רוב הקוראים בטח יודעים מי כתב את המאמר שאני מפרסם כאן, אבל יש סיבה שאני לא מכניס את השם שלו. אני מבקש ממכם לקרא את המאמר, להגיב לגופו של ענין אם אתם רוצים, אבל בבקשה ממכם אל תתיחסו לכותב שכתב את הדברים. בלי שמות בבקשה. זה לא העיקר. העיקר זה המסר החשוב שהוא רוצה להעביר.
=======================
סכנה ושמה "התנועה הקונסרבטיבית"
לפני כמה שנים עשיתי מעשה חמור ביותר בכך שלקחתי משרת-חזן בבית-כנסת קונסרבטיבי. ברוך ה' שזכיתי 'להתעורר' ולצאת מאפילה לאורה ולשוב בתשובה, אם-כי ההשלכות של אותה תקופה-רעה ניכרות אף היום, ותשארנה לעתיד. אתייחס לכך בסוף הדברים. העלאת הנושא בפורום בימים האחרונים, היא הזדמנות לפרט קצת על מה שאני מכנה "הסכנה הקונסרבטיבית". דוקא בתור מי שחצה את הקוים, "היה שם", וחזר, אני חושב שעלי לפתוח צוהר לכיוון הזה, ולתאר את מה שראיתי, חוויתי, ולמדתי כתוצאה מן הניסיון המר.
אינני רוצה להתייחס לבעיות ההלכתיות הקשורות בתפילה בבית-כנסת קונסרבטיבי. לא משום שהן לא קיימות, ולא בגלל העובדה שאינני רב ואינני פוסק, אלא משום שהבעיות האידאולוגיות חמורות לדעתי הרבה יותר מן השאלות המעשיות דבר יום ביומו. והבעיות האידאולוגיות הללו מביאות לכך שתתעוררנה שאלות-הלכתיות קשות ביותר. האמת היא, שעל הפרטים אפשר להתווכח. האם מותר לומר "שעשני ישראל" במקום "שלא עשני גוי" זו אולי לא הבעיה הגדולה ביותר (ואני לא אומר חלילה שזה בסדר לשנות ממנהג ישראל אשר קודש הוא); להתיר לאשה להתעטף בטלית זו גם-כן לא הבעיה הגדולה ביותר (שמעתי שהרב פיינשטיין זצ"ל פסק שאם כוונתה לשם-שמים, ולא על-מנת ליצור פרובוקציה או לעשות זאת מטעמים 'פוליטיים' – זה בסדר); לקרוא לאשה לעלות לתורה או לקרוא הפטרה – אולי יש מקילים, אולי זה לא כ"כ נורא. ואני חוזר ואומר שחס-ושלום שנתיר את האסור ונכשיר את הטרף, ואני לא מציע חס-ושלום שמותר לעשות את כל הדברים האלה, אבל הקשיים האמיתיים נמצאים במקומות אחרים.
נתחיל 'מהראש'. לא חקרתי את תולדותיה של התנועה הקונסרבטיבית לעומק, אבל אני מבין שביסודה היא היתה דבר חיובי. תנועה ששמה כן הוא: "התנועה לשימור". Conservative = to conserve, שמשמעותו באנגלית "לשמר". התנועה באה לענות של צרכיהם של יהודים שהתרחקו מן היהדות האורטודוקסית. תהא הסיבה אשר תהא. בתחילתה, אכן שימרה התנועה הקונסרבטיבית את המסורת היהודית, ורק כחלוף השנים היא החלה 'להתקלקל' ולהתקרב יותר ויותר אל היהדות הרפורמית. בשנות השמונים עוד היה ויכוח בתוך התנועה לגבי "נשים רבניות", ורובה לא היתה מוכנה לקבל את המציאות הזאת. היום, כמובן, אשה-רב זה דבר מקובל מאוד אצלם. מנין בכלל מגיעים הרבנים והרבניות הקונסרבטיבים?
