משהו עבר על המוזיקה החסידית בזמן האחרון, כך אומרים כולם. אבל מה באמת קרה?
הרמה המקצועית ירדה? ממש לא. נראה שיש אפילו עליה.
הלחנים לא משהו? לא ידוע לי על מלחין שהלך לעולמו חוץ מר' משה גולדמן ז"ל.
הזמרים פחות טובים? גם לא. חלק מהזמרים הם אותם זמרים, והחדשים גם לא רעים.
אז מה הבעיה?
הזמרים, ואני מדבר בינתיים על הותיקים, התחילו לצאת קצת מהסגנון שהיו אמונים עליו. ואני לא מדבר על ליפא. תסבירו לי מה קרה למרדכי (כ' בצירה,הי' נחה,שלא תטעו....) לפני שהוא הקליט את הטרנסים לדיסק האחרון? מה עבר על אבריימ'ל שהוא העדיף שהשמש תעבור עליו? (ובכלל, הוא יודע מה זה כרכומים?) ואיךהחליף העלה הנושר על גג ביתי את העלה שנשר על התולעת?
למה זה קורה? אני מאמין שהבעיה היא לא בזמרים, וגם לא בקהל, אלא במה שהזמרים חושבים שהקהל רוצה לשמוע. ודווקא נראה לי שרוב המאזינים מעדיפים את הסגנון החסידי הרגיל.
השירים היום הם יותר 'להיטים' מאשר 'שירים', וכאן אני מגיע לבעיה מס' 2: הקהל.
הציבור היום צורך יותר להיטים מאשר שירים. מתי לאחרונה שמעתם שיר שנראה לכם שישירו אותו בעוד 10 שנים?
תבדקו את זה עוד 10 שנים, מקסימום 10 שירים מהשנים האחרונות יהיו שם. לא כי לא היו שירים שמתאימים להיות כאלה. היו כאלה, רק ש'העולם' מתייחס רק ללהיטים החד פעמיים. אולי זה חלק מהפיכתו של כל העולם לחד פעמי, והסתכלות יתר על עטיפות צבעוניות ומרשרשות ופחות על תוכן.
לציבור קשה לקבל את החדש. גם בזמרים, וגם בסגנונות. אנשים התקבעו לסגנון מסוים, וקשה להם לזוז ממנו - כל מה שלא בסגנון המקובל לא יתקבל בציבור במידה הראויה לו. אני לא אומר שלא ישמעו, אבל זה לא יהיה כמו הסגנון המקובל. רוצים דוגמאות? ברוך לוין, בני פרידמן, אלי גרסטנר וחבורתו, ארי גולדוואג וחבורתו, שלשלת, שרולי ויליגר, איצי ספינר, בערי וובער ועוד רבים.
גם בסגנון המקובל, לזמרים חדשים קשה להצליח, אנשים התקבעו על כמה זמרים שכל דבר שהם ישירו יהפוךללהיט,לא משנה מה טיב הלחן והמילים. לעומת זאת זמר חדש (או ותיק, רק שאינו נחשבמהשורה הראשונה) צריך להביא להיט ממש רציני כדי שישמעו עליו, (יעויין ערך 'ניסים' – שלומי גרטנר, 'בית נאמן' - ישראל ורדיגר) וגם אז זה נוגע רק לאותו שיר מסוים, ולא שהזמר עבר 'ליגה'.
אם זמר כמו שלומי גרטנר היה מתפרסם לפני כעשור ואפילו פחות, הוא היה נכלל בקלות בשורה הראשונה, , ואילו היום הוא לא מוכר מספיק כמו שמגיע לו. (להזכירכם, שמו הפרטי אינו 'ניסים').
על פי מחקר שערכתי , לדוד גבאי יש עוד שירים חוץ מ'לגבי' ו'הגומל', והם גם ממש טובים (תבדקו את שלושת האלבומיםשלו).
זו תופעה שהולכת ומתגברת בזמן האחרון. אם זמר לא מוכר יוציא שיר, לא ישמעו עליו גם אם הוא יהיה די מוצלח (רקאם זה ממש להיט - הוא יצליח), ,אנשים ישמעו אותו, וגם ישירו אותו. אבל הוא לא ישאיר חותם ולא יכנס לחתונות וכד'. אבל אם פריד, למשל, היה רק מזמזם את אותו שיר, או אפילו פחות מוצלח, אתם תשמעו אותו מכל עבר.
