מזל טוב, מזל טוב !!
פ סוק ומקרא מלא דיבר הכתוב: "וְכִי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'".
ו כבר לימדונו בעלי הגמרא כי מכאן הלכה היא ידועה, שבשלושת שנותיו הראשונות של האילן פירותיו אסורים באכילה ובהנאה; בשנתו הרביעית מותרים המה באכילה, אולם יש בהם קדושה ויש להעלותם לירושלים ולאכלם בטהרה, ואילו משנתו החמישית ואילך מותרים הפירות באכילה ובהנאה ללא כל סרך איסור או מניעה.
ר בותינו הוסיפו עוד ללמדנו, שניתנה תורה ונפסקה הלכה, כי הלכות ערלה ונטע רבעי רק באילן נוהגות, כשירקות השדה מן ההלכות הללו חורגות.
ו אמנם, בעלי ההוראה כבר ישבו על זו המדוכה, בכדי לדעת להבחין בין אילן לירק כהלכה, כך שיהא בידינו להגדיר איזהו אילן בו חלים הלכות הערלה, ואיזהו רעהו הירק בו אינם חלים דיני ההנאה והאכילה. נמנו וגמרו מקצתם כי הצמחים הרב-שנתיים מוגדרים לענייננו כאילנות, לעומת הצמחים החד-שנתיים מוגדרים להלכותינו כירקות בגינות.
מ בוארת בהלכות ערלה הלכה פסוקה נוספת, לפיה חלות האיסור והקדושה אינם אלא על חלקי האילן הראויים למאכל - כפירותיו; חלקיו האחרים שלאכילה אינם ראויים, אינם בכלל הערלה ונטע הרבעי על כל השלכותיו.
פ תח המשורר ואמר: כאשר נבא לדון בפורום דנן, נמצא כי על אשכולות הפורום בהחלט חלים דיני הערלה ונטע הרבעי. זאת מפאת הצטרפות שני הטעמים הבאים יחד (תרתי משמע): א. אם נעסוק מעט בתורת הקטגוריות המתמטית נגלה - לשמחת כולנו - כי הפורום אינו משתייך לקטגוריית הצמחים החד-שנתיים, אלו שמחזור חייהם מתפרס על פני שנה אחת בלבד, כי-אם משתייך בגאון לקטגוריית הצמחים הרב-שנתיים, אלו שמתקיימים למשך שנים רבות. ב. אם נעסוק מעט בתורת הבוטניקה, נגלה - גם זאת לשמחת כולנו - כי את הפורום לא ניתן להגדיר כלל כענפי אילן שאינם ראויים למאכל; את אשכולות הפורום שומה עלינו לדמות אל פירות עץ הדעת – מתוקים, משביעים ומחכימים.
ר אה ראינו בדברי בעל ה'חינוך' [מצוה רמז] שהאריך לבאר את שרשי מצוות הערלה ונטע הרבעי, וכתב: "שרצה הא-ל להיות האדם מעורר להלל השי"ת בתחילת מבחר פירות אילנות, כדי שינוח עליו נועם השי"ת לברכתו ויתברכו פירותיו, כי הא-ל הטוב חפץ בטוב בריותיו .. ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי בשנה אחת הילולים לה'. והנה אין הפרי בתוך ג' שנים ראוי להקריב (א) לפי שהיא מיעוט, (ב) גם, שאין נותן טעם בפריו או ריח טוב, (ג) גם, כי רוב האילנות לא יוציאו פירות כלל עד שנה ד' לנטיעתן, ולכך נמתין לכולן".
ח ובה עלינו לשוב ולהתבונן במאמרנו, ובאם אכן נכונים דברינו, והלכות הערלה ונטע הרבעי חלים על פורומנו, נדמה כי יש בהלכות הללו תובנות ללמדנו: נראה כי שלושת הטעמים שהביא ה'חינוך' לאי-הקרבת פירות האילן בשלשת שנותיו הראשונות כקודש הילולים, אינם מתאימים לאשכולות הפורום: (א) מיעוט הפירות – כבר בשלושת שנותיו הראשונות גידל ונשא הפורום עשרות אשכולות טעוני פירות. (ב) חוסר טעם וריח – עשרות אשכולות הפורום נשאו על-גבם מאות רבות של פירות שבהחלט היו בעלי טעם מתקתק וטעים והפיצו סביבם ריח נעים. (ג) חוסר פירות – כאמור, הפורום אכן הוציא פירות רבים. נמצא אפוא, כי שורת הדין נותנת שבכדי להקריב קודש הילולים ולהביא קרבן תודה על הגיגים וצלילים לא היה עלינו להמתין עד לשנה הרביעית; היה בידינו להקריבם כבר בשנה הראשונה, ולהעלות את פירות האשכולות לירושלים בקדושה ובטהרה נכונה. אלא שאנו צעדנו לאור דברי ה'חינוך' שכבר התייחס לכך וביאר כי "רוב האילנות לא יוציאו פירות כלל עד שנה ד' .. לכך נמתין לכולן" [ע"ע עשרות רבות של פורומים שכנים שלא זכו לראות בטוב (פירות שנה רביעית הנאכלים ב) ירושלים], ובהתאם לכך המתנו אף אנו לשנה הרביעית, בכדי להקריב על (שזכינו לזו) הבמה (תרתי משמע) מנחת תודה, ולהודות ולהלל על ייסודה.
[י לחשו על אזנינו דורשי רשומות, כי אמנם, כל מי שיתבונן באשכולות הפורום עוד בשלושת שנותיו הראשונות יווכח לדעת, כי למרות שהיו אלו שנות הערלה בהם אין בפירות כל קדושה, מכל מקום היו פירות האשכולות נוטפי טהרה הדרושה, התובנות ערוכים בשפה ראויה וכולה הוד והדר לבושה].
