שימור לדורות

אני נורא שמח לקפוץ לכאן לביקורים 
אשמח לתת נקודת ציון לישי ריבו, שבאמת מצליח לשמור על הקו החסידי ועוד כמה באמת נדירים. כבוד גדול לתזמורת שלהבת שכמו מיאמי מצליחה לשמר זאת לשנים ארוכות ולמקהלת הילדים החדשה שלהם (שהלחנתי לאלבום החדש שלהם שיר מיוחד). 

השאלה המודגשת כאן, עד כמה הדור הצעיר פתוח ללחנים האלו? האם באמת הטראנס והמוזיקה אלקטרונית הם המענה היחיד לאותם זמרים ויוצרים יהודים חדשים?. ירידת הדורות? 
שאלה קשה. זאת אומרת מה השתנה פה באמת?
מענין מאוד.

כמה שזאת שאלה מעניינת, ומורכבת..
כשאני חושבת לעצמי, מה מאפיין שיר חסידי, 
יש את התשובה שאוהבים לענות על זה: שיר שאפשר לשיר אותו בטיש חסידי,
יעני, גם אם השיר 'מה מה מה' של שוואקי נחשב כחסידי, בטיש - אי אפשר לשיר אותו...
אז נעזוב לרגע את הקטלוג הזה של 'שיר שאפשר לשיר בטיש' למה שבאמת משייכים כשיר חסידי.. כי אחרת נשאר עם 'לחיים טיש' ועוד כמה בסגנון...
בויקי חברי פורום פשוט מוזיקה הכניסו את הערך 'שיר חסידי' ולא זוכרת מה הם כתבו עליו שם בדיוק...
ונראה לי שהיום בכלל, יותר קל לקטלג את השירים לפי שירים יהודיים או לא.
שיר זה לא רק המילים, זה כולל גם את הלחן, את המנגינה, והתופים, והמקצב,
ושיסלחו לי הקשקשנים למיניהם ששרים בלילה שירי הרס, בבוקר בטוחים שהם הזמרים של העולם, ובערב אחרי שהם שומעים ברחוב איזה שיר מטומבל, מתלהבים, ועושים טובה לשאר החרדים כשהם לוקחים את  השיר ורק משנים לו את המילים,
והופ, איזה יופי! שיר חרדי-חסידי חדש נוצר,
ההדגשה היא לא על ה'שיר חדש' אלא על ה'חרדי-חסידי חדש'...
וכמובן מוציאים על זה קליפ עוד יותר מטומבל מהשיר עצמו (בעניין הקליפים פתחתי איזה אשכול פעם בפשוט מוזיקה...)
ככה קורה, שכשאני קונה דיסק חסידי למהדרין, של יואלי גרינפלד לדוגמה, זמר חסידי למהדרין, ויש שם מחרוזת חסידית, חייבת להתקל בשירים כגון 'מתי תמלוך בציון' שבמקור הלחן שלו חילוני אם לא גויי,
וזה רק דוגמה קטנה..
אז כמובן שהיום יש את האלה המשוכללים יותר, שלא יקחו לחן גויי ויגיירו אותו עם מילים יפות,
אלא מלכתחילה ילכו לבדוק מה 'הולך' אצלהם, מה מקפיץ היום, מה מזיז ומטרטר את המח עם כל הטראנסים והבאזים והבומים ושות'
ולוקחים סה"כ מילים ממש יפות! אפילו פסוקים, דיבורי אמונה, מדרשים וציטוטים,
המנגינה בפול ווליום, התופים פועמים בתוך הלב, והרגישים ממש שיש להם אוזן שלישית גם מוצאים מילים בשיר שמישהו שר וצורח שם,
ואז כשאני שומעת פתאום את מועצת השירה היהודית שרה נוסטלגיה, או מדליקה איזה קלטת ישנה נושנה עם השיר 'מי האיש החפץ חיים' זה גורם כזה נוסטלגיה, ורגש, ותכלעס - נכנס ללב באמת,
שרים ללב, לנשמה - לא לאזניים ולרגליים.
מיאמי נמצאים במיעוט ששרים ויודעים שהשירים נכנסים למי ששומע אותם,
ששרים כי שיר זה לא מודעת זבל בעיתון שמחר תעלם,
שהשירים שלהם לא יתגלגלו ברחובות על הגגות, ואולי לא כלללל העולם ישמע אותם וידע מהם, אבל מי שכן, זה יעשה לו רק טוב.
וביחד עם זה לא סותר, הבן אדם לא תקוע לו בשנות האלפיים עם המשקפיים של ההוא (ג'ורדן אודינסקי קראו לו בסוף?!...)
יש לו שירים עם ניחוח של פעם, עם טעם של פעם, שמתאימים גם לאנשים של היום, המסכנים, שמחפשים מה לתקוע בין שעוות האזניים המציקה להם

נאום נאום הורדתי פה...
תפסתי מוזה:)
העיקר - שתתרגשו שסוף סוף אני כותבת משהו פטריוטי... ;P

וואו מהעללו.מסכימה עם כל מילה.
באמת רציתי להגיב לברומיש על הענין הזה של "שיר חסידי". מה זה בדיוק וכו, ונזכרתי שהיה על זה אשכול בפשוט מוסיקה.
לדעתי חלק מהמאפיינים של שיר חסידי זה שירה בהברה אשכנזית. ישי ריבו לא שר כך. ניתן להגדיר את שיריו כשירים חרדיים אבל לא חסידיים,לעניות דעתי.
בכל מקרה,מיאמי זה ז'אנר אחר לחלוטין.

