| נשלח ב-29/7/2009 14:25 |
 |
| |
כתבות!
כל מי שמצא כתבה עם הקשר לנושאי הפורום מוזמן להעתיק אותה לכאן.
וחשוב לציין את המקור.
---
מתוך חסידיניוז:
סקירת דיסקים: 'ואהבת לרעך כמוך' ישיבה בויס. הפקה: אלי גרסטנר.
אחרי ההצלחה של הדיסק הראשון של 'the yeshiva boys choir', יוצא עכשיו הדיסק השני שלה – 'ואהבת לרעך כמוך'. אתם יכולים לנחש, שאלבום חדש לישיבה בויס, משמעו הרבה יותר- אלבום חדש לאלי גרסטנר. גם בדיסק הנוכחי, הוא המפיק, המלחין, המעבד והמנוע מאחורי הדיסק. מי שמכיר את גרסטנר, לא יופתע מהדיסק. רוב רובו של הדיסק אומר חדשנות, מקוריות, עיבודים ולחנים שלא תשמעו אצל אברהם פריד, שלומי דקס, או שאר האמנים ה'רגילים'.
למי שעדיין לא זכה לשמוע את פרחי בני הישיבות- או שזכה לשמוע אותם ולא ידע שמדובר בם- קצת מפספס. מאז פרחי לונדון, להקת הילדים היחידה שזכתה להצלחה מעוררת כבוד, בזכות ולא בחסד, הייתה פרחי מיאמי. להקה שעשתה דרך ארוכה עמוסת להיטים, בניהולו המוצלח של ירחמיאל ביגון. קמו עוד הרבה מקהלות ילדים מאז, אבל לא הייתה מקהלת ילדים שיכלה באמת להציב רף איכותי כמו זו שהציגה פרחי מיאמי. עד שהגיע האיש והמוזיקה, אלי גרסטנר.
'ואהבת לרעך כמוך' -אלי גרסטנר והישיבה בויס
אלי, שהפיק והקים מקהלות, להקות, זמרים ובין לבין הוציא לעצמו כמה מהדיסקים האיכותיים שנראים כיום במוזיקה החסידית – החליט להקים להקה חדשה, בשם פרחי בני הישיבות. הישיבה בויס החלו את דרכם עם הדיסק הראשון שלהם 'כל המתפלל', דיסק שכמעט כולו הולחן בידי, איך לא, אלי גרסטנר, ובוצע במקצוענות יתירה. אולי הלהקה עוד לא קיבלה את ההכרה שקיבלה פרחי מיאמי, אבל אין ספק שהיא בדרך הנכונה. היא לא נופלת באיכותה ממקהלת הילדים של מאימי (יותר נכון- ניו יורק, אבל לא נכנס לקטנות), ובשירים רבים- הביצועים עולים על ביצועי הילדים של ירחמיאל ביגון.
בניגוד לירחמיאל ביגון, אלי גרסנר לא מתערב יותר מדי, או יותר נכון- לא מתערב בכלל בשירה בדיסק (למעט 'מי אדיר'). מצד שני, גם הוא נגוע בתסמונת מינוי מקורבים. מתוך עשרת השירים שבאלבום, בשמונה שירים(!) אחיו הקטן של אלי עושה קטעי סולו. שלא תבינו לא נכון- אני ממש לא מתלונן. לילד יש כשרון מוזיקלי מעולה. (ובהזדמנות זו, חובה עלי להפנות אתכם לביצוע שלו עם אחיו, בשיר 'אם אשכחך', בדיסק של תזמורת ישיש. שיר גדול וביצוע ענק של הילד הקטן).