מ תוך מחויבות להשלים את החובה המוטלת עלינו בשנת נטע הרבעי, בשנה הרביעית, אבא בדברים דלהלן בדברי תודה והלל קצרים בשנה זו, שנת השביעית: לימדונו רבותינו בעלי גמרא, בעלי תלמוד שהגיעו להוראה וכל דבריהם דברי תורה, כי "חמרא למריה וטיבותא לשקייה" [תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צב עמוד ב] לאמר: היין של בעליו הוא (של המלך), אולם את הטובה וההודאה אנו נותנים למוזג המשקה (לשר המשקה).
י הללו ויודו – "חמרא למריה": בראש ובראשונה עלינו להודות לקונה שמים וארץ, על הקולמוס והמכחול, ובעצם - על הכל. הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר, הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל.
א ולם "טיבותא לשקייה": וכאן עלינו להודות לחברים היקרים - שבלעדיהם [מעבר לכך שהמידע שבידינו היה לוקה פעמים רבות בחסר רב ובהעדר זוויות ראיה שונות כמו גם החכמה מתובנות] היה עלינו להתמודד עם קושי התכתובת עם עצמנו... ומעל כולם, למנהלים המסורים - שבלעדיהם [מעבר לכך שלא היתה בידינו האפשרות לשמוע (או יותר נכון: לקרא) ללמוד וללמד, להתבונן ולהחכים] היה עלינו להתמודד עם קושי התכתובת בעזרת קולמוס וקלף...
מ ידת האמת תורֶה דרכנו ולפי דרכה תגלה ותלמדנו, כי הכרת הטוב כלפי המנהלים אינה מסתכמת בכך שבלעדיהם לא היתה קיימת הבמה עליה ניתן לשמוע ללמוד וללמד, להתכתב לקרא ולהתלמד. שכן, לא בשביל אלו הצרכים אנו זקוקים לכשרונותיהם הברוכים. בכדי לגלף וליצור שולחן דיונים יכולים אנו להסתייע ביכולותיו של כל נגר מתחיל; בכדי להרכיב סביבו כסאות עדינים יש בידינו להיעזר ביכולותיו של כל שוליית נגר מתחיל. אבל - וכאן בהחלט תורו של ה'אבל' - בכדי שיתקבצו סביב השולחן חריפי המוחות המחוננים, בכדי שתהיה האוירה מכובדת מבחוץ ונעימה מבפנים, בכדי שהשמים ממעל לא יהיו מעוננים ואל הארץ מתחת יהיו קשורים העוגנים, בכדי שברגע כמימרא יהיה ניתן לשלוף מן הארכיונים וברגע שלאחריו כבר לצלול אל הנידונים, בכדי שמפעם לפעם נוכל להתענג על סיקורים מחכימים ומהנים, בכדי שנוכל לקרא ולהחכים בדעות ותובנות מגוונים, בכדי שיוכלו החברים להיות סמוכים כי כתיבותיהם אינם לריק ויש זוג עיניים שקוראים ובפרטים דקים מבחינים, בכדי שהררי המידע הפזורים בשווקים ובמדרונים יהיו נגישים עת ייערכו להם מפתחות בכשרון גאונים, בכדי שבשולחן הדיונים תיתן את קולה היצירתיות המפעימה הנובעת מעמקי פסנתרנים, בכדי שכסאות השולחן לעולם לא יעמדו שוממים ותמיד יהיה מי שינהל את הדיון - ישיב על קושיא ויאיר פינות בפזמונים, בכדי שיוכלו הדיונים להיות סמוכים על מאגרי מידע ספונים ולדלות מהם הררי פנינים, בכדי שיהא בידי החברים הדנים את מירב הדיוק בנתונים מה שיאיר את התובנות בקווי אור עדינים - כמה מעלות טובות למקום בשבילנו - על כל אלה ועוד אנו בהחלט זקוקים לכשרונותיהם של המנהלים המעמיקים. לפיכך אנחנו חייבים להודות למנהלי הפורום המסורים, הלא המה אידי ונטסון הנהדרים [אגב, דבריי הקודמים כוונו לשני המנהלים כאחד. כל אחת ואחת מהתרומות הכבירות שהרימו המנהלים, שנמנו בדבריי, קיימים בהחלט אצל שני המנהלים. ובכל זאת, אם תרצו: קראו את דבריי שוב בעיון, ותבחינו כי תרומה אחת מגדירה מעט יותר את תרומתה של אידי לשולחן הדיונים, כשרעותה הסמוכה לה מגדירה מעט יותר את תרומתו של נטסון לשולחן הדיונים. 'מינה ומיניה יתקלס עילאה', לאמר: ממנה וממנו יתקלס וישתבח העליון [תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ עמוד א]], על שנים של עשייה ברוכה מלאת כישורים, בצלילה אל עומקו של עולם נפלא בו מחכימים השירים והמלאכים מזמרים. בשם כל החברים, נאום המשוררים.
י חד כלל חברי הפורום, לאחר שהשלמנו את חובת שנה הרביעית, לא נותר אלא להתקדם הלאה לשנה החמישית. ואני תפילתי כי קדושת הפירות של השנה החולפת [כמו של שלושת השנים הראשונות] לא תחלוף יחד עם ימי השנה, אלא תמשיך ותלווה אותנו בהמשך הדרך כפריחת השושנה. בעצם, עם כאלו מנהלים הרי זו תפילת 'טרם יקראו ואני אענה'...
(מרשים לי לשים רגשון אחר מההוא עם הפרחים?)
