1) "נאום ה' אלוקים, מקבץ נדחי ישראל: עוד אקבץ עליו לנקבציו"(מקור: הפטרה לתענית ציבור מספר ישעיהו פרק נ"ו) -
האברבנאל מסביר שהנביא מדבר על בני הנֵכר המתגיירים "לא לתכלית כבוד ומעלה, כי אם לחסות תחת כנפי השכינה לשרת את השם ולאהבה את שמו. על כך יקבלו נחלה בארץ-ישראל ("והביאותים אל הר קדשי") וגם הבטחה "שישמע תפילתם שיתפללו בבית-המקדש, ויקבל לרצון עולותיהם וזבחיהם".
ומוסיף האברבנאל: "מפני שבני הנכר האלה שזכר הם הנלווים אל ה' בגלות ישראל, ומתחברים עמהם ומצטערין בצערם, לכן אמר: נאום ה' אלקים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו – כלומר, שלא לבד יקבץ את ישראל כי גם יקבץ עמו לנקבצים אליהם והם בני הנכר הנלווים אל ה', כמו שזכר".
2)שיר המעלות, ממעמקים קראתיך ה'. ה', שמעה בקולי; תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני. (מקור: תהלים ק"ל, א-ב)
אומרת כנסת ישראל: כ"כ אני שקועה בצרות עד שאין לי פנאי להתפלל אלא קראתיך ה' בקול גדול ולכן ה' שמעה בקולי גם בלי תפלה, וכשיהיה לי פנאי להתפלל כראוי, תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוניי.(ר"י נ יחייא)
ועוד: משל לחולה שבא אליו הרופא ובחוליו ביקש מאת הרופא שיתן לו מאכלים פטומים. והאנשים סביב חשבו שנסתרה בינתו, שלא זו בלבד שאינו מבקש תרופה אלא מבקש דברים מזיקים. אמר הרופא מבקשתו זאת אני דן עד כמה חולה הוא עד שאינו מרגיש מה שאומר. והנמשל : אנו מבקשים בתפלה דברים שאין לנו תועלת בהם, והקב"ה ברוב רחמיו שומע את קולנו ,היינו שאינו פונה אל ארשת שפתותינו מה שאנו מבקשים בפירוש, אלא מקבל את קולנו בלבד ובוחר הטוב בעדנו. וזהו שאומר: "ממעמקים קראתיך ה'", מן הדיוטא התחתונה, מעומק סכלותינו ודלותינו, ולכן אנו מבקשים, "ה 'שימעה בקולי", הפנימי, "תהיינה אזנך קשובות לקול תחנוניי"....(אה"י ראה)
ועוד:"ה ' שמעה בקולי"- אם מחמת רוב עוונתי נשתנה הצלם הקדוש בפניי ואין להכירני, אבל קולי לא השתנה.(אושר אהרון)
מקור(כל הנ"ל מתוך ילקוט מעם לועז)
3)על זה היה דוה לבנו, על אלה חשכו עינינו,
על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו.
\אתה ה' לעולם תשב, כסאך לדור ודור,
למה לנצח תשכחנו, תעזבנו לאורך ימים.
השיבנו ה' אליך ונושבה , חדש ימינו כקדם. (סוף מגילת איכה)
על זה היה דווה לבנו"- על בית המקדש שנקר' לב, דוה לבנו.
"על אלה חשכו עינינו"- הסנהדרין שנקראו עיניי העדה, חשכו עינינו.
"על הר ציון ששמם שועלים הילכו בו"- מתאר השממה הנוראה על הר ציון: למה "שועלים"? כיון שאין דרך השועלים להלך חופשי אלא בחורבות הישנות כך גדול הכאב על חורבן ירושלים הנמשך זמן רב כ"כ.
"אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור"- אתה ה' לעולם תשב, כיון שלא זזה שכינה מכותל המערבי איך תראה בו "שועלים הילכו בו"?
"למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים"- יש מפרשים שיש כאן בקשה שלא ישכחנו ה' לנצח, אלא יעזבנו לזמן קצוב, לא לאורך ימים. כי אז(שזה לזמן קצוב בלבד)יש לנו תקווה שישוב.
