החזן הירש לייב כ"ץ לצפיה ביוטיוב

Young Cantor Katz, in his early twenties, had to receive special dispensation from the Chief Rabbi of Paris so that he could sing in the Great Synagogue because he was not yet married. יאנג החזן כץ, בתחילת שנות העשרים לחייו, היה צריך לקבל היתר מיוחד מן הרב הראשי של פריז, כך הוא יכול לשיר בבית הכנסת הגדול, כי הוא לא היה נשוי עדיין. Having received this dispensation he was invited by Baron Guy Rothchilde to his home during his stay on Shabes while in Paris. לאחר שקיבל את היתר הוא הוזמן על ידי הברון גיא Rothchilde לביתו במהלך שהותו על Shabes ואילו בפריז. He later went to England, where for fifteen years he occupied important positions as First Cantor of the United Synagogue. מאוחר יותר הוא עבר לאנגליה, שם במשך חמש עשרה שנה הוא עסוק תפקידים חשובים כמו הראשון החזן של בית הכנסת הברית. He officiated with Dayan Morris Swift and Chief Rabbi Brodie of the British Empire at the Brixton Hill Synagogue. הוא officiated עם דיין מוריס סוויפט הרב ברודי האימפריה הבריטית בגבעת בריקסטון הכנסת. Other pulpits and congregations thatwere fortunate enough to hear him were: The Cricklewood Synagogue, Catford Synagogue, the New Synagogue of London, The North Manchester Synagogue and the Greenbank Drive Hebrew Congregation of Liverpool, England. דוכנים אחרים קהילות thatwere בר מזל מספיק כדי לשמוע אותו היו: בית הכנסת קריקלווד, Catford בית הכנסת, בית הכנסת החדש של לונדון, מנצ 'סטר בצפון בית הכנסת ואת הכונן Greenbank עברית קהילת של ליברפול, אנגליה.

In 1937 he married Rachel Fertleman, his wife for over 57 years. בשנת 1937 התחתן עם רחל Fertleman, אשתו במשך 57 שנים. At their betrothal ceremonies (Tanoim), in London, most of the dynastic hassidic families were represented because both he and Rachel were related to: Tzadi Gerer, Primishlana, Twersky and Satmar families. בטקסי האירוסין שלהם (Tanoim), בלונדון, רוב המשפחות החסידות השושלתית היו מיוצגים, כי גם הוא וגם רחל היו קשורים: Tzadi מגור, Primishlana, טברסקי ומשפחות סאטמר. Together they had three children: Myrtle, Jacob Meyer and Irwin. יחד הם היו שלושה ילדים: מירטל, יעקב מאיר ארווין. During the Battle of Britain and the Blitz, Cantor Katz continued to fulfill his duties on the bimah. במהלך הקרב של בריטניה הבליץ, המשיך החזן כץ ממנו למלא את תפקידו על הבימה. During the continuous daily bombardments by the German Luftwaffe and the unbearable knowledge that his entire family, only a few kilometers away had undoubtedly perished on the streets of Belgium or in the concentration camps, he stood firm as both a sch'liach tzibur and one to whom one could look towards for spiritual succor. במהלך ההפגזות יומי רציף על ידי הלופטוואפה הגרמני ידע בלתי נסבל, כי כל המשפחה שלו, רק כמה קילומטרים נספו ספק ברחובות בלגיה או במחנות הריכוז, הוא עמד איתן כמו tzibur הן sch'liach ואחד למי אפשר להסתכל לכיוון של עזרה רוחנית.

In 1956, upon his arrival in the United States, Cantor Katz settled with his family in Boro Park, Brooklyn and was engaged by Congregation Talmud Torah of Flatbush, New York and finally, Congregation B'nai Brith Jacob of Savannah, Georgia. בשנת 1956, עם הגעתו לארצות הברית, התיישב החזן כץ עם המשפחה שלו בבורו פארק, ברוקלין ועסק על ידי קהילת תלמוד תורה של פלטבוש, ניו יורק ולבסוף, קהילת בני ברית יעקב של סוואנה, גאורגיה.

