דעה: לפרוש בשיא

שלום לכולם! מידי פעם יוצא לי ככה להציץ בפורום הזה שפעם הייתי כל כך פעיל בו, ובפורום הקודם (מאז 2004!) ובאמת מזכיר נשכחות נוגעות ללב.
הרגשתי שאני חייב לכתוב את דעתי לגבי פעילות המקהלה, פרחי מיאמי. שבעצם מלווה אותי מאז שאני ילד, מאז שהאלבום "ירושלים שמעו לקולנו" יצא, ומאז פרחי מיאמי דבקה בנשמתי ונשמתי דבקה בפרחי מיאמי וכולם מסביבי הבינו שזו סוג של הפרעה שלי, השירים שהייתי שר בר' ות' אמריקאים (ואני בכלל תימני) הריקודים שלהם מההופעות מיאמי 25,26 וממיאמי רווח והופעות האקספיריאנס, שהייתי רוקד בלי סוף, ועשרות המיילים - יותר נכון מגילות, שהייתי שולח לירחמיאל ביגון באנגלית עילגת, אז עוד לא היה גוגל טרנסלייט, ופעם אחת הוא ענה לי: well done. באמת תודה.

זו דעתי האישית: אני מרגיש שהמקהלה באמת הגיעה לטופ, הכי טופ שאפשר, מדובר באחת המקהלות הטובות בעולם, ירחמיאל ביגון הוכיח את עצמו כגאון מוזיקלי, הפתיע את כל מפיקי המוזיקה, המלחינים, המעבדים היהודיים האפשריים, אין יהודי בארה"ב שלא מכיר את מקהלת פרחי מיאמי, גם קונסרבטיבים ורפורמים. ואפילו הגיעה עד יפן! המוזיקה של המקהלה נכנסה לכל בית יהודי אפשרי בישראל. "נקדש, מנוחה ושמחה,הנה מה טוב, מהרה" ועוד טובים ואיכותיים.
היכולת לשחק בקולות של המקהלה, לייצר הרמוניה מושלמת, ולהביא את הדיוק הטוב ביותר שאפשר להוציא מהקולות האלו, זו רמה שכבר לא קיימת בכלל במוזיקה החסידית, לפחות לא במוזיקה שאני שומע.

בשניים שלושה אלבומים האחרונים של מיאמי - אפשר להשים לב לירידה משמעותית בעסק, המקהלה היא כבר לא אותה מקהלה, הלחנים משתנים, והיצירה המשמעותית שליוותה את ביגון כל השנים מתחלפת במשהו אחר, אני לא מוצא כרגע את המילים לתאר בדיוק מה השוני. אבל הדבר הכי משמעותי שהכי צורם לי: העיבוד

אני מתגעגע למוזיקה חיה, כלים אמיתיים, כמו ששמענו לאורך השנים, שיתופי פעולה שהוזכרו פה שנים, ישראל לאם, מונה רוזנבלום, משה לאופר. פשוט מוזיקה.
ירחמיאל ביגון כבר כמה שנים, משתמש במוזיקה אלקטרונית, רועשת, לא אמיתית, ששונה מאוד מההשקעה של העיבודים המצוינים שליוו את המקהלה לאורך כל השנים, והוא איפה שהוא צודק, חיסכון של עשרות אלפי שקלים בהפקה מוזיקלית, וגם כי זה הטרנד היום.
והגעגועים למקהלה של פעם מתעצמים עוד ועוד....

כשאני מדבר עם מכרים על פרחי מיאמי, כולם מתגעגעים לטוב ולישן, על בסיעתא דשמיא, על its מן השמיים, one by one , כלל ישראל, רווח. 

ירחמיאל ביגון היקר, אחרי האימפריה האדירה שבנית
הייתי מציע לך לפרוש בשיא, להכין איזה אלבום סיום אדיר, אולי אפילו אלבום סולו שלך שמסכם את הכל, אפילו לפי תקופות בקריירה.
אלבום שמושקע גם מהשירים הטובים ביותר של מיאמי, אלה שליוו אותך שנים.
וחשוב יותר מהכל: במקום לעבוד על אלבומים חדשים, תבוא לישראל תכין הופעות של פעם, ריקודים של פעם, אני מאמין שכולם ישמחו לשמוע שוב את השלאגרים הישנים והטובים.
זה הזמן להפסיק להתחדש, אלא להתרפק על זכרון העבר - כמו ההופעות של כוורת ב2013 (למי שמכיר) מילאו את כל פארק הירקון.
תבוא ביגון, אנחנו מחכים.

מיאמוש ומילי - גם אם אנחנו יודעים מה קורה עם מיאמי וחלקנו אפילו הולכים להופעות שלהם, בכל זאת זה נראה שהמקהלה כבר לא נושמת וחיה... היום כשמדברים על מיאמי (בדרך כלל בתוכניות מוצ״ש ברדיו) זה נראה לצעירים (לפחות) כמשהו שהיה ונגמר וזה מאוד חבל... וגם, עצם זה שירחמיאל לא מגיע לארץ עם הפרחים ולא יוצאים אלבומים גורמת להרגשה שזהו הקריירה נגמרת... נ.ב - מה עם האלבום המובטח? מתי נזכה לראותו???

תוקן על ידי AyalaMBC ב- 18/09/2022 23:38:52