קשה לומר איזה יופי על מילים כה נוגות ועל טקסט בעל קונוטציה כה טראגית, אבל איזה יופי! איזו איכות קולית, מוזיקאלית, איזו שלימות יש בביצוע הזה ובלחן הזה בכלל. פתיחה בסול מינור, עובר לדו מינור ממשיך לפה מינור, מדולציה לסול מזור וחוזר לדו מינור. כך שיצירה פשוטה היא ממש לא! הרעיון לליווי בעוגב ולא בפסנתר ממש פנטסטי, אף פסנתר לא היה מצליח לתת את העומק שהעוגב נותן לטקסט כזה. אין נכון יותר מלהאזין ביום כזה לביצוע כזה ללחן כזה! תודה.
|
|