| נשלח ב-14/8/2012 17:12 |
|
| |
ביצוע מפתיע ללא צעקות מיותרות וטונים בשמים. מאוד קלאסי ויפה שינוי בגישה? אולי ימים יגידו...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 21:18 |
|
| |
אני פשוט נהנה מכל רגע איזה יופי של ביצוע. בלי הרבה רעש, אני כבר מחכה שייצא הדיסק
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2012 12:55 |
|
| |
זאת הפתעה משמחת, התפנית שהלפגוט עשה מעמותת יובל מעניינת לא פחות מאשר הדיסק. האם זה מצביע על כך שהלפגוט מתנתק מעמותת יובל? או אם יש עדכונים לגבי העונה החדשה של יובל בבית האופרה
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2012 01:29 |
|
| |
שבוע טוב לכם ידידי היקרים חברי הפורום התבשרתי שהדיסק ייצא למכירה ביום שלישי הבעל"ט היצירות שהוקלטו בדיסק דודלע מזמור לדוד שופרו של משיח טל ישמחו רצה שיבנה בית המקדש ויש עוד 2 שירים שהוקלטו שפרחו מזכרוני בהצלחה לחזן הלפגוט זאת בשורה משמחת בברכה ידידכם צבי
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2012 01:31 |
|
| |

|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2012 01:31 |
|
| |

|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2012 01:32 |
|
| |
They both have roots in Poland and grew up in Tel Aviv, but the musical career paths of violinistItzhak Perlman and Chazzan Yitzchak Meir Helfgot couldn't have been more different — until those paths met a few years ago for a performance that took place, of all places, at the White House Lawn. Now they've joined forces once again, this time on a new CD that will be released by Sony Music on September 4. The behind-the-scenes story of this unusual collaboration. by Barbara Bensoussan photos Sony music/Lisa-Marie Mazzucco, Meir Haltovsky It's not commonly known that the wife and children of violinist Itzhak Perlman enjoy regular Tanach study sessions with a teacher named Judy Geldzahler, whom Perlman describes as ''quite frum.'' One evening, Mrs. Geldzahler mentioned that she had to run out to a concert after the class. ''Who's giving the concert?'' Toby Perlman, herself a musician, wanted to know. ''Cantor Yitzchak Meir Helfgot,'' Mrs. Geldzahler said. ''He's amazing!'' ''Toby and I are big fans of great singers,'' explains Mr. Perlman, who is himself possessed of a resonant bass voice — in fact, he has gamely sung minor operatic parts a few times, as well as duets with opera stars Luciano Pavarotti and Placido Domingo. ''After one of those duets, people asked me what I planned to do afterwards,'' he says with a grin. ''I told them it was my 'farewell debut.' '' At any rate, the next time the Perlmans were in Tel Aviv for an engagement with the Israel Philharmonic, they heard Helfgot would be singing at the Mann Auditorium. ''He was phenomenal,'' Perlman recalls. ''After that, I approached him and said, 'Let's do something together.' '' You might say that Perlman and Helfgot are two sides of the same Jewish musical coin. Although one wears casual button-down shirts and no yarmulke, while the other dons a long frock and tucks his pants into his socks, both are Israeli, from the Tel Aviv area, and both are from Polish backgrounds. Perlman was born to parents who left Poland in the 1930s, settling in Tel Aviv; Helfgot's grandparents heeded the Gerrer Rebbe's warning to get out of Europe, and also left in the 1930s, when his father was a little boy and his mother not yet born. Perlman was discovered as a musical genius and brought to the US to study at the Juilliard School after his bar mitzvah; Helfgot, after becoming bar mitzvah, was sent to Jerusalem to learn in Yeshivas Sfas Emes. In the past few years, the two have come together as performers to share what unites them, something dear to both their hearts: traditional Jewish music. During Chanukah of 2010, bundled against the cold, the two performed together on the White House Lawn at the lighting of the national menorah. In March 2011, they did a concert in Los Angeles's Saban Theatre entitled ''The Soul of Jewish Music,'' benefiting the Bet Tzedek Holocaust Survivors Justice Network. Then, in what might be called a leap of faith, Sony Music approved Perlman's idea to make a CD featuring them performing Jewish music. Entitled Eternal Echoes: Songs and Dances for the Soul, it's due for release on September 4, shortly before the Yamim Noraim. Helfgot's fellow cantor at the Park East Synagogue, Cantor Benny Rogosnitzky, says that Sony is usually geared to the youth market, but ''they believe