להלן מאמרו של עקיבא צימרמן, על שמואל מלבסקי ומשפחתו, שפורסם בעיתון הצופה ביום 25.9.06:
דמות מיוחדת בעולם החזנות היה החזן שמואל מלבסקי (1894-1985). בני דורנו זוכרים את מלבסקי בעיקר בזכות מקהלתו המשפחתית כשהסולניות היו בנותיו גולדהל'ה וגיטל'ה, ושעמם הופיע בעולם היהודי בתפילות ובקונצרטים. על אף שנוסח תפילתו היה אורתודוקסי מובהק, הרי בתי כנסת אורתודוקסים לא הרשו לו לעבור לפני התיבה ובתי כנסת קונסרבטיבים לא קיבלו אותו בגלל נוסח תפילתו האורתודוקסי. הוא הרבה להופיע בקונצרטים ובימים הנוראים ובפסח הופיע בבתי מלון ולעתים בתיאטרונים שלקראת הימים הנוראים הפכו לבית כנסת.
החזן שלמה גומברג מניו יורק סיפר לי כי פעם אחת הלך לשמוע את תפילת הסליחות הראשונות מפיו של שמואל מלבסקי שהתפלל באולם קולנוע. האולם היה חשוך ולפתע עבר בין הקהל אדם עם פנס בידו וקרא "יידן שטייט אויפ פאר סליחות" יהודים התעוררו לאמירת הסליחות. זאת בהתאם למנהג שלפיו השמש עובר בין בתי היהודים ומעירם לתפילת הסליחות שהתקיימה לפנות בוקר. לפתע, סיפר לי החזן גומברג הודלקו האורות באולם ושמואל מלבסקי פתח ב"אשרי" המסורתי.
שלושה חזנים, משה גנשוף ז"ל ויבל"א יוסף מלובני ובנימין מילר, סיפרו לי, וזאת מבלי שאחד ידע על סיפורו של רעהו כי, לפני שהם ניגשים לתפילת מעריב בראש השנה הם מאזינים לתקליטו של שמואל מלבסקי בו הוא שר את יצירתו של החזן אלתר יחיאל קרניול "באין מליץ יושר", ו"האמירה" של מלבסקי משמשת להם כמקור השראה לתפילת הימים הנוראים. ואכן, הלב נמס כאשר מאזינים ליצירת מופת זאת מפיו של מלבסקי. אמרנו כי בני דורנו יזכרו את מלבסקי בעיקר בשל המקהלה המשפחתית והצלילים החדשים שהכניסו לתפילה. בייחוד זוכרים את בתו גולדהל'ה ושירת "הבן יקיר לי אפרים" שלה שהפכה ללהיט גם בציבור החילוני ואומצה על ידי זמרות וזמרים בימינו.
רבים אינם יודעים על התקופה בה שימש שמואל מלבסקי כחזן רגיל בבתי כנסת אורתודוקסים. הוא עצמו מתרפק על תקופה זאת בפרק זיכרונות שפרסם לקראת ראש השנה תש"כ בשבועון הניו יורקי באידיש "ניו יארקער וואכנבלאט" בעריכת החזן מרדכי ירדני. (גם ירדני היה דמות מיוחדת בעולם החזנות. הוא היה חזן וסופר. מתפלל בבתי כנסת אורתודוקסים ויחד עם זאת מקורב למפלגה הקומוניסטית באמריקה. יוליוס רוזנברג מרגל האטום היה גיסו).
מלבסקי נולד בעיירה סמילא באוקראינה ליד קייב. העיירה הייתה ספוגה בצלילי חזנות, מספר שמואל מלבסקי, ובמיוחד מראש חדש אלול ועד אחרי שמחת תורה נשמעו צלילי תפילות בכל פינה. מאז ילדותו שר במקהלות חזנים בעיירתו. עוד בהיותו ילד קטן החליט כי יקדיש את לבו ונשמתו לעולם החזנות. עוד טרם שהבין את פרוש המלות מספר מלבסקי. כבר אז הלך שבי אחרי הניגונים המסורתיים. הוא שמע את כל החזנים שעברו לפני התיבה בעיירתו ומגדיר מהו בעיניו חזן טוב. חזן טוב, אומר מלבסקי, הוא זה המביא את שומעיו לידי דמעות. חזן "בעל בכי", בעל לב ונשמה. הוא אשר זכה להצלחה בעיירה. ולאלו הרוצים לדעת מנין נחל את שירתו הוא מספר כי איננו יודע אם זאת מצלילי אמירת תהלים ו"תיקון חצות" של אביו, או מצלילי התפילה "גאט פון אברהם" אלוקי אברהם, המיוחסת לרבי לוי יצחק מברדיטשב, שאמו הייתה אומרת במוצאי שבתות.
הוא לועג לחזנים לבושי הצילינדר, השרים לפי תווים ואינם חודרים ללב. פעם אחת התפלל חזן כזה בעיירה סמילא ותפילתו לא נשאה חן בעיני הקהל המקומי שכן אותו חזן לא הביא אפילו אחד מהשומעים שיזיל דמעות.