בנוסףלכך ,חלק נכבד מהזמרים הישנים פשוט נעלם: דדי גראוכר, מיכאל שטרייכר, מנדי ג'רופי, מונה רוזנבלום (לפני שנה היה אמור לצאת מונה 6 'תוך כמה ימים'....), אוהד מושקוביץ, שלמה כהן (השניים האחרונים הפציעו עם אלבומי מחרוזות, אבל לא אלבוםנורמאלי), חיים בנט ועוד רבים וטובים.
נחזור לעניין השירים. השירים של היום הם יותר להיטים זמניים ופחות שירים שיהפכו לנכסי ברזל. תקשיבו לי טוב - השירים היחידים שיישארו מהשנים האחרונות הם שירים בסגנון החסידי האותנטי (סטייל 'כי הרבית' 'כי כל פה')ולא ממה שקוראים היום חסידי ('ערבים' 'כולם אהובים'). יש שירים שאתה שומע עליהם כי הם נכנסו לחתונות בגלל ש'לא יכול להיות ששוואקי הוציא דיסק ושום שיר לא יכנס' אז הכניסו בכוח.
עוד נקודה - הנושאים של השירים. פעם הנושאים היו שבת-חתונה-אמונה וכד' - משהו עם קשר למשהו. היום כל מדרש / גמרא / פסוק יכולים להיות שיר ('לגבי עבודת יום זריז', 'את אחי אנכי מבקש', 'ליבי במזרח ואנכי בסוף מערב' ועוד)
מתי לאחרונה יצא שיר טוב על שבת? לשם הדוגמא - לשוואקי על חמשת אלבומיו יש רק שיר אחד שקשור לשבת - 'משוך'. (אלמלא ר' יוסף משה כהנא טיש שמחדש שירי שבת ישנים לא היה מה לחדש בשולחן שבת)
מתי שמענו שיר רועש על מילים שקשורת לחתונה?
רק שירי חתונה שקטים יוצאים. תשאלו את שוואקי, הוא דואג להכניס שיר כזה לכל אלבום, בלעדיו גם זה לא היה.
כמעט בכל אלבום מהשנים הקודמות יש שיר חתונה. באחרונים אין בכלל. (אחרי חיפוש מצאתי את 'אהלל אמלל' אצל יידל. אבל מה המילים האלה? אני מתחייב שהם לא כתובות בשום מקום)
עוד נושא לדיון (ואכמ"ל) שיכול להיות שגם הוא גורם לכך, זהו חוסר הוודאות מי ומה חסידי, מי מזרחי, מי חילוני, מי דתי ומי חרדי.
תודה ל'פסנתר כנף' על העזרה הרבה בכתיבת המאמר
תוקן על ידי עטT ב- 30/12/2010 20:11:22
נשלח ב-30/12/2010 21:08
עט ופסנתר - מאמר מקסים עם הרבה נקודות נכונות. א. לא קרה כלום למרדכי, (כ' בצירה,הי' נחה,) מה שקרה זה שהדורות השתנו ואיתם גם המוסיקה. אני חושב שבאמת הדוגמה הכי טובה היא מבד, מפני שהוא הזמר הותיק ביותר כיום שעדיין פעיל ולכן ההבדלים בין הדורות מתבטאים במוסיקה שלו הכי טוב.. אתה מוזמן לבדוק את המוזיקה של לפני 20 שנה לעומת לפני 30 שנה: תמצא את אותם ההבדלים בצורות שונות, כלומר: לפני 30 שנה המוסיקה הייתה יותר חזנית עם פחות קצב, לאט לאט במשך השנים הוכנסו אלמנטים מתקדמים יותר.. אפשר לסמן את ההבדלים לפי דוגמאות של שירים - להיטים מן העבר: לדוגמא - לפני 30 שנה הזמרים הנחשבים היו דוד ורדיגר, פרחי טורונטו, פרחי לונדון, עמודי שיש ועוד.. המוסיקה שנחשבה אז ל"מודרנית" הייתה המוסיקה של ר' ברוך צ'ייט ולהקתו "בני הרבנים".. אני חושב שאם תאזין לזה היום, תצטרך לשאול את עצמך איפה המודרניזציה מתחבאת שם... אח"כ הגיע מ.ב.ד, התחיל עם "ידיד נפש", "שמע ישראל", ועוד.. בעשור השני הוא כבר הכניס את שירי הפופ (שהיה אז בשיאו בעולם החילוני) כמו "משיח" ועוד. אח"כ היה "תמיד בשמחה" שבו נכנס מונה עם המון המון גיטרות חשמליות.. ואח"כ "מאמינים" "אפשר לתקן" והעתיד עוד לפנינו... היטיב להסביר זאת דודי קאליש בראיון שנערך איתו כשהוציא את האלבום (הפרובוקטיבי, יש לומר) ראפ אין אידיש.. אפשר להאזין לראיון כאן. כמובן שהיה תמיד את הזרם המודרני יותר כמו בני הרבנים, צמד רעים ועוד.. ובדור האחרון מנחם פיליפ ואח"כ אוף שימחעס שהכניסו את הדאנס והטראנס שהיה אז מקצב חדש גם בעולם.. השאר באמת היסטוריה.. זאת הסתכלותי על השינויים...
