הפרופסור והחזנים - פרופ' צבי יעבץ
ב"ה
פרופ' צבי יעבץ, יקיר העיר ת"א
וחתן פרס ישראל להיסטוריה, הוא ממייסדי אוניברסיטת ת"א.
פרסם עד כה תשעה ספרים על רומא
הרפובליקנית והקיסרית ועל רומניה בעת החדשה. ספרו העשירי שהופיע זה עתה בהוצאת
"דביר" עוסק בתחום אחר לגמרי.
בספר "צרנוביץ שלי – מקום שהיו בו
אנשים וספרים" מתרפק הפרופסור יעבץ בעיניים אוהבות על עיר הולדתו שבה גדל
וכנער מתבגר נקרע ממנה, הגיע לארץ ישראל, נלחם במלחמת השחרור והגיע להישגים במחקר
ההיסטוריה. פנה מיוחדת בלבו של פרופ' יעבץ לחזנים ששמע בימי ילדותו ומהם הוא מזכיר
את דוד פלדמן, פנחס ספקטור, איצ'ה שחוט, והוא מתגלה "כמבין" אמיתי
בחזנות ומפרט את מעלותיהם. כן הוא מספר על חזנים שונים שאותם אינו מזכיר בשמם. אנו
קוראים כי בנעוריו הלך צבי יעבץ מבית כנסת לבית כנסת על מנת לשמוע חזנים טובים.
הוא התייתם בילדותו מאביו אריה צוקר, והשם יעבץ הוא שם משפחת אמו. הוא התחנך אצל
הסבא שאותו הוא מכנה "משכיל ואפיקורס", אבל כל זה לא מנע מהסבא לתת
חינוך יהודי מובהק לנכד.
פרופ' יעבץ מספר כי הסבא לימד אותו במשך
כל הקיץ את תפילות ראש השנה ויום הכיפורים, עד כדי כך שהנער צבי הצעיר, ידע לתרגם
לגרמנית ללא שגיאות את "לאל עורך דין" "ונתנה תוקף"
ו"והאוחז ביד". אותו סבא "משכיל ואפיקורס" נתכבד
ב"מפטיר" ביום ראשון של ראש השנה, ונשאלת השאלה היכן יש כיום
"אפיקורסים" שכאלו? הפרופ' מספר כיצד בנעוריו היה אומר בלהט ובכוונה את
קריאת שמע על המטה ואת הפסוק "מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל, מלפני אוריאל ועל
ראשי שכינת אל". כאמור התייתם צבי בגיל צעיר וכאשר נפטר הסבא אמר עליו
"קדיש" והוא מספר כי התקנא באבלים המבוגרים שניתן להם לעבור לפני התיבה.
הוא המציא "פטנט", היה מאחר לתפילה, וכך ניתן לו לעמוד לפני התיבה
ולערוך "קדושה" וסלסל בגרונו את שלשת הברכות הראשונות ואת קדושת
"נעריצך".
הוא מספר כי "בעלי הבתים"
הבינו את הטריק שלו, אך התייחסו לכך בסלחנות כי אהבו לשמוע את קולו הערב, וכל פעם
היה מחקה חזן אחר או בעל תפילה ששמע. וכל זאת להנאת הקהל הרב. כיתום היה עליו
להניח תפילין כבר בגיל 12 אך אמו עמדה על כך כי יעלה לתורה ויניח תפילין כמקובל
בגיל 13. והוא מספר כי את הברכות בירך בהברה אשכנזית כמקובל בבית הכנסת, אך את
ההפטרה "הלא כבני כושיים" מספר עמוס, קרא בהברה ספרדית. בדרשתו עמד הנער
צבי על חובת כל יהודי לעלות לארץ ישראל.
הוא מספר כי החזן דוד פלדמן החזן הראשי
קיבל משכורת גבוהה כמו של ראש העיר, אציין כי דוד פלדמן עלה לארץ ישראל. הוא ניצל
בנס מהשואה, והיה לחזן ראשי בבית הכנסת המרכזי לשכונות הצפון בת"א ובימי
נעורי שמעתיו מידי פעם. לוותה אותו מקהלה גדולה תחילה בניצוחו של ישראל פוקס, ואחר
כך יוסף בן ברוך. לימים היינו שכנים ושמעתי ממנו זיכרונות של המקומות בהם שימש
בחזנות. אני זוכר כי משכורתו של פלדמן בת"א הייתה הגבוהה ביותר שחזן קיבל
בארץ ישראל. הוא קיבל אלף לירות לשנה, סכום עצום באותם הימים. מנצח המקהלה ב"טמפל"
בצרנוביץ שבו התפלל דוד פלדמן היה יוסף טובשטיין, שנקרא גם "יוסל'ה שמע
קולינו" יוסף שמידט היה אחד הזמרים במקהלה.
פרופ' יעבץ שמע גם את החזן פנחס ספקטור,
החזן של הרבי מבויאן. שעד היום שרים בחצרות סדיגורא את ניגוניו. פנחס ספקטור ניצל
בנס מן השואה ונפטר בכ"ח אלול תשי"א בצרנוביץ.
בניסי ניסים הצליח לשמור על יצירותיו
ובתו שרה הצליחה להביאם לישראל. בזמנו סייעתי לה להעביר את מכלול היצירות
לאוניברסיטה העברית בירושלים. חלק קטן מהיצירות הועלו על גבי תקליט בעיבודו של ד"ר
מרדכי סובול, בביצוע היצירות משתתפים החזנים בנימין אונגר, חיים אדלר, יעקב מוצן
ומרדכי סובול בעצמו.
ספרו של פרופ' יעבץ הוא ספר חובה, שנכתב
בחיבה באהבה רבה, לכל התעניין בעבר היהודי במזרח אירופה. עבר שחלף הלך לו לבלי
שוב.
ולסיום – נשמע את יצירתו של פנחס ספקטור
"רעות שבעה נפשי" מתוך מעוז צור מפיו של החזן בנימין אונגר, ואם ישאל
השואל מה ענין "מעוז צור" לענייני דיומא, הרי עומדים אנו בחדש שבט?. נשיב
כי "רעות שבעה נפשי" מתייחס ליציאת מצרים עליה קוראים אנו בפרשת השבוע.
עקיבא צימרמן
רעות שבעה
נפשי בביצוע החזן בנימין אונגר ניתן
לשמיעה בתוכניתו של עקיבא צימרמן לפרשת בא באשכול סמוך.
 |
|
|