in Perlman, so they believed in the project. When Perlman first proposed this shidduch, the folks at Sony didn't even know what chazzanus was.'' They had never heard of Helfgot either. ''But then they heard him sing,'' Perlman says. He chuckles and adds with wry understatement, ''That didn't hurt.'' Perlman's Projects After sixty-plus years of playing the violin, Itzhak Perlman has become the undisputed world master, able to execute any type of music with apparent effortlessness. But beyond the virtuosity, what warms people to Perlman is his mentschlichkeit: This is a man who truly loves not only all sorts of music, but all sorts of people. He's also always game to try something different, be it jazz or klezmer, an appearance on Sesame Street or playing a film soundtrack (he performed the wrenching theme to Schindler's List). His generosity of spirit can be seen in his dedication to helping young musicians reach their potential — he teaches at the Juilliard School, gives workshops all over the world, and together with his wife founded the Perlman Music Program, a summer camp for promising young musicians. Klezmer musician Andy Statman, who has made recordings with Perlman and played with him on some 30 gigs, told Mishpacha, ''He's a wonderful, approachable person who likes all kinds of music, even the pop stuff … but he's also a deep musician, who feels a responsibility for the musical traditions he's inherited.'' Perlman and his family spend their summers in the Hamptons, in a sprawling, white clapboard house overlooking an enormous lawn bordered by flower gardens and fruit trees. No rickety bungalow, this, not with its sparkling swimming pool and spacious patio visible through the bright, yellow kitchen with cathedral ceilings, ceramic tile, and modern art. Yet the house has a relaxed, lived-in feel, and when Mr. Perlman receives me in a spacious living room with comfortable couches the family pooch — a black Portuguese water dog named Motek — jumps up to snuggle into the cushions. Perlman is neatly attired and young-looking for his almost-67 years; the dark, wavy hair has grayed, but his face is smooth and his eyes a bright blue. Having lost most use of his legs from childhood polio, today he deftly uses a motorized scooter to get around. He apologizes for the lack of air conditioning. ''We never put it in downstairs,'' he says. ''In Israel we never heard of air conditioning.'' Asked about his family background, he relates that his father came from the town of Tarnopol, and his mother from Kelce, spelling it for me. ''Is that like Kielce?'' I ask. ''I know there was some sort of famous pogrom there.'' Perlman gives a droll look. ''Is there a difference between a famous pogrom and a not-famous pogrom?'' he says, letting out a deep, infectious laugh. ''Could you brag, 'My pogrom was more famous than your pogrom?''' His parents were traditional Jews, he says. ''They kept kosher, they went to shul. My mother made all the Jewish dishes, sweet gefilte fish and matzoh balls and jellied 'fees,' the cow's leg.'' Even today, his apartment in Manhattan is ''strictly kosher,'' a concession to one of his married daughters and her husband, who are ''very kosher.'' ''You know how it is with Jewish parents,'' he says. ''You want your children to eat by you.'' His parents spoke Hebrew in the home, but would use Yiddish to tell secrets, ''so of course the result was that I learned Yiddish. After that they had to use Polish, but by then it was too late [for me to learn]. When I used to perform in Germany, I would get along by speaking Yiddish with a German accent.'' Perlman began playing the violin shortly after age four. ''I wanted to play at three and a half, but I was too young,'' he says. By the time he was 13, his family had moved to the US so he could pursue his musical studies. His prodigy status was cemented with an appearance on the Ed Sullivan Show. In Israel in the 1940s and '50s, family entertainment centered around the radio. Perlman remembers affectionately listening to ''the old Israeli standards,'' as well as classical music — the incomparable Jascha Heifetz was his first violin idol — and chazzanus. ''I was brought up on chazzanus,'' he declares. To read the rest of the article please visit your newsstands to pick up this weeks issue of Mishpacha Magazine or visit Mishpacha.com.