היום הלהקה חובקת את האלבום השני, מלחניו של גרסטנר, בניצוחו של יוסי ניומן ובליווי תזמורת ישיש. כאמור לעיל, האלבום מלא חידושים, ובעיקר בשירים הקצביים. הראשון שבשירים, 'ואהבת'- שיר הנושא של הדיסק – הוא אחד מהם. מעבר חד בין הגיטרה הקלאסית, לעיבוד ה'כבד' של כלי הנגינה. השיר השני, גם קצבי, מתיימר להיות איזשהו סוג אבולוציוני של המוזיקה המזרחית. השיר נקרא 'בר הי הי', ומלותיו לקוחות מהגמרא במסכת חגיגה, ט: - 'אמר לי בר הי הי להלל, האי 'להימנות'- להמלאות מבעי ליה! אלא זה שמנוהו חבריו לדבר מצווה, והוא לא נמנה עימהן'. נמשיך. גם בשיר השלישי יש סוג של חדשנות, למרות שמדובר השיר איטי. השיר הזה, הולחן ע'י יוסי ניומן ועובד ע'י אלי. השיר עונה למילים 'קול ה' על המים... קול ה' יחיל מדבר', הלקוחות מתוך מזמור התהילים, שכולנו אומרים בליל שבת. היופי בשיר הזה, או לפחות בחלקים ממנו, שיש פה שילוב בין סוג של צעקה – 'קול ה'... קול ה'' מספר פעמים, לבין מיעוט כלי הנגינה המלווים, ואם תרצו- גם לבין הקולות היפים של הילדים השרים. לדעתי, אחרי שמיעה השיר כמה פעמים - זה השיר הכי טוב בדיסק. הרצועה הרביעית הולחנה בידי אלי, רק הפעם העיבוד הוא של ישראל לאם. עוד שיר קצבי שלא נמצא במיין סטרים, למרות שהסגנון מוכר ממחוזות אחרים. 'קומו ברכו את ה'.'
השיר החמישי, הוא שיר קלאסי של חתונה. המילים, איך לא- 'מי אדיר על הכל....'. כאן, ישראל לאם, EG (אלי גרסטנר) ויוסי ניומן מאחדים כוחות בלחן ובעיבוד, ומוציאים שיר שיכול להתאים לרגעים המקודשים, בהם האשה סובבת סביב העוד- מעט- בעלה. הביצוע מהוקצע ונעים לאוזן. הרצועה השישית בדיסק, או השיר הראשון בצד השני של הקלטת, 'מלאים זיו ומפיקים נוגה'. הולחן ע'י יוסי ואלי. קשה להגדיר את השיר הזה, מלבד זה שיש בו הרבה שמחה. השיר הבא הוא עוד שיר איטי, 'רגיל'. 'מקלות מים רבים...'. הלחן של EG, העיבוד של ישראל לאם. השיר השמיני הוא לטעמי השיר הקצבי הטוב בדיסק. אולי בגלל שהוא חוזר קצת לסגנון הרגיל והמוכר. 'הדריכני באמתך ולמדני...', גם הוא מתהילים . מהנה מאוד. שווה שמיעה, או יותר נכון: שווה הרבה 'שמיעות'.
צירוף הפסוקים של השיר התשיעי לקוח מק'ש על המיטה- ברכת כוהנים + 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'. לחן ועיבוד של EG. שיר מיוחד בסגנונו. השיר האחרון, הוא שילוב של מיקסים של רון תיכון והגיטריסט אבי סינגולדה. 'שהשלום שלו ישים עלינו ברכה ושלום משמאל ומימין על ישראל שלום'. מילים כדבעי לסיום הדיסק... הלחן של אלי ויוסי.
הפצה בארץ: גל-פז חמ'ד. סיקר: יונתן כץ.
_________________
YBC
אין כמו Yeshiva Boys Choir
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2009 14:28 |
|
| |
בס"ד
"פרחי בני הישיבות" אלי גרסטנר ויוסי ניומן.
לפני פחות משנה סיקרנו במסגרת זאת 2 דיסקים של אלי גרסטנר. היו אלו "ואישי ישראל" - אלבום סולו של אלי, והאלבום "מנוחה" - של להקת "מנוחה", בניצוחו, לחניו ועיבודיו של אלי. קצת קודם לכן יצא הדיסק "א- קאפלה - (A CAPPELA)" - גירסא ווקלית לשירים שקטים וידועים (בעיקר של ר' שלמה קרליבך) המבוצעים ע"י "החבר'ה". במקביל, שמענו כבר על הדיסק "החבר'ה 2", שיוצא ממש בימים אלו. ובתוך כל זה, עבדו אלי ויוסי ניומן על הקמת מקהלה חדשה, ובה לא פחות מ- 50 (חמישים!) ילדים העונה לשם "פרחי בני הישיבות", או בשמם המקורי האנגלי - The Yeshiva boys choir, וכמובן שגם הוציא דיסק עם המקהלה. קשה לומר אם יש כאן איזו תגלית חדשה או משהו חדש שלא ידענו כמותו בעבר - אבל מה שבטוח שיש כאן עוד השקעה ועוד עבודה קשה ומפרכת של אלי.