ב. לגבי 2 הנקודות שהעלית: הלהיטים שהציבור צורך והנישות של זמרים לא מפורסמים - התשובה פשוטה מאד: בעבר לא היה הרבה היצע, היה אפשר לספור על 2 ידיים את האמנים במוסיקה היהודית. כיום כשיש היצע עצום וכל ילד מוציא סינגל, קשה מאד למצוא את השירים הטובים והרבה חומרים טובים פשוט הולכים לאיבוד.. רק מי שיש לו יח"צ טובים ושירים טובים - חובה את שניהם.. מצליח להכנס.. אם שלמה כהן לא היה מוציא את דיסק החתונה "מראה כהן", השיר "וזכני" היה נשאר קבור באלבומו של ברוך לוין.. יש עוד כמה סיבות כמו: שהלהיטים הגדולים נכנסים רק דרך החתונות, וששירי דאנס ומקצבים אחרים עדיין לא מקובלים (בחתונות תשמע את שירי מ.ב.ד הנ"ל במקצב רוקנרול כברירת מחדל..)אבל אכתוב על כך בהזדמנות אי"ה.. בקשר ל"חוסר הוודאות" שדיברת עליו - אני יכול להרגיע אותך שבחיידרים בבני ברק ובמודיעין עילית אסור בתכלית האיסור לשיר שירים של מידד טסה, חיים ישראל וכדו'.. בציבור החרדי יש קו די ברור בעניין. ואגב, כעת הרב אמנון יצחק מנסה לצמצם יותר את הקו הזה, קטונתי מלהביע דעה בעניין, אבל משום מה הפעילות שלו בעניין הזה מורחבת גם למגזר המתקרא "מתחזק" וזה מאד מוזר בעיני שהמצוות הראשונות שבעלי תשובה צריכים לעשות זה לזרוק את שוואקי מהבית..
בכל אופן, טור מוצלח מאוד, וכל הכבוד..
נשלח ב-30/12/2010 21:25
לדעתי "ירידת הדורות" קיימת לא רק במוזיקה החסידית אלא בכל סגנוני המוזיקה, בוא ניקח לדוגמא את המוזיקה הישראלית או המזרחית גם פה אפשר לומר שלהיטים שעד היום מתנגנים של שלמה ארצי, להקות צבאיות, יהורם גאון זוהר ארגוב, שימי תבורי לא יחזרו על עצמם היום במוזיקה הישראלית-מזרחית, וגם שם יש שירים שהם יותר להיטים, כך שאת שאלתך אתה יכול לשאול גם שם, ולדעתי התשובה היא הכמות, פעם היו עשרות זמרים כי רק המוכשרים ביותר הלכו לתחום הזה, היום כל חומולוג מוציא לי דיסק, בלי לבדוק אם יש לו קול מאוד מאוד יפה ונדיר, לחנים יפים ונדירים ומעבד גאוני. ועם כל הכבוד לשלומי גרטנר אני לא מאמין שאם לפני עשרים שנה הוא היה זמר, הוא ממש לא היה באותה קטגוריה של מ.ב.ד ופריד ועם כל הכבוד, למרדכי בן דוד ופריד יש (או היה) קול שאין היום לאף זמר חסידי, לצערי.