תוקן על ידי zvi_054 ב- 02/09/2012 01:33:17
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2012 01:34 |
|
| |

|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2012 07:17 |
|
| |
הנגינה של פרלמן מרגשת מאוד. לא לחינם הכינור נחשב לכלי ׳יהודי׳
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2012 08:16 |
|
| |
ולמתקשים בראיה עקב גודל האותיות , להלן ביתר בהירות (נוסח -ר' גוגל ) :
לשניהם יש שורשים בפולין וגדלו בתל האביב, אבל את נתיבי הקריירה המוזיקליות של הכנר יצחק פרלמן וחזן יצחק המאיר הלפגוט לא היו יכולים להיות שונים יותר - עד שהנתיבים האלה נפגשו לפני כמה שנים למופע שהתקיים, מכל המקומות, במדשאת הבית הלבנה.. עכשיו הם אחדו כוחות פעם נוספת, הפעם בדיסק חדש שישוחרר על ידי Sony מוסיקה ב -4 בספטמבר. . הסיפור מאחורי הקלעים של שיתוף פעולה יוצא דופן זה. by Barbara Bensoussan על ידי ברברה Bensoussan
photos Sony music/Lisa-Marie Mazzucco, Meir Haltovsky תמונות סוני מוסיקה / ליסה מארי Mazzucco, המאיר Haltovsky . זה לא ידוע שאשתו וילדיו של הכנר יצחק פרלמן ליהנות ממפגשי לימוד תנ"ך רגילים עם מורה בשם ג'ודי גלדזאהלר, שמתאר פרלמן כ" די פרום. "ערב אחד, גברת גלדזאהלר ציין כי היא נאלצה לצאת לקונצרט לאחר השיעור. "מי נותן את ההופעה?" הטוב פרלמן, בעצמה מוסיקאי, רצה לדעת. . "חזן יצחק המאיר הלפגוט," גברת גלדזאהלר אמר. '"הוא מדהים!" . "טוב ואני מעריצים גדולים של זמרים גדולים", מסביר מר פרלמן, שהוא עצם ניחן בקול בס מהדהד - למעשה, הוא שר באומץ חלקי אופראיות קלים כמה פעמים, כמו גם דואטים עם כוכבי האופרה לוצ'אנו פבארוטי ופלסידו דומינגו.n. "אחרי אחד מהדואטים האלה, אנשים שאלו אותי מה אני מתכנן לעשות אחרי זה," הוא אומר בחיוך..' "אמר להם שזה שלי 'בכורת הפרידה." '' " בכל מקרה, בפעם הבאה שפרלמן היה בתל האביב להתקשרות עם הפילהרמונית הישראלית, הם שמעו הלפגוט היה שר בהיכל התרבות. . "הוא היה פנומנלי", נזכר פרלמן. "אחרי זה, ניגשתי אליו ואמרתי, 'בוא אעשה משהו ביחד". '' " . אתה יכול לומר שפרלמן והלפגוט הם שני צדדים של אותו המטבע המוזיקלי היהודי.. למרות שאחת לובש חולצות כפתורים פשוטות ובלי כיפה, ואילו השני עוטה גלימה ארוכה ותוחב את מכנסיו לגרביו, גם הם ישראליים, מאזור תל האביב, ושניהם בעלי רקע פולני.. פרלמן נולד להורים שעזבו את פולין בשנתי ה -1930, והתיישב בתל האביב: הסבים של הלפגוט שעו אזהרתו של אדמו"ר מגור לצאת מאירופה, וגם השאירו בשנתי ה -1930, כאשר אביו היה ילד קטן ואמא שלו עדיין לא נולד . . פרלמן התגלה כגאון מוסיקלי והובא לארה"ב כדי ללמוד