קצב מטורף כזה של 2 דיסקים לשנה (היוצאים כמעט בו-זמנית), לצורך השוואה בלבד, הוא פי 6 מהקצב של אברהם פריד, המוציא דיסק אחת לשלוש שנים, ופי כמה מכל זמר אחד, גדול או קטן ככל שיהיה, הנמצא בשוק. קשה לשפוט אם זה מורגש ספציפית בכל דיסק של אלי, אולם בתכל'ס אין כמעט שירים של אלי ו/או להקותיו שהתפרסמו בקרב קהל מאזינים רחב - לפחות בארץ הקודש (מלבד כמובן "יהא" הנשמע בראש כל חוצות)..
אלי גרסטנר ויוסי ניומן - "פרחי בני הישיבות"
לקהל המאזינים, ויותר מכך לקהל הקונים, קשה לעמוד בקצב המהיר הזה. נעזוב רגע את ההשקעה הכספית האדירה בהוצאת דיסק, במיוחד אם מדובר בלהקה, ועל אחת כמה וכמה במקהלה, ונתמקד מעט בצד המקצועי נטו. לכאורה, בן אדם שמוציא דיסק כל כמה חודשים, קשה לצפות ממנו ליבול משובח ויוצא מן הכלל. במיוחד אם מדובר במישהו בסדר גודל של גרסטנר, שתפקידו באלבום מתבטא בהלחנתם ובעיבודם של רוב השירים, הפקה מוזיקאלית, וכמובן שר (מה שבאלבום שלפנינו מוחלף בניצוח על מקהלה).
אולם, זה רק לכאורה. כי מה לעשות, אבל לבן אדם יש לא מעט שכל בקודקוד, ואולי גם זהב בין האצבעות - ומונח לפנינו דיסק איכותי וטוב. ולראייה, מקהלת "פרחי ירושלים", לפני כמה שנים, גם נהגו להפיק אלבום מידי כמה חודשים - אולם האלבומים שהם הפיקו - גם לא כבשו את השוק כמו שאלי מצליח לעשות, וגם לא היו באיכויות גבוהות כמו במקרה שלפנינו (אם כי קשה לומר שהאלבומים שלהם היו גרועים)... אבל עדיין צריך לחכות ולראות אם וכיצד יצליח הדיסק הנוכחי של גרסטר לכבוש את השוק (האמריקאי והישראלי), וכן מה יהיה בדיסק השני של המקהלה (וזה בטח רק עניין של זמן לא רב...). כבר כעת ניתן לומר כי האלבום יחסית תפס תאוצה ונמכר די הרבה בחנויות המוזיקה בארץ.
כרגיל אצל אלי, הדיסק מכיל עשרה שירים. את העיבודים לחלק מהשירים, אותם לא עיבד אלי כתב ישראל לאם, והלחנים נכתבו ע"י יוסי ניומן (גם כן בשיתוף עם אלי, כאמור). ועוד קרדיטים - המוזיקה מבוצעת ברובה ע"י "תזמורת נשמה", על הפסנתר והקלידים אחראי ירון גרשובסקי ועל הגיטרה האקוסטית והאלקטרונית אחראי, איך לא, סינגולדה.
ומעט לשירים עצמם - בהאזנה ראשונית לאלבום מבלי לדעת שאלי גרסטנר אחראי עליו, לא יהיה קשה לטעות ולחשוב שמדובר כאן בדיסק חדש של פרחי מיאמי. יש כמה קטעים באלבום שלא ברור אם זהו ניסיון חיקוי למיאמי, או ניסיונות עצמיים של אלי - אבל מה שברור זה שיש ביניהם דמיון מסויים. זה מתבטא בעיקר בקטעי הסולו של ילד זה או אחר מהמקהלה. אולם מצד שני - מקהלה זו מקהלה, וסגנון אמריקאי הוא סגנון אמריקאי - כך שמה שלא נגיד - תמיד יהיה אפשר למצוא דמיון בין מקהלות. ובכל זאת - עדיין פרחי מיאמי, ויותר מהם פרחי לונדון, שרים עם הרבה יותר לייבעדיק. או לייתר דיוק, או ליתר דיוק, ניכרת השקעה רבה יותר בנושא זה בשירים של מיאמי מאשר של "בני הישיבות".
