על חזנים , אופרה וגולדפאדן
קטע מתוך מאמר של עקיבא צימרמן בעיתון הצופה
על "מעשה נורא" הקשור בחזנות ובעולם התיאטרון מסופר בעברית בפנקס בית הכנסת הגדול בבוקרשט.
נכתב בפנקס כי בשנת תרל"ב (1872) נתקבל החזן ישראל קופר כחזן ראשי בבית הכנסת הגדול. הכל הלך למישרין עד שנת תרל"ז, ובלשון הפנקס נאמר "אחר ימים נוראים משנת תרל"ז בראש חודש חשוון היתה מחלוקת בבית הכנסת כנהוג בכל תפוצות ישראל. והיה רוב דעות בעלי בתים שהחזן ר' ישראל קופפער יעזוב משמרת הקודש וישוב אל בית מולדתו כי לעול ולמשא הוא עליהם בעת צר ודוחק". אחד מראשי ביהכ"נ הודיע כי הוא מקבל על עצמו לשלם את משכורת החזן מכיסו ונחתם הסכם על כך. ו"הפנקס" מספר "אך בחורף זה בא לכאן איש אחד מעירו ושמו גאלדפאדן ושכר בית גדול אחד לעשות בכל לילה יודיש טעאטער. וכל חכם לב הוא צריך להבין במקום המשחקות כזה, אשר ישחקו בחורים ובתולות אנשים ונשים יחדיו ועושים ליצנות, חירוף וגידוף מרבנים וחזנים שוחטים ומכלל ישראל המאמינים בה' ובתורת משה עבדו הטוב ויפה לש"צ המתפלל לפני אלוקים חיים ולפני עדת בני ישראל בבית הכנסת הגדולה פה באקרעסט שילך אל בית שחוק וליצנות כזה לשמוע אל הרינה ואל התפילות וליצנות היוצאים מפי הנקבות האלה". בפנקס נאמר עוד כי משוררי המקהלה בבית הכנסת וכן החזן התרשלו בתפקידם ובילו זמנם עם להקת התיאטרון של אברהם גולדפדן ומעלו בתפקידם. בסופו של דבר הודח "החזן הבליעל קופפער" ממשרתו, וחתם "שלא יבוא כל ימי חייו לבית הכנסת". בפנקס נאמר כי ביום צאתו לקח את אשתו של גולדפדן "בעגלה אחת וילך עמה עד חצות לילה". מבוקרסט עבר קופר לוילנה ונתקבל כחזן בית הכנסת הגדול ומשם לניו יורק. בסופו של דבר שם קץ לחייו. הוא היה בעל קול אדיר, אך לא הבין את התפילות ובדיחות רבות סופרו אודותיו ועל הבנתו ב"עברי".
פרשת היחסים בין גולדפדן ובתי הכנסת והחזנים הוא נושא למחקר. בכמה מקומות גרם לסכסוכים שכן "גנב" זמרים ממקהלות בתי הכנסת והפכם לשחקנים. אחד מהם הוא השחקן זיגמונד מוגולסקו שהיה זמר במקהלתו של ישראל קופר בבוקרסט. גם הניגונים ששילב גולדפדן במחזותיו "נגנבו" מלחני בית הכנסת. באנציקלופדיה של התיאטרון היהודי מובאת רשימה של ניגונים של גולדפדן שמקורם בפרקי חזנות.
_________________
בעזרת השם
 |
|
|