רוב הרבנים הקונסרבטיבים באמריקה מקבלים את ההכשרה שלהם ב Jewish Theological Seminary. המכון – ממוקם בניו-יורק – מכשיר 'רבנים' ו'רבניות', ונותן הסמכא ל'רבנות' מבלי שהבוגרים ילמדו לעומק את כל מה שאברך אורטודוקסי לומד במשך שנים רבות, לפני שהוא מוסמך לרבנות. יש להם – למיטב הבנתי – שני מסלולי לימוד, שניהם יחסית קצרים, ולפחות באחד מהם אפשר לקבל תואר 'רב' מבלי ללמוד שו"ע אבן-העזר, למשל. התוצאה היא, כמובן, 'רבנים' שאינם בקיאים בהלכה ואשר לפי הקריטריונים ההלכתיים אינם ראויים לשמש בהוראה. תגיעו בעצמכם למסקנה המתבקשת: האם פסקי-הלכה של רבנים כאלו, יש להם איזה שהוא תוקף? האם הם יכולים להיות מנהיגים לקהילות של יהודים??
אחת ההשלכות של רבנים בעלי-השכלה כל-כך בלתי-מושלמת היא שהם מרשים לעצמם לעשות שינויים ולפעול על-דעת עצמם, תוך התעלמות מחוקים וכללים בסיסיים. כך למשל נולדה התנועה השיוויונית בתוך התנועה הקונסרבטיבית, וככה קרה שפתאום סופרים נשים למנין (שזה כמובן דבר שאין לו שום ביסוס הלכתי או הגיוני כל שהוא!); שנשים יכולות להוביל תפילה; שיש מיקרופונים בבית-הכנסת (ולא של צומת, אלא "דומה"... כמו שאמרו לי...); שמשנים את סידרי-התפילה; מוסיפים קטעים שמקורם בספרות ושירה מודרנית; מתפללים תפילות מקוצרות ואומרים רק את חלק מברכת-המזון; ובעיני ראיתי 'רב' מחלק לילדי שיצאו למצעד-החיים נרות-נשמה (שהם מוקצה!) ביום-טוב אחרון של פסח, מעל בימת בית-הכנסת...
אם יש דבר אחד בעייתי ומרכזי שמאפיין את התנועה הקונסרביטיבית, זה תהליך ההידרדרות הבלתי-פוסק, מה שמביא אותה היום להיות קרובה מאוד ליהדות הרפורמית, ורחוקה מאוד מן המטרה הראשונית של התנועה הקונסרבטיבית: לשמר. למשל, אבני-יסוד של היהדות הקונסרבטיבית היו שמירת-שבת ושמירת-כשרות. היום, בפועל, רבנים קונסרבטיבים מתירים גבינות-צהובות שלמעשה אין להתיר אותן, והם מתירים לאנשים לנסוע בשבת במכונית אל בית-הכנסת. מכאן קצרה הדרך למעמד בו אישית שמעתי איך רב קונסרבטיבי מסביר לאורחיו – אחרי קבלת-שבת ומעריב! – כיצד לנסוע לביתו, והיכן אפשר לחנות...
גם השינויים שעשו הקונסרבטיבים בתפילה נתונים לתהליך הדרדרות מתמיד. אף אם נאמר שאפשר לתרץ את "שעשני ישראל" או את "שעשני בן-חורין", איך בדיוק מתרצים ומתירים את "א-לוקי אברהם א-לוקי יצחק וא-לוקי יעקב, א-לקי שרה רבקה רחל ולאה"...??? ואיך מתירים את השינוי, במקום לומר "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו", לומר "ששם עשו אבותינו..."??? כביכול, איננו רוצים לשוב ולהקריב קרבנות??? ושמעתי, שאכן התנועה הקונסרבטיבית מתנגדת לעקרון של הקרבת קרבנות בבית-המקדש. אגב, גם את סידור-התפילה המודרני שבו הם משתמשים היום, עתידה התנועה הקונסרבטיבית להמיר בסידור חדש, מודרני עוד יותר, בשנים הקרובות.
