ספורו של חזן - בית-אל ואני - מאת החזן ר' חיים אדלר

  בס"ד

סיפורו של חזן                       ח. אדלר

השבת פרשת ויצא תשע"א עברה עלי בהתרוממות רוח מאד מיוחדת. היה לי הזכות והכבוד להיות שליח הציבור בתפילות השבת בישוב היהודי דתי לאומי חרדי "בית אל" שמצפון לירושלים ביחד עם חברי מקהלת החזנים "זמרת י-ה" בניצוחו של המוסיקאי והקלאסיקן הד"ר  אורי אהרן הי"ו.

שבת פרשת "ויצא" נקבע ליום חגו של הישוב כנאמר בפרשה לאחר "חלום יעקב" (פ' כ"ח פס' י"ז י"ט) "ויירא ויאמר אין זה כי אם בית א-לוקים וזה שער השמים" "ויקרא את שם המקום ההוא בית א-ל". ואכן בעקבות "שבת חברון" בפ' חיי שרה כשעם ישראל בהמוניו מגיע לחברון, כך הייתה חגיגת המקום, בשבת זו, בבית אל.

איני יודע במה להתחיל; אם בחוויית התפילה או בחוויית קבלת הפנים שאנשי הישוב קבלונו וארחונו. המקהלה שמנתה קרוב ל-30 איש שבאו עם רעיותיהם השתכנו ביחידות הדיור בבתי התושבים בדרך כבוד של V.I.P.וסעודות השבת בצוותא שהיו טעימות להפליא.

כשהחמה מראש האילנות נסתלקה, המונים המונים צועדים לבית הכנסת ביניהם אבי היישוב חבר הכנסת רבי יעקב כ"ץ (כצלה) רבנים, ראשי ישיבות הסדר בתוכם הגאון הרב מרדכי גרינברג שליט"א ראש ישיבת "כרם ביבנה". (בילדותינו משפחותינו אדלר וגרינברג היינו שכנים בשכונת פלורנטין בתל-אביב. ואמו של הרב הגב' מלכה נ"ע שהייתה אחותו של הגאון הרב אפרים סוקולובר ז"ל רבה הראשון של רעננה, תמיד הראתה להורי ז"ל את הציונים המצוינים שבנה מרדכי הביא מביה"ס "יסודי התורה בתל-אביב " "בוצין בוצין מקטפין ידיעה") ובסך הכל מאות רבות של אנשים מכל גווני הקשת, והעדות גם שטריימלים לא חסרו משום שהמקהלה מפורסמת בשילוב מנגינות חסידיות בפרט מחסידות מודז'יץ. בין "קבלת שבת" ל"ערבית" עלה ראש המועצה המקומית רבי משה רוזנבוים, הוסיף דברים חמים בשם אנשי הישוב וקיבל את פנינו כמיטב המסורת.

על התפילות  ומסיבת "עונג שבת" שנערכה בליל שבת לאחר ביקור האורחים בבתים ומשפחות מיוחדות לא אספר, אבל כן אספר שהמקהלה ליוותה אותי בחן מיוחד בהרמוניה מתאימה והוסיפה מימד לתפילה תחת ידו של המנצח הדגול ד"ר אורי  אהרן . הסולנים; גרשון שטיין, הראל אמיד, אברהם שלוין, ואם חסרתי מאן דהוא מהסולנים אבקש סליחתו ואני מודה להם מעל במת פורום נכבד זה.

מה שכן אני רוצה לספר זהו סיפור של כחצי שנה אחרי מלחמת ששת הימים המפורסמת 1967.