לגבי שירי שבת, טוב שלא מוציאים יש מספיק חומר טוב וישן, אני מסתפק עם זה, כמובן ש"קודש היא לכם" של גרטנר יכול להטרף לשירים הישנים של שבת, זה שיר מאוד יפה.
נשלח ב-30/12/2010 21:29
בנוגע לשלומי גרטנר,אני בטוח שאם הוא היה יוצא מתי ששואקי יצא הוא היה נחשב כמו שוואקי.
נשלח ב-30/12/2010 21:50
19YANKI כתב:
עט ופסנתר - מאמר מקסים עם הרבה נקודות נכונות.
הקרדיט מגיע לעט ולא לי.
עט כתב הכל לבד, אני סה"כ שכתבתי והערתי פה ושם.
נשלח ב-30/12/2010 21:59
עטT כתב:
בנוגע לשלומי גרטנר,אני בטוח שאם הוא היה יוצא מתי ששואקי יצא הוא היה נחשב כמו שוואקי.
על זה אני יכול יותר להסכים.
נשלח ב-30/12/2010 22:11
מאמר מעולה
ואפשרלומר במילה אחת
הזמרים הזדקנו
הדור הצעיר רוצה מוזיקה אבל לא יודע על מה להצביע
והזקנים בוחרים לנו מה נאהב
אבל הנשמה אוהבת את החסידי אוטנטי
מהיר חימה
הפורם מהיום במועדפים שלי תודה על הגילוי.
נשלח ב-30/12/2010 22:12
יישר כח! אני מסכים עם כל מילה ומילה שנכתבה, בכלל אנשים היום רק מחכים לסינגלים והזמרים מוציאים לנו כל הזמן סינגלים, 'הוא בקרוב מוציא דיסק אז הנה לכם סינגל לטעימה, אחרי כמה חודשים עוד סינגל וכו' וכו' כי בקרוב הוא מוציא הרי דיסק' רק תקחו ותורידו... למה אי אפשר להוציא דיסק שלם שכולו הפתעה אחת מזה "טועמיה חיים זכו"? ובכלל היום המוזיקה והזמרים בפרט נהפכו כאילו הם אלילים חס ושלום אבל זה המצב,
בקשר לזה שכתבת שיש חוסר וודאות מי ומי חסידי וכו' אוהו כמה שאני מסכים איתך אבא שלי שיחי' תמיד טען וטוען וימשיך לטעון את זה על כל מיני זמרים שנהפכו לזמרי המוזיקה החסידית וזה הבעיה שלנו הציבור הכללי כולל אתרי המוזיקה החסידית שמקבלים את כולם, מי שהוא זמר מזרחי אז הוא לא חסידי, נטו! גם מידד טסה, כן. וישי לפידות והקינדרלאך וכל שאר החבריה לא נקראים מוזיקה חסידית בקושי דתית אפילו אם ישי לפידות בטוח בכך.ולצערינו יש מלא דוגמאות. אגב נימה אישית אבא שלי שיחי' תמיד אמר לנו שזה שקוראים למוזיקה חסידית בשם זה זה בגלל שזה השתרש כך בתוכנו אבל זה בכלל לקוח מניגוני-שירי החסידים ששרים בחצרות החסידים המוזיקה הרגילה נקראת מוזיקה יהודית. הרי תשימו לב למה שאתם קוראים לזה :"מוזיקה חסידית"-לקוח מהמילה חסידות. אותו דבר השם "זמר חסידי"-שלוימי גרטנר הוא זמר חסידי כנ"ל אברהם פריד ומרדכי בן דוד הקשורים לחסידות כלשהיא אבל יעקב שוואקי למשל הוא בכלל סורי והוא לא קשור לשום חסידות לכן הוא שר מוזיקה יהודית.
נשלח ב-30/12/2010 22:28
סליחה אם המעטתי מפועלו של ידידנו מר עט היקר... אם מהיר חימה הוסיף את הפורום למועדפים, אני מבטיח לכם שזה הולך להיות הפורום המצליח ביותר בתחום המוסיקה היהודית..
נשלח ב-31/12/2010 10:59
עט - יישר כוח על המאמר! אתה צריך לכתוב טורים באופן קבוע.
