הובא כאן באחד האשכולות האחרונים קישור לאשכול מלפני שנתיים שמספר את סיפורם של פלסידו דומינגו וחוסה קרראס:
http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp?topic_id=2476927&forum_id=14617
הסיפור (והתגובות שבעקבותיו) הובא בהקשר חיובי למדי על אחוות אנשים אפילו שהם אויבים זה לזה גם במקצוע וגם בפוליטיקה בכל אופן אחד עזר לשני ככל יכולתו וכמו שהסביר דומינגו בעצמו "רציתי למנוע מהעולם איבוד קול שכזה".
אבל אני חושב שאין בזה ממש בסיפור הזה גם אם הוא נכון לכל פרטיו בגלל שגם אם נניח שדומינגו חשב שהקול של קרראס יותר טוב משלו אבל הוא היה יריבו בנפש ושוב, לא רק בגלל האופרה אלא גם בפוליטיקה ואין שום סיבה סבירה שתביא אותו לעשות כזה צעד, מילא אם בדיוק הוא יכול להציל אותו בלי מאמץ אבל ככה ללכת ולהשקיע מרץ והון בשביל להציל חיי יריב מושבע? קשה להאמין על אדם שלא גדל על חסד ופיתוח מידות טובות.
אני הייתי מייחס את זה לשתי סיבות:
א. חשב שקרנו תעלה יותר אחרי שידעו שהוא פעל להצלתו. (אבל זה לא נוגע כ"כ לענינינו).
ב. ולזה אני רוצה להגיע - מה אופראי מוצלח או חזן בעל שם עולמי יעדיף, להיות הכי טוב מכולם, שלו יהיו לו בכלל מתחרים אלא שהוא יהיה מוצלח בכמה רמות מעל כולם? או שיהיה לו לפחות איזה מתחרה אחד בצמוד אליו כך שהוא ינסה להעפיל עליו כל הזמן?
אני חושב שזה היה המניע העיקרי של דומינגו, הוא היה אדם שמחפש אתגרים והאתגר הגדול שלו היה לנצח ציבורית את המתחרה הגדול שלו אבל אם לו יהיה לו מתחרה הוא ירגיש משועמם ולכן לא היה מוכן לוותר על קרראס וזה מספיק סיבה כדי לטרוח את כל הטירחות המרובות שעשה.
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יוכיח הסיפור של ריו"ח ור"ל שריו"ח בכה דוקא משום שנאבד לו מתחרה ולא משום שנאבד לו מסייע.
ולכן אני שואל גם אותכם (בתור חזנים) איזה אופצייה הייתם מעדיפים אם היתה לכם אפשרות? ועד כמה רחוק הייתם מוכנים להגיע כדי להשיג אותה?