עוד בנושא השינויים בתפילה: התנועה הקונסרבטיבית המציאה מחזור חדש לימים הנוראים, נדמה לי ששמו "מחזור לב שלם", או משהו כזה. הדבר הכי-פחות שלם במחזור הזה הוא סדר התפילה: פיוטים מסורסים; הזזת קטעים ממקום למקום; מלכויות זכרונות ושופרות בגירסה מקוצרת; שירה מודרנית; 'ונתנה-תוקף' מודרני, וקטעי-קריאה באנגלית. סלט, ובלגאן. ואחרי כל זה יש להם עוד חופצה לצפות מהקב"ה להיענות לכל ה'בקשות' שלהם בראש-השנה...
פעם, היו חזנים בעלי רקע אורטודוקסי שעברו להתפלל בבתי-כנסת קונסרבטיבים מתוך הצורך להתפרנס, ומתוך הרצון להמשיך ולעסוק בחזנות. אני כמובן אהיה האחרון לומר משהו על-כך, אבל לכל מי שחושב שאצל הקונסרבטיבים עוסקים בחזנות – מוטב שיחשוב פעמיים. החזנות שלהם היום זה לא מה שהיה פעם. מי שמנסה להתקבל כחזן בבית-כנסת קונסרבטיבי, שיידע מראש שאת הקהל והגבאים לא מעניין אם הוא יודע מה ההבדל בין נוסח פולין, ליטא או גליציה. לא מעניין אותם האם הוא מכיר את הניואנסים בין נוסח להלל ונוסח לג' רגלים, או אם החזן מסוגל לאלתר קדושה מקורית בכל שבת, על-בסיס נוסח מסיני. הקונסרבטיבים יבדקו רק שני דברים: קודם כל, שהכיפה שלו לא גדולה מדי. ושנית, שהוא יודע לנגן בגיטרה ומסוגל לשיר את התפילה למוסיקה מודרנית. זהו. לפני כמה שנים הייתי בועידת-החזנים של "כנסת החזנים" (ברחתי משם על נפשי אחרי פחות מעשרים וארבע שעות!) וכל המוסיקה ששמעתי שדנים בה היתה מסיקה מודרנית. שום דבר מסורתי, שום חזנות שורשית. כלום. את אחת הסדנאות העבירה 'חזנית', שסיפרה איך הרב שלה, בבית-הכנסת (הקונסרבטיבי!) בו היא מתפללת, עודד אותה לקחת את הגיטרה (בשבת!!) ולהעניק לתפילה ציביון מודרני ככל האפשר!
נורא ואיום!
כפי שכתבתי לעיל, תהליך-ההדרדרות הוא האספקט הנורא ביותר של היהדות הקונסרבטיבית. מתנועה שבעצם רצתה לשמר את מסורת-ישראל, ובתחילה התירה רק שינויים קלים, הגענו למצב בו מליוני יהודים מאחינו כל בית ישראל נתונים בצרה ובשביה: בצרה של הדרדרות ובשביה של תנועה שמרחיקה אותם יותר ויותר ממסורת ישראל. אם היינו צריכים הוכחה לכך שאכן אסור להקל ואסור לשנות אפילו בקוצו של יוד ממסורת ישראל ומדיני חכמים – התנועה הקונסרבטיבית היא ההוכחה החיה לכך. התנועה הקונסרבטיבית היא ההוכחה לכך שכשמתחילים לשנות ופורצים גדר – זה מוביל במידרון התלול, ואין מעצור. ולא אמרנו עדיין כלום על הגיורים הלא-כשרים שלהם; על חוסר-הצניעות האיום של הנשים בבית-הכנסת; על חוסר-הענין בלימוד-תורה והלכה; על הרבנים הקונסרבטיבים שמחבקים ומנשקים נשות-קהילה על ימין ועל שמאל... שלא לדבר על רב קונסרבטיבי שהשווה בדרשתו בין ארבע מתות בית-דין האמורות בתורה, לארגון אל-קעידה...
מדוע אני קורא לתנועה הקונסרבטיבית בשם "סכנה"?