אני לא חושבת שבעיקרון זה כ"כ משנה אם מגדירים את המוזיקה "חסידית" או "יהודית" כמו שאמר משיחמשיח (כאן בסקר של הפורום ההבדל מוגדר כ"חצרות החסידים" מול "חסידי"), מה שחשוב הוא שהמוזיקה היא ממקורות טהורים ומביאה את המאזינים להתעלות ולא ח"ו להיפך. יש כאלו שמרגישים התעלות והתרוממות דווקא בהאזנה ל"אם אשכחך" של טסה, כמו שיש כאלו שמרגישים ככה בהאזנה ל"ואף הוא" של יוסל'ה רוזנבלט בביצוע שמחה לווינשטיין.
בנוגע לזמרים - המאזין הממוצע מזמן הפסיק להחזיק ראש בכל ההיצע הבלתי נתפס של הזמרים כיום. כל זמר מפרסם את הדיסק שלו כ"תגלית המילניום" לפחות, ואין שום סיבה שנתחיל לנסות את הכל בעצמנו. כך יצא, לדוגמא, שעד ששלוימי גרטנר לא הופיע עם מיאמי (שבעקבות זה גם הסתכלתי על הראיון שלו עם אייזנטל) - לא היה לי שמץ מושג עד כמה הקול שלו מיוחד. העיקרון הוא בד"כ בשיטת ה"חבר מביא חבר"... אם שמענו את הדיסק באיזשהו מקום והתלהבנו - אנחנו נלך על זה. אם לא נתקלנו - אין סיבה שנתעניין...
ואגב, היוזמה בזמן האחרון לחידוש שירים ישנים ומוצלחים בעיבוד עדכני ועשיר (ע' ארי גולדוואג, "Shabbos, Get Ready") - מבורכת.
נשלח ב-31/12/2010 12:02
אני חושבת שאסור לדבר על זמני המוסיקה החדשים ללא המדיה העדכנית - האינטרנט. לפי דעתי שתי התופעות הולכות יד ביד.
בזמנים שעברו, היו בערך שני זמרים מפורסמים ועוד כמה קצת פחות - קצת משנות השמונים ותשעים: מבד ואברהם פריד היו שני המפורסמים והאחרים פחות - בזמנם: דב לוין, מיכאל שטרייכר, יהודה (צ'יק - וגם הוא אף פעם לא היה קונבנציונאלי בפרט במושגי דאז ), דדי אין ספק שיש עוד כמה, הם פרחו לי מהראש.
את שלמה קרליבך נניח בצד כרגע, כי הוא ליגה נפרדת בעצמו.
פעם אמצעי הפרסום היו מעטים מאד: בעיתון המקומי ( אם לא הייתה התנגדות גדולה מדי ) וע"י שלטים בחנויות היודאיקה/ספרים. היינו שומעים על יציאת אלבום חדש בהופעה החד-שנתית (אם לא היינו בהופעה, השכנה של הדודה סיפרה ששמעה את הזמר מספר על האלבום החדש שייצא בפורים - והאמינו לי, האלבום יצא בפורים!) או בשיחה החודשית עם האחות הגדולה באמריקה שקנתה את האלבום החדש. - מפה לאוזן בעיקר!
אפילו בסוף שנות התשעים, כאשר האינטרנט תפס תאוצה, עדיין, לא כל כך השתמשו בו לפרסום והוא גם לא היה חלק אינטרגרלי מרוב הבתים. בשונה משנות השמונים ותחילת התשעים, היו יותר חנויות מוסיקה ( כן, אני יודעת שגלפז קיימת הרבה שנים - זהו אמצעי מדיה בפני עצמו, כמו כן אדרת/מוסטלי מוסיק ) והיתה אפשרות גדולה יותר לפרסם - לדוגמא: חלוקת פליירים לקונים.
בשנות האלפיים בעידן האינטרנט - התפתחות תוכנות חדשות מדי חודש ( שבוע?), עדכון תוכנות מתמשכות, שדרוג מערכות בעצם שינתה את כל מערך המוסיקה ובתוכו, כמובן, המוסיקה החסידית.
כיום תוך דקות מזמן פרסום אלבום חדש, תמצאו את זה בנט - להורדה - מה שמוגדר ע"י תעשיית המוסיקה הכללית וע"י החסידית בפרט - שהיא קטנה בהרבה - 'מכה'!
מאידך, כיום, זמר/מוסיקאי/אמן אשר לא משתמש באינטרנט לפרסום האלבום/שיר/סינגל הוא פשוט 'לא קיים'.