בבית ספר ג'וליארד לאחר הבר המצווה שלו; הלפגוט, לאחר שנעשה בר מצווה, נשלח לירושלים כדי ללמוד בישיבות SFAS אמת. . בשנים האחרונות, שתיים הגיעו יחד כאמנים לחלוק את מה שמאחד אותם, משהו יקר ללבם שני: מוסיקה יהודיה מסורתית. . בחנוכה של שנת 2010, יחד מפני קור, שתיים הופיעו יחד על מדשאת הבית הלבנה בהדלקת החנוכייה הלאומית. . בחודש מרס 2011, הם עשו קונצרט בתיאטרון של סבן בלוס אנג'לס תחת כותרת "הנשמה של מוסיקה יהודיה", לטובת הרשת ב 'צדק שואת ניצולי משפטים. . ואז, במה שיכול להיקרא קפיצה של אמונה, Sony Music אושר הרעיון של פרלמן לעשות תקליטור הכולל את ביצוע מוסיקה יהודיה.. זכאי הדים נצחיים: שירים וריקודים לנשמה, זה בשל לשחרור ב -4 בספטמבר, זמן קצר לפני הימים הנוראים. . עמית החזן של הלפגוט בבית הכנסת פרק איסט, חזן בני רוגוסניצקי, אומר שסוני בדרך כלל מיועד לשוק הצעיר, אבל "הם מאמינים בפרלמן, כך שהם האמינו בפרויקט. .'' כאשר פרלמן הציע שידוך זה ראשון, ההורים בבית הסוני אפילו לא יודעים מה היה chazzanus. " . הם מעולם לא שמעו על הלפגוט או. "אבל אז הם שמעו אותו השר," אומר פרלמן. .'' הוא מצחקק ומוסיף בלשון המעטה אירונית, "זה לא כואב". הפרויקטים של פרלמן לאחר שיש ותוספת של נגינה בכינור, יצחק פרלמן הפכו אדון העולם הבלתי המעורער, מסוגל לבצע כל סוג של מוסיקה עם חוסר מאמץ נראה לעין. . אבל מעבר לווירטואוזיות, מה מחמם את האנשים לפרלמן הוא mentschlichkeit: מדובר באדם שבאמת באמת אוהב לא רק את כל המינים של מוסיקה, אבל כל מיני אנשים. הוא גם תמיד מוכן לנסות משהו שונה, יהיה זה ג'אז או כלייזמרים, הופעה ברחוב סומסום או משחק בפסקול סרט (הוא בצע את ערכת הנושא קורע לרשימת שינדלר). . נדיבותו של רוח שניתן לראות במסירותו לעזרה למוסיקאים צעירים להגיע הפוטנציאל שלהם - הוא מלמד בבית הספר ג'וליארד, מעביר סדנות בכל רחבי העולם, ויחד עם אשתו הקימה את פרויקט מוסיקת פרלמן, מחנה קיץ למוזיקאים צעירים מבטיח .' מוסיקאי כליזמר אנדי סטטמן, שעשה הקלטות עם פרלמן ושחק איתו בכ 30 הופעות, אמר 'משפחה, "הוא אדם נפלא, נגיש שאוהב את כל סוגי המוזיקה, אפילו מוסיקת פופ ... אבל הוא גם מוסיקאי עמוק, ש מרגיש אחריות על המסורות המוזיקליות שהוא עבר בירושה. " פרלמן ומשפחתו מבלים את הקיץ שלהם במפטונס, בבית רחב ידות, עץ לבן המשקיף דשא ענקי, גובל בגינות פרחים ועצי פרי. לא בונגלו הרעוע, זה, לא עם ברכת שהחייה ומרפסת הנוצצות גלויה דרך המטבח הבהיר, הצהוב עם תקרות קתדרלה, אריחי קרמיקה, ואמנות מודרנית מרווח. . עם זאת, הבית יש תחושה רגועה, חי בו, וכאשר מר פרלמן מקבל אותי בסלון מרווח עם ספות נוחות