פיני מינקובסקי שלטעמו הוא רוחני מידי בשביל הטעם של השומעים - וזה מה שגרם גם לפיני לחזור מאמריקה לאודיסה - לאור זה מובנת גם הסלידה של חלק מחובבי החזנות מסגנונו של לייב גלאנץ].
משבא לארץ ישראל גלאנץ החל להשתמש בהברה הספרדית, שלמעשה עמעמה את יופיו וזהרו, מאחר וההגייה שלו לא היתה כך באופן מקורי הרי שהיה בזה טעם לפגם בשירה, עם כל זאת אין זה מוריד מאומה מגאונותו המוסיקאלית.
לסיום אני רוצה לציין יצירה אחת שבעצם ממצה את סגנונו של לייב גלאנץ 
היצירה אז בקול - אני אנסה בהמשך להעלות אותה כאן לתועלת כולם.