אני יודעת שסטיתי מעט מהנושא העיקרי, אך ברשותכם אקשר עכשיו ביניהם:
לגבי השינוי המהותי בסגנונות, אני מאמינה ( באמונה שלמה - אני לא מהססת להוסיף ) שהסגנונות היו קיימים תמיד רק מה, השוק היה קטן ובעיקר בשליטת חברה אחת או שתיים במוסיקה החסידית והם היו המחליטים הבלעדיים מי ייכנס לשוק וגם להם עשו צרות ובעיות בכדי להכנס.
כיום, בעידן האינטרנט, כל בחורצ'יק יכול להסריט את עצמו יושב עם דרבוקות בחוף הים או לחילופים על המיטה בישיבה עם גיטרה ( מבינים יידעו למי הכוונה:) ואם השיר נתפס, הוא הופך ללהיט מיידי = כסף ופרסום לחברה מפיקה.
נכון, זה לא הכל עניין של כסף ופרסום, בפרט לא לקהל המאזינים - שבעשור האחרון אמר את שלו בצורה הברורה ביותר - ולכן, אין ברירה לאמנים הישנים ולחברות המפיקות - לשתף פעולה אחרת הם ימצאו את עצמם, מהר מאד במקום שולי - כי כוח האינטרנט מביא איתו גם את האפשרות של מישהו לפתוח בלוג אנונימי ולכתוב את דעתו - וכמו שנאמר, 'ידע הוא כוח'.
עוד דבר שתרם לפי דעתי לפיתוח המוסיקה החסידית מחוץ לתחום ה'איי יאיי ייאיי' והחצוצרות - היא ההופעה השנתית של האסק. כן, כן, אותה הופעה שנתית עם מיטב הזמרים והאמנים העדכניים. נכון לומר שבתחילת דרכה הם בעיקר הביאו את המפורסמים דאז אברהם פריד ומבד (ע"ע האסק מס' 1-3 ) אך עם הזמן הם כל הזמן מחפשים לחדש, לרגש ובעיקר להפתיע.
ובכן, פעם היינו קונים אלבום חדש ומקשיבים לה, היינו עושים את המיקסים לבד ( מי זוכר את הקלטות הריקות שהיינו קונות שלוש ב-10 ש"ח? ) אך לא הייתה שום אפשרות לשמוע רק שיר אחד. היו שעשו זאת, מבד עם כיצד מרקדים ( מה היה השיר בצד השני של הקלטת? שכחתי ) ואברהם מעט מאוחר יותר עם 'עלה קטן שלי' ( לא זכור לי שהוציא סינגל קודם, ייתכן שאני טועה ). כעקרון, עבור הזמרים החסידיים לא היה משתלם להוציא סינגל, העלויות היו גבוהות וקהל הקונים היו מועטים. כיום בעידן הנט כאשר מפרסמים את הסינגל, גם אם זה בתשלום זה עבור $1.99 - זה לא ביג דיל. וקהל המאזינים לרוב שופטים את הזמר ( אם הוא חדש ) וגם את האלבום עפ"י השיר - מכאן ההשקעה בלהיט עכשווי ומקפיץ.
לגבי שווקאי - אין ספק שהוא ההצלחה של העשור האחרון. אם כי אני אישית, אינני נמנית על אוהדיו הבולטים. אני לא חושבת שיש לו קול מיוחד יותר מזמרים רבים אחרים, אני לגמרי מסכימה עם עטT שזה היה ענין של עיתוי.
תוקן על ידי greenie ב- 31/12/2010 12:08:18
נשלח ב-31/12/2010 12:39
לפני כעשר שנים לא שמעו רק מפה לאוזן,היה את הרדיו,שאז עוד היו את ערוצי הקודש,ואת קול חי,עם טוקר,ואת 'חסידישקייט' וכד'
נשלח ב-31/12/2010 12:45
נכון, שכחתי להוסיף את הפרק על הרדיו:)
סליחותיי..... הפה לאוזן היה יותר בשנות השמונים ואפילו התשעים וכמובן שהכוונה שלי יותר לחו"ל, שם היו פחות תכניות רדיו יהודיות, אם בכלל. מה שכיום, כמובן כבר אינה מהווה בעיה בעידן האינטרנט.
