גוון של גרין - ׳הארציג׳ עם שלוימי דסקל
לא, זו לא טעות.
אפשר לקרוא לאלבום הזה בכל שם שתבחרו, רק לא ״גוונים של גרין״.
למה, תשאלו? התשובה פשוטה.
האלבום אינו מציג בשום צורה ״גוונים״ מיצירותיו של יוסי גרין. לכל היותר תמצאו בו גוון אחד. בודד.
ממש הקפיץ אותי שברגע האחרון, כך נראה, עלה בדעתו של מאנדהו בהפקה לשרבט בחפזון על העטיפה הצחורה-ירוקה - ״Shades of Green 3״ - ״גוונים של גרין 3״.
שלוימי דסקל? מעולה. שירים של יוסי גרין? מעולה עוד יותר. עדיין, מוטב היה להפוך את האלבום לחוליה השלישית בסדרת ״פרויקט רילקס״ בהפקתו של יוחי בריסקמן עם מיטב ביצועיו של שלוימי דסקל ללהיטי רוגע עכשוויים כמו גם להיטי זהב נוסטלגיים, ולא לשייכו באבחת מקלדת לסדרת האיכות הצרופה ״גוונים של גרין״.
וכל כך למה, תתמהו? ובכן, הייחודיות של הסדרה הגרינית היא מיקס מטורף ברמות-על של סגנונות שונים, שילוב של סמבה עם מוסיקת נשמה, רוק ודיסקו המשמשים בעירבוביה בעיבוד מוסיקלי מובחר של ישראל לאם, האחד והיחיד, מה שממש, אבל ממש לא תמצאו כאן.
ולא שלא ניסו. בריסקמן דווקא בחר יצירות מגוונות, חלקן מוכרות יותר וחלקן פחות; הביצוע של הזמר (המצויין בפני עצמו, ללא ספק) מעולה גם הוא, אך משום מה, התוצאה הסופית, אפעס, חלשה ומאכזבת.
למה? קשה לי להניח את האצבע על הנקודה המדוייקת.
אולי זו המוסיקה, הפשוטה, החדגונית משהו, אולי השירים הקצרים מדיי, המחרוזות הבנאליות, המעבר הקלאסי משיר למשנהו, או אולי הקטעים המועטים שבהם תורם יוסי גרין את קולו, למרות שהאלבום מתיימר, בעצם, להיות ׳שלו׳ (בכלל, יש לי הרגשה שיוסי גרין לא הקליט את עצמו במיוחד לאלבום זה, והקלטות שלו מהאלבומים המקוריים שולבו באלבום. ייתכן שדמיינתי, אך ייתכן שלא. שימו לב ל׳קנא לשמך׳ ו׳ואז יהיו׳, לא נשמע לכם זהה ל׳תו השמיני׳?).
קיצר, האלבום נחמד, המשך סביר לסדרת ׳רילקס׳ אך בן סורר במשפחת ״גוונים של גרין״.
קיבל אצלי דיסלייק, וחבל.
 |
|
|
