הסוד של מיאמי

אנשים! כמה טוב להפגש שוב 
מקווה שהצום עבר עליכם בקליל.

בשנים האחרונות אני מוצא עצמי תוהה לגבי ההצלחה הכבירה של המקהלה, יותר מ20 אלבומים (לא כולל לצפייה) מעריצים בכל העולם, שירים שנכנסו מזמן אל עמקי המוזיקה היהודית המסורתית בבתי הכנסת ובקהילה.
אז כן, מדובר בתופעה שרואים פעם בדור או שניים שלושה, והשאלה האמיתית היא איך? ירחמיאל תמיד טען בראיונות ברדיו ובעיתונים שהענין הוא תמיד לחדש ולחדש ולחדש.
האמת שלא כל כך נעים להשוות בין המקהלות על ציר הזמן במוזיקה החסידית כי תמיד יהיו את אלו שירימו גבה והפרטים לא תמיד מדויקים.
אך כולם יסכימו איתי שכל המקהלות הנראות באיזור בארץ ובעולם ובטח המפורסמות שבהן תמיד שאלו את אותה השאלה: "מהו הסוד של ביגון?, האם זה העיבוד? החומר המקורי? צורת ההופעה? מודרני/ מסורתי? בחירת הסולואים? החינוך הנוקשה לילדים?"
אז כן, חלק גדול של ההצלחה של מיאמי כמובן החומר המקורי.
צליל וזמר, אז בזמנו במהלך שנות ה90 הייתי רק ילד קטן אך הספקתי במהלך חיי לשמוע כמה וכמה שירים שלהם.
והאמת? נשמעו בדיוק כמו מיאמי. איכות הקולות, הדיוק בגבהים ובנמוכים, הסולואים המופלאים והמקהלה ככח אחד. בדיוק כמו מיאמי. ההבדל היחידי בין המקהלות הוא כמובן החומר המקורי.
צליל וזמר שרו המון שירים מוכרים של אחרים וככה התנהלו כל התקופה בניגוד מוחלט למיאמי. ולכן הם נכחדו.
אז כן, ירחמיאל במקרה הזה צודק החומרים המקוריים והחידוש הזה שמתפתח מאלבום לאלבום הוא מה שמחזיק את המקהלה כבר 40 שנה.
יש פה גם התנהלות חינוכית כלפי הילדים וההתנהלות בהופעה
מהיכן הכוח הנפשי והפיזי, הטרטורים האינסופיים בין החינוך של הילדים בחזרות, התגובות והמשא ומתן בין ירחמיאל להורים של הילדים היוצר לא מעט קונפליקטים לא נעימים. (כאחד שהיה במקהלה היו לא מעט סיפורים עם הורים שדרשו בכל הזדמנות סולואים לילדים) אז תתארו לכם את המצב במיאמי.
כמו כן הוזכר פה פעם על תשלום מכובד לביגון של כ500$ על השתתפות במקהלה, בכל זאת, פירמה.
אז כן, אחרי אינסוף קטעי וידאו של מקהלות זמניות שבאות וחולפות אפשר לשמוע את הזיופים הנוראים, התאמצויות כבירות להגיע לגבהים, ריקודים לא מדויקים, ובעיקר צעקות, יש לדבר על הפיתוחי קול הרבים שיחרמיאל משקיע מידי שבוע או במקרה היותר אינטנסיבי פעמיים שלוש בשבוע.
כדי להגיע לנקודה האיכותית הזו שירחמיאל מתמיד בה כבר שנים, המקהלה צריכה לעמוד ליד פסנתר ולהגיע לצלילים שירחמיאל מנגן פעם אחר פעם, זה סיוט ברוב הפעמים אך מה לעשות ,כדי להיות במיאמי צריך לעבוד.
הילדים גם חייבים להיות בריאים, לאכול טוב. דיבר איתי איזה אמריקאי לפני כמעט עשור באיזה אירוע שנקלעתי אליו, שפעם הוא התארח אצל בן דוד שלו בברוקלין וירחמיאל והמקהלה התארחו בית ליד, כנראה היה זה בית נופש או משהו כזה וחלק מהילדים שמו לב שיש בריכה מכובדת בחצר וקפצו פנימה.
הבחור מספר שירחמיאל איבד את העשתונות וצרח עליהם צרחות אימים עד שכל ברוקלין עמדה דום. כל תזוזה קלה בטמפרטורה הורסת סולואים, הופעות ומערכת שלמה של מקהלה.
זאת אומרת כל הנקודות האלו מביאות תוצאות טובות. פיתוחי קול, פראזות, אוקטבות, הכרת הטונים מקרוב ולמידה אינטנסיבית על מיתרי הקול ושיעורי בית כמובן לאחר מפגשי המקהלה.
הכל מביא לתוצאה אחת: קשיחות.
מבחינת ירחמיאל מקהלה היא לא מפגש שירה קצת ריקודים קצת סולואים ויאללה אלבום.
מבחינת ירחמיאל מקהלה היא פרויקט חיים.
אז כן זה דורש טונות של עבודה מבחינתו והילדים יבצעו זאת כי מיאמי זו עבודה קשה לא רק פאן.
אז במידה ופגשתם מקהלה שקצת זייפה? שלחו את המנצח לירחמיאל.