רק מה, כמו שציינתי, גם בעידן הרדיו, כאשר ניתן היה להקליט את הלהיט לקלטת ( אם באמת דייקנו - עם מינימום הערות של השדרן:) גם אז, בנוסף לכוח המפיקים וחברות המפיצים למיניהם, נוסף הכוח של השדרנים - המומחים ה-SELF MADE ועדיין, הקהל לא נמנה כבעל דעה רציני כמו בעידן הנט!
תוקן על ידי greenie ב- 31/12/2010 12:47:39
תוקן על ידי greenie ב- 31/12/2010 12:49:11
נשלח ב-31/12/2010 13:29
לדעתי כך, לא רק המוזיקה נהייתה יותר מודרנית היום, נקודה!!! מציאות כל עיתון עשר פרסומות על אופנה ועל זה ועל זה , וכמו שבכל הדברים הללו נטשטשו הגבולות גם במוזיקה נטשטשו הגבולות ואותם זמרים פורקי עול אשר מתגאים שהם עושים שליחות אך מכניים לתוך הציבור שלנו שירים שהולחנו ע"י מלחינים חילונים, או לה לאותה בושה!!! כיצד זה שאנשים לא מתביישים ללכת לקחת ולתת במה וקרדיט לאנשים הללו, וזה לא קשור אם לשיר יש ערך אמיתי ואם לבנא"ד בעצמו יש ערך אמיתי, עצם זה שהוא נמצא בעומק עומקה של הטומאה השירים שלו הם גם כאלה. והדברים פשוטים, אם נגיד אני יזמזם לעצמי במקרה שיר ישראלי ישן אפילו שקט (ניקח למשל את דוגית למי שמכיר) אני מרגיש תחושה כזו לא טובה, קשה להגדיר אך זה דבר ודאי שאני חש בו. אך כשאני שומע למשל שירים חסידיים אותנטים עם הרבה פריילך, או שנמצא בשמחת בית השואבה וכוד' ויש שם שירים כאלו, הרבה פעמים אני מרגיש פתאום תשוקה ענקית ענקית ללכת וללמוד.
אך לא כן עם אותם שירים קלוקלים שהכניסו פורקי למחנינו.
עוד בעיה יש בדבר, שאם מתחילים לשמוע שירים חילונים ונפרץ גדר, כבר מגיעים לשירים חילונים הגרועים באמת ולכן כתבתי פה בכזו תקיפות על אותם שמכניסים ונותנים קרדיט וכו' משום שהם פורצים גדר!!!
ועל סגנון המוזיקה. אני מסכים עם עט עם כל מילה לגבי סוג השירים היום שעושים יותר שירי חתונות וכו'. ובאמת זה ממש כך!!! ואפילו הזמרים והמלחינים בעצמם אומרים שיש להם את המאבק הזה אישית והם מודעים לזה. (אוהד מושקוביץ למיטב ידיעתי עובד עכשיו על אלבום).
ולגבי המקצבים. באמת ונכון הדבר שנכנסה היום מוזיקה (ואני לא בה להקניט חלילה וכו' וכו' וכאילו אמרתי את כל מילות ההתנצלות, אבל הרבה מהמוזיקה הזאת מגיעה מכאלה שחוזרים בתשובה שלא מבינים ויודעים בזאת) מהעולם החילוני. ולא הבעיה עם המילים חד וחלק!!! אלא עם הסגנון. הרבה מסגנונות המוזיקה היום זה מוזיקה שגויים משתמשים איתה במקומות שעדיף לשתוק ומושכים את לב האדם להשתוללות התפרקות וכו' וכו' וה' ירחם. וזו הבעיה במוזיקה היום ועל זה נראה שבעיקר הרבה אמנון יצחק צודק ואני אישית תומך בו בזאת בכל פה (רק שם אני קצת תמהתי שהרי הרב עוסק עם אנשים שצריך לומר תודה ולהתפלל שישמעו את המוזיקה הזאת ולא דברים אחרים אך ודאי שבעיקרון הוא צודק ולא להרהר חלילה עלדרכו באתי).