סוד החזנות הוא, אומר מלבסקי, הלבביות והנשמה. יש הבדל בין שחקן תיאטרון ובין שליח ציבור. אפשר ללמד דב לרקוד, אומר מלבסקי אבל הוא נשאר דב. כך גם בעולם החזנות אפשר ללמוד באקדמיה, אבל חזן כזה איננו חזן. חזן הוא זה שמבטן ומלידה נולד חזן וספג את הצלילים מבעלי תפילה. הבדל בין חזן שנולד ובין חזן שלמד הוא כבין יום ולילה.
מלבסקי מספר כי אווירת הסליחות הראשונות בעיירתו שנאמרו בקור האוקראיני בארבע לפנות בוקר מלווה אותו כל ימי חייו, כל זמן שהנשמה בקרבו תלווה אותו חווית הסליחות כאשר אימת הדין אופפת את המתפללים כנאמר בפיוט הסליחות - "זוחלים ורועדים מיום בואך, חלים כמבכירה מעברת משאיך". בשנת תרע"ד (1914) הגיע מלבסקי לארצות הברית. מזלו היה שנתגלה על ידי החזן יוסף רוזנבלט. יוצא אוקראינה גם הוא. יוסף רוזנבלט קירב את מלבסקי והיה ה"שדכן" בין מלבסקי ורעייתו. יוסף רוזנבלט שיתף את מלבסקי בקונצרטים שלו ואף הקליט עמו כמה דואטים.
את משרתו הראשונה כחזן עצמאי קיבל מלבסקי ברובע בנסונהוירסט בניו יורק שהיה אז שכונה יהודית. כיום נראה כי אין שם יהודים כלל. מלבסקי מספר כי מיד שגמר את תפילת הסליחות בעצמו עלה על הרכבת התחתית ונסע לבית הכנסת "אוהב צדק" ברחוב 116 בניו יורק, שם עבר לפני התיבה יוסל'ה רוזנבלט.
המונים מלאו את בית הכנסת ואת הרחבה שמסביב לו. שוטרים שמרו על הסדר ובית הכנסת היה מואר באור יקרות. ב"מזרח" ישבו הסופר שלום עליכם ולידו מנהלי התיאטרונים היהודים יעקב אדלר, באריס טומשבסקי ודוד קסלר. שלום עליכם, מספר מלבסקי, היה נרגש מאוד. אחרי התפילה ניגש שלום עליכם ונישק את החזן הדגול. גם חתנו של שלום עליכם, הסופר יצחק דב ברקוביץ מספר על האהדה שרכש שלום עליכם לחזן יוסף רוזנבלט. בשנתו האחרונה, על אף שהיה חולה קשה, לא ויתר שלום עליכם על ההליכה לבית הכנסת "אוהב צדק" כדי לשמוע את תפילת "כל נדרי", מפיו של יוסל'ה רוזנבלט.
מבנסנהוירסט עבר מלבסקי לבית הכנסת האורתודוקסי המובהק "מגן אברהם" בדטרויט. כן עבר לפני התיבה בבורו פארק בניו יורק. הוא הקליט פרקי תפילה בנוסח הישן כשהוא עצמו בלי מקהלה שר את פרקי התפילה החודרים ללב. לאחר מכן החליט על "מהפך" והחל להופיע ולהקליט עם מקהלת בניו ובנותיו ועמם עבר לפני התיבה והופיע בקונצרטים ובטלביזיה ברחבי העולם היהודי. פעמיים הופיע עם בניו ובנותיו בישראל בקונצרטים וכן בטלוויזיה הישראלית. כאשר ביקר בבית הכנסת הגדול בתל אביב נענה לבקשת מעריציו ועבר לפני התיבה בתפילת מוסף. כמובן בלי בנותיו. שמואל מלבסקי כיבד במיוחד את הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ואחד מצאצאיו נקרא על שם הרב אברהם יצחק.
בתו של מלבסקי גולדל'ה (1923-1995) התחתנה בישראל עם קצין בחיל הים, כ"שהשדכן" היה הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל מידידיו הקרובים של מלבסקי. הוא ניהל חליפת מכתבים עם הרב פרנקל על בעיות שונות בעולמנו הוא התעניין תמיד במדינת ישראל וחיבר יצירה מיוחדת לתפילה "קולנו תשמע ותחון ואל תתננו ביד אויבינו למחות את שמנו" זאת בימי מלחמת ההתשה. על גולדל'ה נאמר כי הייתה "חזן בנשמה" על אף שלא עברה לפני התיבה. היא התגוררה בלייקווד שבניו ג'רסי.
מבני המשפחה חי כיום הבן מרדכי מלבסקי בפלורידה. מבלי להיכנס לבעיה ההלכתית האם מותר להקליט תפילה בשבתות ובמועדים, אפילו על ידי נוכרי, נזדמן לי לשמוע הקלטה של תפילת יום כיפור מפיו של שמואל מלבסקי ומקהלתו המשפחתית.
הייתה זאת הפעם האחרונה שעבר לפני התיבה. הוא נשא דרשה לפני תפילת "יזכור" והודיע כי זו הפעם האחרונה שהוא עובר לפני התיבה. באחרית ימיו חי באחוזה המשפחתית בלייקווד. ואחרי שהלך לעולמו נתרמה האחוזה לחסידות חב"ד והוקם בית חב"ד לזכרו.
_________________