הכלב ב המשפחה - כלב מים פורטוגזי בשם מוטק שחור - קפיצות עד מתכרבלים בכריות. . פרלמן לבושה בצורה מסודרת ומראה צעיר שלו כמעט השנים-67; השיער הכהה, הגלי יש האפור, אבל פניו החלקות ועיניו כחולות בהירה. . לאחר שאבד את רוב השימוש ברגליו ממחלת פוליו בילדות, היום הוא משתמש בזריזות קטנוע ממונע לעקוף. . הוא מתנצל על המחסור במיזוג אוויר . "אנחנו לא שמנו אותה למטה", הוא אומר. "בישראל אנחנו לא שמענו על מיזוג אוויר." כשנשאלים על הרקע המשפחתי שלו, הוא מספר שהאבא שלו בא מהעיר טרנופול, ואמו מKelce, מסביר את זה בשבילי. "זה כמו קיילצה?" אני שואל.'' "אני יודע שהיה איזה פוגרום מפורסם שם". פרלמן נותן מבט משועשע. "האם יש הבדל בין פוגרום מפורסם ופוגרום לא מפורסם?", הוא אומר, פלט שחוק עמוק ומידבק. "האם אתה יכול להתרברב," הפוגרום שלי היה יותר מפורסם מהפוגרום שלך? '" . הוריו היו יהודים מסורתיים, הוא אומר. . "הם שמרו על כשרות, הם הלכו לבית ההכנסה. האמא שלי עשתה את כל המאכלים היהודים, גפילטע פיש מתוקים וכופתות מצה והרגל של הפרה הקרושה 'דמים'. "גם היום, בדירתו במנהטן היא" כשר למהדרין ", זיכיון לאחת מבנותיו הנשואות ועם בעלה, שהם "מאוד כשרה".
"אתה יודע איך זה עם הורים יהודים", הוא אומר.'' "אתה רוצה שילדיך לאכול על ידך". הוריו דברו בעברית בבית, אבל הייתי משתמש יידיש לספר סודות ", אז כמובן שהתוצאה הייתה שלמדתי יידיש. אחרי שהם היו צריכים להשתמש בפולנים, אבל אז זה כבר היה מאוחר מדי [בשבילי כדי ללמוד]'' כשנהגתי להופיע בגרמניה, הייתי מסתדר תוך מדבר אידיש עם מבטא גרמני. " . פרלמן החל לנגן בכינור זמן קצר לאחר גיל ארבע.. "אני רוצה לשחק בשלוש וחצי, אבל הייתי צעיר מדי", הוא אומר. עד שהוא היה בן 13, משפחתו עברה לארה"ב כדי שיוכל להמשיך בלימודיו המוסיקליים. מעמד העילוי שלו הודבק בהופעה בתכנית של אד סאליבן הצג. בישראל בשנתי ה -1940 וה -50, בידור לכל משפחה סביב הרדיו. פרלמן זוכר בחיבת האזנה ל" התקנים הישראליים הישנים, "כמו גם מוסיקה קלסית - שאין הדומה ייאש החפץ היה אליל הכינור הראשון שלו - , הוא מצהיר. . כדי לקרוא את שאר המאמר אנא בקר בדוכני העיתונים כדי להרים נושא זה שבועות של מגזין 'משפחה או לבקר Mishpacha.com.
תוקן על ידי שרגאפייבל ב- 02/09/2012 08:44:50
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2012 12:54 |
|
| |
יש מושג אם הדיסק יהיה למכירה גם בארץ? אגב הלפגוט הוא החזן שהדיסקים שלו הכי נמכרים בתחום החזנות זה לא ייאמן
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2012 15:05 |
|
| |
מישהו שמע כבר את הדיסק? למישהו יש את הדיסק?
|
|
|
|
|