ואגב,ברומיש אתה הלחנת שיר לשלהבת? וואו! זה אומר שאתה משהו ממש ממש מיוחד!:)

את מקלידה מהר מיאמוש... 
אני גם מבינה כמו דעתך, שחלק מהמאפיינים זה שירה בהברה אשכנזית,
מסכימה עם זה?... לא כזה מהר...

הזכרת מופע מיאמי 3 זה אחד ההופעות הכי אהוב שלי... מסכים עם כל מילה שכתבת

זה אחד המופעים! למרות שגם אקספריאנס 2 מקסים,ומיוחד מבחינת ההצגה של on the road to yerushalayim

אם מדובר על לשמר את הטעם של פעם, אז אתה בהחלט צודק.

הזכרון הכי מוקדם שלי, מפרחי מיאמי, בערך בגיל 3 או 4, כאשר הקשבתי לשיר "ברוך ה'" בפטיפון ( זקנה ), ובעצם גדלתי על כל המוסיקה החסידית האמיתית עפ"י הסטנדרטים המובאים כאן. 
כמעט כל מוסיקה יהודית, שהיתה פרי יוצרים חרדיים, הוכנס לבית שלי, ולא, אני לא מעלה את זה בכדי לתת לכם היסטוריה אישית, אלא בכדי לתת רקע לצורת החשיבה שלי ולדברים שייאמרו בשורות הבאות. 

אני לא יודעת כמה מכם שמעו על MOSHE YESS ע"ה, השיר המפורסם ביותר שלו, הוא "MY ZAIDE", אוהדי מיאמי, מן הסתם יכירו קצת כי הוא הופיע במיאמי אקספיריאנס 2. אך דעו לכם, שהשיר הספציפי הזה, היה ממש לא אופנייני לסגנון שלו, הסגנון שלו היה קאנטרי (COUNTRY) מובהק.

THE RABBIS SONS, להקת "אור חדש", האחים זים הם רק קצת מהיוצרים ששמעתי כילדה קטנה, כולם דתיים ו/או חרדים עם מוסיקה יהודית נחמדה, לרוב מלווים ע"י חצוצורות ( ככלי הבולט ). 

בימים עברו, הקהילות היהודיות היו יותר מסוגרות, לפני עידן האינטרנט, למרות שברדיו היה ניתן לשמוע למוסיקה לועזית בקלי קלות, וגם אם כן האזינו, מהות השירים, הלחנים והמילים לרוב היו תמימים יותר מאילו שניתן לשמוע כיום. 

ירחמיאל ביגון, אשר התחיל את הקרייריה שלו בזמנים יותר מסוגרים לקהילות החרדיות והדתיות, היתה לו השפעה ישירה על סוג המוסיקה ששמעו, בפרט כאשר הדרך העיקרית בה שמעו על אלבום חדש היה מפה-לאוזן או פרסום בעיתון שבועי, רק לאחר כמה שנים, כאשר תופעת תכניות ותחנות רדיו חרדיות/דתיות החלו להיות תדירים יותר, סוג הפרסום השתנה והגיע ליותר אנשים.
אין ספק שירמיאל בהחלט הצליח לשמר על חלק גדול מהתכנים היהודיים האותנטיים, אך אם תביטו היטב, גם אלו השפיעו עליו. למשל, העברת צורת השירה של המקהלה, מסגנון עמידה של מקהלה, לדוגמא: עמידה בשורות עם ידיים מאחורי הגב - להחזקת מיקרופונים אישיים. ( בואו נהיה כנים, הקינדרלך עושים זאת וירחמיאל שינה את השיטה אחרי שהקינדרלך כבר התפרסמו ). הישיבה בויס ( נשאיר בצד כרגע את הכשרון המטריף של אלי גרסטנר ) צורת השירים, הקליפים התדירים, ההופעות הרעשניות - בהחלט השפיעו על ירחמיאל ביגון, הרי הוא הוציא את הקליפ של WHEN THE SIYUM CALLS. 

אני נוטה לחשוב שלמרות האמת ברצון שלו האמיתי, ואני לא מטילה ספק בכך שהוא כנה ברצונותיו, להידבק למוסיקה הישנה והטובה, הוא הרבה יותר מרוכז כיום לשמר את הנישה של פרחי מיאמי כמוצר והוא משתמש בפרמטרים של תורה ולא להפך. כמובן שזוהי דעתי האישית.

לגבי כל מיני סגנונות חדשים ומערביים הכוללים את הקבוצות שמשחררות לעיתים קרובות או רחוקות קליפים ליוטיוב, אני דווקא חושבת שהתופעה מבורכת. אני מכירה כל כך הרבה אנשים שלולא מגוון המוסיקות האלטרנטיביות הקיימות כיום, כלל לא היו מקשיבים למוסיקה יהודית. וזה כולל המון נוער חרדי בתוכם. 

אני אישית, מוכנה להכניס כמעט כל יוצר דתי/חרדי לתוך הבית שלי. 

היחידה שבאמת התנגדתי לו, עקרונית, הוא מתתיהו, למרות שהמילים שלו הם בהחלט טובים יותר מהרבה אמנים אחרים במוסיקה הלועזית, אך זה יותר ענין אישי של רמה עקרונית בגלל האדם ומעשיו.

אם לא הבנתם את אשר כתבתי, לא נעלבתי כלל, כי היה נורא כיף לכתוב ולהצטרף לדיון.