הוידאו הזה גרם לי לכתוב את הפוסט:

תהיתי איך לומר כאן את דעתי מבלי לעבור על איסור לשון הרע. 

לבסוף אני חושבת שאתפשר עם עצמי על נוסח "פרווה".

ירחמיאל שרד עד כה כי הוא קשוח, ברומיש, בזה אני  מסכימה איתך. הקשיחות הזאת התבטאה בהרבה דברים במשך השנים, לא כולם חיוביים. אני מכירה אנשים שדווקא הצטרפו למקהלת צליל וזמר בזמנו, בגלל הקשיחות הזו. אין ספק שזו תכונה שהחיובי בה הוא הדבר שגרם לירחמיאל להמשיך להלחין, ליצור ולהפיק עד היום.

בשונה מרוב ממביעי הדעות כאן, אני חושבת שהישיבה בויס וגם הקינדרלך השפיעו מאד על ירחמיאל, אך ממבט הראיה הפרטית שלו, ולא כפי שאנחנו היינו חושבים.

הנה לכם מס' דוגמאות:

א. ההתלהבות שלו מקולות שעולות גבוה בשנים האחרונות, לפי דעתי, נובעת ישירות מכמות הקולות הצווחניות בישיבה בויס. 

ב. העברת המקהלה לשיטת מיקרופונים אישיים בתקופת משיח-יבא, לפי דעתי, הושפע ישירות מהקינדרלך.

ג. מקהלת האחדות - באותה תקופה ומופע ממש, בפסח לפני שנה, אלי גרסטנר הפיק פרוייקט חדש בשם המקהלה הספרדית שהפך להיות המקהלה הסורית SBC - Syrian Boys Choir  (חפשו אותם בYOUTUBE, הם שרים בעיקר שירים פופולריים בעברית) והבחירה של שירים כמו ה' מלך היא גם כתוצאה מההשפעה הזו.

כאחת שגדלה על המוסיקה של פרחי מיאמי יחד עם מרדכי בן דוד, אברהם פריד, פרחי לונדון ופרחי ניו יורק (של שנות השמונים - לא של היום ) מיאמי התקדמה המון וגם נותרה אותו הדבר.

לגבי הלינק שהביא ברומיש - זה אפילו לא השוואה. זה מסוג המקהלות שחיידרים/תלמודי תורה/בתי ספר בד"כ מקימים עבור מטרה מסוימת כמו דינר של המוסד בכדי להתרים כסף מתורמים שנהנים לראות את פירות הדולרים שהם מזרימים.

ברומיש, מה דעתך על טור שבועי כאן בפורומינו הנחמד?!
כך נזכה לראות אותך ועוד כמה חבר'ה שקופצים רק כשאתה פותח אשכול....

לעניינינו, אכן ירחמיאל הוא המפתח להצלחה של מיאמי, מעבר לזה, אני חושבת שבשביל ירחמיאל פרחי מיאמי זה מפעל חיים, ולכן בעוד מקהלות רבות נעלמות, פרחי מיאמי קיימת, בתקווה שלעוד שנים רבות.

מסכימה עם מה שכתבו כאן לגבי האוהדים. אם הייתי פותחת אשכול "הכשל של מיאמי" סביר להניח שהוא היה עוסק בכשל היח"צני. 
הרי ברור שאף אומן לא יושב להגיב למעריצים ויש לו איש יח"ץ שעושה את זה, אבל ירחמיאל משום מה לא מתקדם בקטע הזה.
עד שיוצא משהו אין מזה מספיק רעש שיוכיח לכולם שפרחי מיאמי קיימים.

גריני - ברור שירחמיאל מושפע מהמקהלות מסביב, לדעתי הוא גם צריך שיתנו לו פייט. לדוגמא עכשיו תחום מקהלות הילדים די שומם ולכן ירחמיאל לא מזדרז להוציא אלבום.
גם שירה חדשה השפיעו עליו - איך הוא הגיע לתלבושת החליפות?

עוד משהו - לגבי מקהלת ילדי הספרדים או איך שלא יקראו לזה, אני לא חושבת שזה של אלי, זה יותר של יעקב שוואקי במסגרת חזרתו לשורשים החלאבים.

חחח נו נו על זה נאמר: "הציץ ונפגע"....