For those who did not hear Cantor Katz, it is necessary to describe his voice and talent because it was one of those voices and cantoral personalities that was truly indicative of the age which gave birth to the Golden Age of Chazzanuth. למי שלא שמע החזן כץ, יש צורך לתאר את קולו ואת הכישרון כי זה היה אחד מאותם קולות אישים cantoral המצביעה באמת גיל שבו ילדה את תור הזהב של Chazzanuth. Although classically trained and in possession of the very best qualities of one who sang with the Bel Canto method; he did not pursue a career as a secular concert artist or opera singer. למרות הכשרה קלאסית ו ברשותו את האיכויות הטובות ביותר של אחת ששרה עם שיטת בל קנטו: הוא לא לפתח קריירה כאמן קונצרט חילוני או זמר אופרה. He was known to have taken his mother to a performance of Wagner's Parsifal in Brussels only to have her run from the theatre at the sign of genuflection. הוא היה ידוע כי נלקחה אמו להופעה של "פרסיפל" של ואגנר בבריסל רק כדי להפעיל אותה מן התיאטרון על השלט של כריעה.

As to his voice, he possessed a beautiful timbre, (often compared to Benjiamino Gigli), a highly-trained lyric-dramatic tenor of considerable range, with a beautiful mezza di voce and a solid B natural above the staff. כמו קולו, הוא היה בעל גוון יפה, (לעיתים קרובות לעומת Benjiamino ג 'ילי), טנור דרמטי לירית, מאוד מיומן של טווח ניכר, עם יפה mezza די בחצי ו מוצק טבעי B מעל הצוות. He received his training from foremost instructors in voice and cantors of the cantoral art which included such giants as Gantmann and Rabincoff from Odessa and eminent professors of voice: the great tenor, Sylvano Isalberti 1875 – 1940 in Brussels and Bialsky respectively. הוא קיבל את הכשרתו מן המדריכים ובראשונה בקול ואת החזנים של אמנות cantoral שכלל ענקים כמו Gantmann ו Rabincoff מאודסה ופרופסורים הנודע של קול: הטנור הגדול, Sylvano Isalberti 1875 - 1940 בבריסל Bialsky בהתאמה.

Cantor Katz also had a repertoire of the finest liturgical interpretations (recitativo), operatic arias, Yiddish and Israeli folk songs. החזן כץ גם היה רפרטואר של פרשנויות ליטורגית מיטב (recitativo), אריות אופראיות, שירי עם ביידיש הישראלי. Aside from his vocal gifts, what makes him perhaps more interesting than most cantors of his day is that he documented, in the form of meticulous manus, the Eastern European Nusah Ha-Tefilah which is not fully known to us today. מלבד מתנות הקול שלו, מה שהופך אותו אולי מעניין יותר מאשר רוב החזנים של היום שלו היא שהוא מתועד, בצורה של כתבי יד קפדנית, מזרח אירופה Nusah Ha-תפילה אשר אינו ידוע במלואו לנו היום. In 2003 through 2005, some 1300 manus, which he had personally transcribed in the 1920 and 30s were given to Prof. Sylvan Kalib for inclusion in his maxim opus, The Musical Tradition of the Eastern European Synagogue. בשנת 2003 עד 2005, 1300 כמה כתבי יד, שאותו עיבד אישית בשנת 1920 ו -30 ניתנו פרופ לסילבן Kalib עבור הכללה אופוס מקסים שלו, את המסורת המוסיקלית של מזרח אירופה הכנסת. Encyclopaedic in scope, it is designed to comprehensively document and explain the totality of that musical-liturgical tradition, developed in Eastern Europe and transplanted in the United States. האנציקלופדי בהיקפה, זה נועד מקיף המסמך ולהסביר את מכלול המסורת המוסיקלית-ליטורגית, שפותחה במזרח אירופה המושתלים בארצות הברית. This study was published in 2002 by Syracuse University Press and is an ongoing thesis of tremendous scope and an invaluable music history documentation of our Jewish liturgical tradition. מחקר זה התפרסם בשנת 2002 על ידי אוניברסיטת סירקיוז לחץ היא התזה המתמשכת של היקף עצום מוסיקה יסולא בפז היסטוריה ותיעוד של המסורת הליטורגית היהודית שלנו.