לגבי זה שיש רק כמה זמרים מצליחנים. אני חושב שזה בכלל בכלל לא נכון. לדעתי העסק הוא כזה: יש מוזיקה קליטה ומוצלחת עם שירים מוצלחים של מרדכי ופריד שנכנסו חזק ואותם רוב הציבור מקבל כמדומה לי. אך שבאו לעשות סגנון חדש ושונה אפי' במקצת אז זה כבר לא דבר שנכנס כזה חזק (לא יודע למה זה כך וזה כך אבל זו המציאות לדעתי). וזה מתחלק לשתי ארצות ארץ ישראל וארצות הברית. בישראל שלא רוצים לשמוע את המוזיקה הסטנדרטית של מרדכי ופריד שומעים יותר מזרחי (וזה מסתמא בטבעיים של הבנא"ד כמו שמוזיקה מזרחית מקורה יותר באזור היבשות כאן, והמוזיקה החסידית וכל שאר הסוגים שאני לא מכיר בדיוק את שמותם הגיעו יותר מאירופה ותפתחו שמה ובארצות הברית). ובאמת בארץ יונתן שיינפלד בזמנו (יותר כשיצא) שמעו אותו פול (אני מדבר על בחורי ישיבה איפה שאני לומד) וגם את אייל גולן "מי שמאמין" וכו' וכו' (יש כאלה מהמזרחי שלא נכנסו כל כך משום שאשכנזים מרגישים שזה ספרדי מדאי בשבליהם ואני לא מתכוון חלילה לשום גזענות, אלא שהסגנון של ההגשה שונה והמעיין יבין). אך גם זמרים שיותר מתקרבים למרדכי ופריד נכנסו, כגון יוסף חיים שוואקי ששמעו אותו הרבה וגם שלומי גרטנר שקיבל שם חזק (ולא רק בגלל ניסים אלא בגלל כל הדיסק), וזה נכון שפחות אך זו משתי סיבות, שלומי גרטנר מביא פחות שירים קליטים ושירים קצביים בסגנון שיכינס לחתונות לכן הוא נתפס פחות ונחשב פחות מוצלח מהשלישיה (שוואקי פריד מרדכי). אך זמרים כגרסטנר וליפא (האחרון, הקודמים כן הצליחו כי היו עם הרבה קצב וחיות) הם כבר סגנון אחר, ולדעתי באמריקה כל אלה מצליחים הרבה יותר כי שמה שמגוונים אז כבר הולכים למוזיקה הזאת (אלי גרסטנר בעצמו אמר כך שכמעט אין שירים שהם להיט גם פה וגם שמה). יש עוד זמרים, למשל דוד גבאי שכמה שהדיסקים שלו מוצלחים אך הם לא השורה הראשונה עם כל הכבוד וגם הדיסק האחרון (אכן בדיסק האחרון יש את בין האולם שאצלינו בישיבה על כל פנים זה שיר שתפס חזק מאד) אין כל כך שירים שאפשר לקלוט אותם ולשיר אותם סתם כך ולכן הוא באמת נחשב פחות אף גם שלו יש שם די מצליח.
צר לי שהארכתי כל כך אך כל אלו הם דעותי על המוזיקה העכשוית.
נשלח ב-31/12/2010 13:42
דוקא אלי גרסטנר אמר שרק השירים שלו נכנסים רק בארה"ב,ובדרך כלל מה שנכנס כאן נכנס שם ולהיפך.
נשלח ב-31/12/2010 14:13
ישZ, מסכימה איתך בעיקרון, אבל אם כבר מדברים על מוזיקה לא ראויה - לליפא יש ממנה בשפע, והוא לא בדיוק "חוזר בתשובה".
לא יודעת מה לא טוב ב"דוגית", כנראה ה"הרגש" שלי לא אותו דבר... (אגב, לפרחי לונדון יש שיר באותה מנגינה.) דווקא "מישהו הולך תמיד איתי" עושה לי אותה הרגשה כמו "It's time to say גוט שבת".
וגריני, אמנם הקהל של היום "מבינים" יותר - אבל לפעמים מרוב עצים לא רואים את היער. בעידן הקלטות היה יותר כבוד למוזיקה, שהיתה מטבע הדברים קשה יותר להשגה (ע"ע השדרנים שלא הפסיקו להפריע...) - היום מי מתייחס לעוד פרסום על הדיסק החדש והמוצלח ביותר שיצא אי פעם וכו' וכו' וכו'? לזמרים של היום נותנוים פחות קרדיט, כי - די, עוד אחד... יש לי כבר את המועדפים שלי וזהו.
