כל חזן חייב להיות קודם כל בעל-תפילה. כי זה יסוד היסודות והבריח-התיכון של החזנות. יש מבעלי-התפילה שיש להם הכישרון-המוסיקאלי והיכולת-הקולית להפוך גם לחזנים. אבל לא כל בעל תפילה יכול להיות חזן, וחזן לא יכול להיות באמת חזן אם הוא לא יודע קודם-כל איך להיות בעל-תפילה.
בעל-תפילה הוא מי שהנוסח שגור על פיו היטב-היטב, שהוא יודע להתפלל בנעימות מבלי לצעוק ומבלי להפוך את התפילה לקונצרט. הוא מכיר ניגונים ערבים, ומשלב את הקהל בתפילה.
החזן לוקח כמה צעדים קדימה: הוא מכיר כמה נוסחאות שונים (נוסח פולין, נוסח פרנקפורט, וכו'), הוא יודע לשלב ביניהם, הוא יודע את התיאוריה של המוסיקה, הוא יודע לבצע יצירות יותר מסובכות, הוא מסוגל לאלתר בתוך הנוסח ומחוץ/מסביב לנוסח (אבל תמיד לחזור לבסיס...), ויש לו הכשרה-קולית מתאימה.
מה שחייב להיות משותף הן לבעל-התפילה והן לחזן זה היכולת לשיר בנעימות, לשלב את הקהל בתפילה, ולדאוג לזה שהתפילה - אפילו אם מבצעים בה הרבה יצירות חזנות ואפילו לפעמים עם מקהלה - בכל זאת התפילה תשמע כתפילה שהיא עבודת-הבורא יתברך, ולא קונצרט לחזנות.
|
|
