החזן שמואל לוין ענה לי על השאלה שלי מה הוא חושב על הביצוע הזה:
באוזני מצלצל עדיין הביצוע המופלא של נתפלי הרשטיק
(גם מקהלת ביה"כ הגדול בירושלים, בניצוח אלי יפה. היו זמנים...) לפרק הזה.
אני יכול לסכם את מה ששמעתי
בקצרה:
א. המקהלה מצויינת, בכך אין
ספק, מבחינת שירה אחידה. אולם האיזון בין הסופראן ובין הטנורים אינו מושלם. שומעים
יותר את הגברות, מאשר את הגברים.
ב. עזי שווארץ שולט בקולו.
שירתו מהוקצעת, מקצועית, מדוייקת. אבל...
ג. ... השלמות הקולית פוגמת
קצת. אינני יודע כיצד להסביר את זה. זה ענין של הרגשה. אני מקבל תחושה של ביצוע
קונצרטנטי מעולה, אבל לא ממש תחושה של 'תפילה'. תחושה של 'תפילה' חייבת להתלוות
לכל ביצוע של כל פרק חזנות, בין אם הביצוע מושמע בבית-הכנסת או באולם-הקונצרטים.
ד. יש מקומות שהם עזי שוורץ
מדגיש את משמעות המילים בצורה נכונה, ויש מקומות בהם אין הדגשים מתאימים. למשל,
במילים "ובו תנשא מלכותך, ויכון בחסד כסאך". אי-אפשר לשיר את שש המילים
הללו ללא הבדל ביניהן. "ובו תנשא מלכותך" צריך לומר בטון של affirmation, ואת ההמשך "ויכון בחסד כסאך" צריך לבטא באופן של supplication. הא בהא תליא, כמובן, אבל צריך להפריד. מפיו של עזי שווארץ – זה נשמע
אותו הדבר.
"ומלאכים יחפזון... הנה
יום הדין..." – עזי שווארץ מדגיש יפה מאוד. אבל מה זה הביטוי המוזר למילה
"ותפקוד"??? זה היה פשוט מצחיק.
חסר בביצוע הזה גם קצת
"גמישות". Rubato. חשוב לאין ערוך לביצוע חזנות,
ולצערי המון חזנים לא יודעים איך לעשות את זה. מישהו הוריד לפורום ביצוע של שלם
כ"ץ ל"כי כשמך". תקשיב לקטע היטב, ותראה איך שלום כ"ץ ידע
לעבוד עם הטקסט ועם המוסיקה, כדי ליצור
שלמות חזנית.