חברי המקהלה קובצו כמובן מארצות הברית, כאשר חלקם לומדים ב"אקדמיה העברית" של קליבלנד, וחלקם במוסדות "אור התורה". חלקם אגב, מופיעים גם בלהקת "פרחי קליבלנד". אגב, על עטיפת הדיסק מופיעים שמותיהם ותמונותיהם של כלל ילדי המקהלה.
ומעט לשירים עצמם: כאמור, לא מדובר כאן במשהו חריג, אלא בעוד אלבום מבית מדרשו של אלי גרסנר, רק שהפעם הוא חבר גם ליוסי ניומן וישראל לאם. אורך השירים בממוצע הינו כ- 5.5 דקות, שזהו זמן ארוך יחסית. השיר הכי קצר באלבום מכיל יותר מ- 4 דקות. כך שברוב השירים יש קצת "סחבת" וחזרה על קטעים - מוזיקליים או מושרים, יותר מפעמיים- שלוש, וכל פעם בווריאציה קצת אחרת. מדרך הטבע, במקהלה כמו במקהלה - הקטעים המושרים חוזרים על עצמם ע"י סולנים שונים ו/או רק חלקים מהמקהלה ששרים בכל פעם ו/או הגברת עוצמת הקול של אלי, יוסי או כמה ילדים בו זמנית.
ככלל, רובם ככולם של השירים הינם קצביים פרט לשלושה - שיר מס' 2 - "שיר המעלות", שיר מס' 4 - "גם כי אלך", ושיר מספר 9 - "אלוקי נצור". הפתיחים של השירים, איך לומר, קצת מוזרים. ראשית, הם מכילים מוזיקה עשירה מאוד (לפחות ברובם). הם לא קצרים, והם גם לא תמיד באמת שייכים ללחן עצמו, אלא רק בשניה - שתיים האחרונות איכשהו הם מתחברים אליו. בנוסף, הסגנונות - יש פתיחים, כמו לדוגמא בשיר 7, "והוא כחתן", שמזכיר יותר מוזיקה אירית, או שיר מס' 10 "תהילת ה'" - שכל השיר בסגנון הטראנס, והשניות הראשונות בפתיח מזכירים אולי תחילתה של סימפוניה (למרות ששומעים רק כלי אחד). אגב, זהו השיר היחיד באלבום שעובד בידי אלי יונה. לעומת זאת, שיר מס' 4, "גם כי אלך", מתחיל ווקאלית, ואח"כ בא קטע אינסטרומנטאלי מרגיע ושקט. יש גם פתיח שנשמע יותר כמו מוזיקה מזרחית או אתנית מאשר מוזיקה חסידית גרידא.
קשה להצביע על שיר זה או אחר שיהיה "ה"להיט של האלבום, או ה"יהא שלמא" הבא של גרסטנר, אולם לדעתי סיכוי טוב לשיר הראשון (כמו תמיד) "כל המתפלל", או לשיר 5 "מלאכים". עוד משהו ראוי לציון בדיסק, שכבר ציינו אותו כבר בדיסקים האחרונים של גרסטנר, היא העובדה שלא תמיד הלחנים מתאימים במאת האחוזים למילים, כך שלעיתים יש כמה מילים ש"נבלעות" וקשה מאוד להבין אותם מבלי להסתכל בעטיפה או מבלי להכיר טוב את מילות השירים. כאמור, זוהי תופעה נפוצה אצל גרסטנר, אבל לא רק אצלו.
הפצה בארץ: גל-פז. סיקר: דוד פרוידיגר.
---
מקור: http://jewishmusic.qpon.co.il/Front/Pages/pages.asp?id=17570
תוקן על ידי פסנתר_כנף ב- 29/07/2009 14:25:39
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2009 14:31 |
|
| |
בס"ד
"החבר'ה 2" להקת החבר'ה. הפקה: אלי גרסטנר.