בפרשה דלעיל מוזכר בתורה ...ואולם לוז שם-העיר לראשונה. אבל לפני בית אל שלנו היום, היה המקום, נקרא בערבית "ביתין" ע"ש בית אל. ויהי היום, בערך בתקופה שלנו היום , תחילת החורף, ואני חייל מס' אישי 761629 מקבל צו גיוס מהרבנות הצבאית הראשית לצאת לשבת לסדרת הרצאות תורניות למחנה צבאי "ביתין". מצורף לצו, כרטיס נסיעה ברכבת ישראל עד ירושלים + כרטיס נסיעה באוטובוס (ערבי) משער שכם לביתין. ואני, עומד בתוככי התחנה המרכזית הערבית מול שער שכם במדי צ.ה.ל. ושואל ערבים, איפה פה התחנה לביתין? הראו לי. ואני עומד בתור עד שהאוטובוס יגיע. אכן הגיע, ואני עולה, הנהג מנקב לי את הכרטיס ואני מתיישב לי. קויתי שיעלו ויבואו עוד יהודים באוטובוס זה עד שיתחיל לנסוע אבל "א נעכטיקער טעג". נוסעים. כל כמה דקות האוטובוס נעצר. תחנה. וערבים עולים ויורדים. ואני שואל, "ביתין" "ביתין" והם עונים לי "סתנה" חכה חכה. אני רועד כולי, חייל יהודי יחידי במדי צ.ה.ל. באוטובוס מלא ערבים וערביות, אני שואל "ביתין" והם עונים לי "סתנה". השטח מסביב מדברי, לא רואים בית, מבנה, אהל, לא יודע איפה אני נמצא. ביחידה ששלחו אותי אמרו שזה נסיעה של כ-20 דקות משער שכם למחנה ואני כבר עובר את ה-40 דקות וכל דקה – נצח. לא אלהה אתכם בדברים, מיותר לומר לכם שכל הדרך הרהרתי את ה"בשם ה' א-לוקי ישראל מימיני מיכאל משמאלי גבריאל מלפני אוריאל ומאחורי רפאל  ועל ראשי שכינת א-ל. והשיר של פגעים כמובא בגמרא במנחות והוא הפרק צ"א שבתהילים "יושב בסתר" כי מלאכיו" וכו' הרהרתי כל הדרך אולי נשלחתי לתקן השבת בדיוק במקום הזה איזו שהיא נשמה בברכה או בתפילה. והנה ב"ה לאחר כ50 דקות אומרים הערבים "הדה ביתין" כאן ביתין. שמחתי שאני יורד מהאוטובוס. אבל הייתי צריך עוד ללכת ולצעוד עד שראיתי מאהל עם חיילי ישראל. כמובן לא היה גבול לשמחתי, ואכן קבלתי מקום-מיטה באהל עם עוד כמה חיילים דתיים ולא דתיים והשבת דווקא עברה עלינו על כולנו מתוך שירה ושמחה ודברי תורה שנשאתי במקום, בסעודת ה"לוף" ולאחר מכן בהרצאות באולם בית הכנסת.

בדרך כלל אני מגיע כל שנה ל"שמחת בית השואבה" הנערכת ב"בית אל" ביחד עם הפטרון והספונסר של בית אל ה"ה רבי יהודה ורעייתו הגב' ג'אן גליק שהם אנשי חסד אמתיים מארה"ב וכל פעם שאני נכנס למקום או אפילו בדרך לבית אל אני מברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" אף הפעם ברכתי את הברכה. וכן אמרתי לבני ונכדי שאם יעברו בכביש זה, יברכו "ברוך שעשה נס לאבותי במקום הזה. (כמובא בשו"ע)  סיפור זה ספרתי לאנשי המקום בעת סעודה שלישית. הוספתי, בתמיהה, למה (ל' שוואית) הגענו היום, האם חייל ישראלי יכול לשבת באוטובוס ערבי? איפה אז ואיפה היום?  אז, לא ראינו את העיר רמאללה מפה, ומדוע היום היא נושקת למקום? המשכתי ואמרתי: בתפילת מוסף היום בקשתי מהקב"ה שתעלינו בשמחה לארצנו, לא שאנחנו מחוצה לה של ישראל ומתפללים שתעלינו. אלא שתתן לנו ביושבינו עליה,  ע ל י ה! (ל' בחיריק י' בקמץ) שהקב"ה ישדרג לנו ויעלה לנו את ישראל בשמחה, לא מתוך דם בנינו.  ות ט ע נו   ב גבול-נו, שנהיה נטועים וחזקים בגבולות שלנו, שהגבול שלנו לא יהיה למו"מ בין העמים. שסוף סוף יכירו וידעו כל יושבי תבל את הגבול של ארצנו שהוא גבול ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים כנאמר בתוה"ק פ' לך-לך ט"ו פס' י"ח ביום ההוא כרת ה' את-אברם ברית לאמר, לזרעך נתתי את-הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. וכו' וכו'. יה"ר שהקב"ה יקבל תפילותינו ויחיש לגאלנו בגאולה שלימה.אמן ואמן.

כך יצאה לה השבת מתוך עונג וגם שמחה מעוטרת בריקודים נלהבים ביחד עם תושבי המקום.

שבת "בית אל" שלא תשכח.

אולי בהתלווה לדיסק החדש יצא גם ספר פרי עטו של החזן המוכשר ?