| אידי כתב: |  | | אני מתמקדת על הפייבוריטים עד שאני יכולה לדקלם בע"פ מה הם עושים. |
|
------
טוב,לומר שאני מחדשת ממש הרבה...?,לא אומר.
אני חושבת,שהתשובה בסופו של דבר,מורכבת מכל האופציות.
זה רק מתחלק לשני פרמטרים.
1.כשה-DVD חדש.הרגע המרגש,שאחרי הקריעה האגרסיבית,של אריזת הניילון השקופה...
2.הצפיות הבאות.
אצלי זה עובד ככה :
את "יבא",למשל,קבלתי מיד אחרי שזה יצא.עדיין לא הכרתי את כל הסולנים בשמותיהם,אז כן העדפתי,
לראות מתחילה ועד הסוף.
ברור,שלא הייתי צריכה יותר מפעם אחת,בשביל להריץ מיד אחורה,ולהצמד ל-יאיר,דייויד ורבינא(הכוכב הקטן-גדול...,שהצליח בהחלט,למשוך לי את העיניים... )וזה מה שעשיתי כל פעם,עד שזה כבר יצא לי מכל מקום אפשרי.
לעומת זאת,ב"רווח",עוד לפני שהספקתי להתמקם על הכסא מול המחשב...,גלוי וידוע ומעל לכל ספק..,מי הילד שהצליח להפנט אותי (וכמאמר המשורר,והכתוב: ..ממבט ראשון.. :) אז,כמובן שלא ראיתי את הכל בשלימות.אפילו לא פעם אחת.
(ואגלה לכם סוד גדול,שאתם בטוח לא יודעים.זה עדיין לא יצא לי,לא מהאף..,ולא מהאוזניים.. :)
באופן כללי,אני חושבת שהתמקדות בפייבוריטים,היא תוצאה של פונקציה,שלא תמיד קיימת.
הרי לא בכל דיסק,אנחנו יודעים מראש,מיהם הכוכבים.נכון אמנם,שבד"כ ה-DVD יוצא אחרי דיסק השמע,שבו,
אנחנו כבר פחות או יותר מגדירים לעצמנו את מי כיף לנו לשמוע,ולמי אנחנו מתחברים.אבל בהופעה,זה נראה אחרת.
יכול להיות שיהיו סולנים שלא הערכנו מספיק,ופתאום הם עושים לנו את זה,ובגדול.
זה אומר,בעצם,שלא תמיד יש לנו את מי לשים תחת מעקב צמוד..,מהתחלה.
אחרי שרואים את כל התמונה,ניתן להסיק,להרגיש ולהבין,מי הם מלכי הבמה הבלתי מעורערים.
ואז,פשוט מתבייתים עליהם,בהנאה צרופה.
בהמשך,שכבר לא יושבים ממש לערב שכולו סרטים(למעט ימי חופש או חוה"מ.. :),ורק פה ושם,מרעננים את הזכרון והחושים,
עם הופעות של פרחי מיאמי,ברור שמדלגים לקטעים נבחרים.
ואחר הדברים האלה..כשבת האוהדים על כסא גמלאותם,אזי הם צופים עם עודף זמן.., ב-DVD מתחילתו ועד סופו,ומתעמקים... :)
תוקן על ידי לבבית30 ב- 28/02/2012 21:31:42
|
|
)