והנה, שוב אנו עומדים בפתחה של עשיריית שירים נוספת מבית מדרשו של אלי גרסטנר. לאחר העשיריה של החבר'ה הראשון, העשירייה של "ואישי ישראל", העשירייה של "מנוחה", עשירייה שניה (ממוחזרת אומנם) של החבר'ה – (א-קפלה) עשירייה עם מקהלת הילדים "ישיבה בויס", וכעת החבר'ה 2.
קחו את הצלחת האלבום הראשון של הלהקה, ובמיוחד השיר "יהא שלמא", ואת דרישות הקהל לנסות לשחזר את אלבום ההוא, ותוסיפו לזה את העובדה שאלי לא יכול לנוח ולשקוט לרגע על שמריו, וקבלו את החבר'ה 2 שיצא את אולפן ההפקות לפני כמה חודשים, ומעט לאחר מכן כבר נחת בארץ הקודש. במקרה שלפנינו, הביטוי "אותה הגברת בשינוי אדרת" יהיה נכון חלקית. וכל כך למה? מכיוון שגם כאן אין חידושים מרנינים. אומנם יש פה ושם "יציאות" בעיבודים או בלחנים, אולם קשה לראות באלבום הזה כלהיט היסטרי נוסף. גם במכירות, החבר'ה 2 הצליח בינתיים פחות מהראשון, לפחות בארץ הקודש. קשה גם לזהות שיר ספציפי שנחשב כלהיט כדוגמת "יהא שלמא".
אלי גרסטנר והחבר'ה- "החבר'ה 2"
ובכל זאת – מה כן מונח לפנינו? 10 שירים שמוכנסים בכמעט שעה של מוזיקה בסגנון הרגיל של "החבר'ה". עם המבטא האמריקאי שישראלים רבים עימם דיברתי סולדים ממנו מאוד, אך ישנם אחרים שדווקא זה בדיוק מה שהם מחפשים באלבום ודווקא מזה הם נהנים.
המילים לרוב השירים הולחנו כבר בעבר, אך כרגיל אצל מר גרסטנר – תמיד יש מן החידוש, ואין דומים הלחנים שלו ללחנים של מלחינים קודמים בכהוא זה. איך הוא מצליח בכל פעם להפתיע בתחום? רק לו הפתרונים. ושוב – גם כאן מדובר בשירים שרובם קצביים, רעשניים ואף מקפיצים, ומיעוטם הינם שירים שקטים, אך גם בהם הקצב והאלקטרוניקה לא בהכרח חסרה.
על ההפקה אחראי כמובן אלי גרסטנר, וזה לא רק זה. אם זה שאלי הוא המלחין, המפיק, המעבד, המקליט, הקלידן ועושה מכל הבא ליד בנוגע לאלבומים שלו, או שאלי יונה הוא המעבד האלקטרוני (שאגב כרגיל האלקטרוניקה נמצאת כאן בשיא הדרה) ובעל המיקסים, שהתזמורת המלווה את החבר'ה היא "תזמורת נשמה" הפופולארית בארצות הברית (משהו בסדר גודל של "שלהבת" בארץ) וששמות חברי הלהקה הם: דני בייטנר, אבי כץ, דוד נחמן ודוד פרלמן. ושהגיטריסט הקבוע שלהם בהקלטות הוא סינגולדה, ושהפסנתרן הוא ירון גרשובסקי.
ולסיום, כאמור אין הרבה חידושים באלבום. להיפך, לעומת קודמו הוא לא נקלט בארץ. אולם מי מחפש ואוהב את הסגנונות של גרסטנר – הוא בטח כבר רכש לעצמו עותק אחד או שניים, ואם לא – שימהר לקנות. בכל זאת, זהו אלבום לא רע בכלל, מושקע מאוד (שהרי כידוע אלי לעולם לא נח ולא שוקט על שמריו) ואפילו איכותי במידה לא מעטה.
הפצה בארץ: גל-פז. סיקר: פיני פרוינד.
----
מקור: http://jewishmusic.qpon.co.il/Front/Pages/pages.asp?id=17561
תוקן על ידי פסנתר_כנף ב- 29/07/2009 14:29:12
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2013 14:51 |
|
| |
כתבה במעריב על החבר'ה
תוקן על ידי עטT ב- 13/06/2013 14:59:36
|
|
|
|
|