לפני כמה חודשים פגשתי חבר שסיפר לי שהוא נוסע לפלורידה לתקופת-החורף. הוא שאל אותי לאיזה בית-כנסת כדאי לו ללכת להתפלל שם. אמרתי לו שאני לא יודע משום שאינני מכיר את פלורידה מספיק טוב. הוא ענה לי: "אני אנסה למצוא בית-כנסת. ובמקרה הכי גרוע אני אלך להתפלל בבית-כנסת קונסרבטיבי. מה כבר ההבדל?..." ובזאת טמונה הסכנה: יש הרבה אנשים שאינם מבינים ש"קונסרבטיבי" כבר איננו שווה ל"שימור היהדות" כפי שהיה בעבר, ושמדובר בתנועה שמאוד קרובה היום ליהדות הרפורמית. במילים אחרות: היהדות הקונסרבטיבית מעמידה פנים שהיא מקרבת יהודים ליהדות ומשמרת את המסורת; בפעול מדובר בתנועה שמבטלת איסורי-דאוריתא ומעודדת חילוניות.
הבשורה הטובה היא שתוך שנים או שלשה דורות התנועה הקונסרבטיבית תיעלם מן העולם. התנועה מתמודדת עם ירידה מתמדת במספר חברי-הקהילה, בכל מקום כמעט. היא איננה מסוגלת לעורר את חבריה לרוחניות, ולכן יותר ויותר אנשים מתרחקים ממנה. את רוב חברי הקהילות הקונסרבטיביות רואים רק פעמים או שלש בשנה: בראש השנה וביום כיפור. לפעמים הם מראים את פרצופם לבר או בת מצוה, וזהו, פחות או יותר. באזני שמעתי רב קונסרבטיבי אומר: "בעוד עשרים או שלשים שנה בית-הכנסת שלנו יהיה בכלל מסגד". אם מי שאמור להיות המנהיג הרוחני של הקהילה מדבר ככה – למה כבר אפשר לצפות?...
המצב הדמוגרפי היום באמריקה הוא – ברוך השם – של התחזקות היהודית האורטודוקסית וחרדית, והדרדרות הרפורמים והקונסרבטיבים. זה נכון גם מבחינה מתמאטית: בעוד הרפורמים הולכים ונעלמים בגלל נישואי-תערובת, ל"ע, ולמשפחה קונסרבטיבית יש לכל היותר ארבע ילדים (וכלב), הצבור החרדי מגדל משפחות גדולות, ב"ה, שרובן המכריע נשארות נאמנות לתורת ישראל. עובדה זאת תורמת גם היא לגידול-הטבעי מוגבר של היהדות הנאמנה, על-פני היהדות ה'מודרנית'. השאלה היא, כמובן, מה יקרה מבחינה רוחנית עם כל אותם יהודים שאינם רוצים להתשייך למחנה האורטודוקסי, ושהקונסרבטיזם שלהם יעלם אף הוא. על כך אין לאיש תשובה, וכנראה שהפתרון היחיד הוא להמתין לביאת הגואל, בב"א.
דבר אחרון: אם יש מישהו שחושב שניתן 'לחצות את הקווים' ולהשאר בלתי-מושפע, הוא טועה. הדרך חזרה אמנם איננה קשה: כל מה שצריך זה להבין את השגיאה, להודות בה, ולעשות תשובה. אבל ההשפעה היא לעולם. אישית, אינני מסוגל לומר "סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו" מבלי להזכר – שלש פעמים ביום – בימים שעשיתי בבית-הכנסת הקונסרבטיבי. לכן אני מרשה לעצמי להציע לכל מי שנימצא 'שם', או לכל מי שחושב ללכת 'לשם', אפילו לזמן קצר או אפילו רק לימים-הנוראים: אל תעשו את זה. לטווח הרחוק – וגם לטווח הקצר – זה עושה רק רע.
קיץ בריא לכולכם.
) אני מוצא חובה לנצל הזדמנות זאת, לברך את הכותב בברכת ברוך השב, ובמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. יעזור לו ה' ויצליח להנות את ה' מגרונו, להתפרנס בכבוד ולקדש שם שמים בכל דרכיו. יישר כח! 
