משנכנס אדר: הלפגוט וליפא ב'שהחיינו'

קולני יקר.

לדעתי ההשוואה ממש לא קשורה.

אני שומע שוב ושוב את ההקלטה של הקוסוביצקאים, ומעניין מאוד שאני דווקא גילתי בה פן 'רגוע' ואחר מהקוסוביצקאיזם הנורמטיבי המקובל. אני לא שמעתי שום השתוללות, ואף הפוך מכך, בקונצרט הנ"ל השתדלו האחים להעניק איטיות ורוגע (מה שהם לא יכלו לעשות בתקליט מחמת בעיות טכניות..), מה שכן, הביצוע הוא בקונצרט ספונטאני של האחים, כשיש צורך לחלק את הביצוע לכל אחד ואחד מהם.

אם גם אתה מעוניין להרגיש כהרגשתי, אתה מוזמן לשאול את עצמך, מדוע בביצוע של הלפגוט אתה מעלה חיוך ליצני אינסטנקטיבי לאלתר, ובהקלטת האחים קוסוביצקי אתה מרותק ברצינות ובהנאה צרופה עד תום הביצוע..

ובהקשר לדיון עצמו, אני מבין שגם אם קיים גמישות 'מסוימת' בצורת הביצוע, בכל אופן יש גם קו אדום חד וברור, ובהקלטה הנוכחית הלפגוט עבר את הקו, וגם אם מדובר במסיבה לחולי שחפת סופניים.

מעמד החזנות לא ניתן לשינוי בשום סכום ובשום אינטרס..

עגום.
החלפת סולמות באופן נקודתי על מנת לסייע למבצע הוא דבר סביר ומקובל, ישנם מקרים שיש עיבוד למקהל שאז הדבר כמעט בלתי אפשרי או שנשמע בסופו של דבר גרוע.
החזן הלפגוט שר כסדר יצירות בטון עד טון וחצי גבוה יותר מהמקור (דוגמאות למכביר), מן הסתם נוח לו בכך וגם עניין ה"שואו" לא נעדר לגמרי מהשיקולים הכלליים...

_________________