"השיבנו ה' אליך ונשובה-חדש ימינו כקדם"- השיבנו בעוד אנו ראויים להישבון. משל לעני שעשה לעצמו בגד נאה לשבת, ובסוף הוכרח למשכנו, ולא שם לבו לפדותו. והמלווה משראה והעני לא מגיע לפדות את משכונו סבור היה שיתייאש ממנו וקרא לחייט לפרום את הבגד. כששמע העני על כך, מיהר למצוא ממון כדי לפדות את בגדו. במענה לשאלת המלוה מה יום מיומיים, השיב העני כך: כל זמן שהיה הבגד לפי מדתי עדיין היתה לי תקווה לפדותו, אבל עכשיו, כשמבקש לשנותו, אם לא אפדהו עכשיו לא אראנו עוד. והנמשל: הקב"ה התקין אותו כמו שמתקן בגד לפי מידתו, כמו שכתוב, "עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו", וכעת נתן אותנו בידי העכו"ם, הרי כל זמן שאנו שומרים על צביוננו עדיין יש לנו תקווה להיגאל, אבל כשאנו רואים שבסיבת הגלות אנו עלולים להתקלקל, מחוייבים אנו לזעוק " "השיבנו ה' ונשובה" -בעוד אנחנו ראויים להישבון, "חדש ימינו כקדם". (ע"פ ילקוט מעם לועז)
4)"לירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דיברת. ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין"(מתוך תפילת שמו"ע)
חזור לתוך ירושלים- עירר שלך- מתוך חסד רחמים, ותחזור להשרות את שכינתך בתוכה כמו שהבטחת ע"י הנביאים, ואת מלכות דוד- שהיא המלכות הניצחית השולטת של כל עם ישראל- תקים ותכונן בתוך ירושלים במהירות ובזריזות, ותבנה אותה עוד בימינו, שנזכה לראות אותה במו עיניינו באופן נצחי(כלומר שלא תחרב עוד)(
(ע"פ סידור המפורש)
5)שר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה, אחווה ושלום וריעות.
עקב אריכות רבה, מובא כאן פירוש של 2 לשונות בלבד מר"י הסדר בעכו הרב יוסי שטרן.
גילה – "שמחת ההתגלות וההתחדשות" – גיל מלשון של דבר המתגלה, ראשית השמחה קשור בהתגלות של דבר חדש, כמו בלימוד דבר חדש וכיוצ"ב נותן השראה ושמחה של שאיפות להתקדם וללכת מחיל אל חיל, פסגת הגילה היא התגלות מאת השי"ת כמו זו המובאת בפסוק שעליו נדרש המדרש - "נגילה ונשמחה בך". יש גם רמז יפה לשם יקוק בראשי התיבות היוצאות מהפסוק "ישמחו השמים ותגל הארץ". י-ה ייחוד עילא הם השמחה השמיימית האלוקית, ותגל הארץ כנגד ו-ה "ייחוד תתא" – השחה השמיימית מתגלה בארץ בגילה.
רינה - שמחת היצירה - רינה היא שירה היא תפילה, היא השמחה של היציאה מהכוח אל הפועל. "הזורעים הדמעה ברינה יקצרו". הגילה והרינה הם שמחות המשלימות זו את זו. בעוד שהגילה היא התגלות מהחוץ אל הפנים, הרינה היא השמחה שיוצאת מהפנים וניתן לה להראות בחוץ. כך למדו חז"ל שתפילתו של אדם נשמעת דווקא בביה"כ (ברכות ו) "לשמוע אל הרינה ואל התפילה – במקום רינה שם תהא תפילה" כלומר עבודת הרינה היא לתת ביטוי חיצוני לשמחה הפנימית וכך גוברת השמחה ומתעצמת.
6)דווי הסר וגם חרון, ואז אילם בשיר ירון.
נחנו במעגלי צדק, שעה ברכת בני אהרן.
קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה,
עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים.
דווי הסר וגם חרון, ואז אילם בשיר ירון=הסר עצב וצער ואז גם אילם יפצח בשיר.
נחנו במעגלי צדק, שעה ברכת בני אהרן. והוא למעשה בקשה שהקב"ה ינחה את הסועדים ובעיקר את החתן והכלה הטריים במעגלי צדק וישרה עליהם את ברכת בני אהרון(-ברכת כהנים) . .(מקור הרב וייס רב כפר הרא"ה ורב המועצה האזורית עמק חפר)
7) "שמעו דבר ה', מלכי יהודה וכל יהודה, וכל יושבי ירושלים הבאים בשערים האלה.
כה אמר ה' השמרו לנפשותיכם, ואל תשאו משא ביום השבת."רפאנו ה' ונרפא, הושיענו ונוושעה, כי תהלתנו אתה".( מתוך ספר ירמיהו)
ישנם 2 מיני רפואות. האחת ע"פ נס והשניה ע"פ דרכי הטבע (שה' נותן כח לרפואות, לרפאות) ואומר ירמיה הנביא רפאני ה' וארפא, אני מבקש את רפואתך גם בדרכי הטבע וגם אז אגיד כי תהלתי אתה, שאתה שלחת את הרפואה ומעשה האדם רק להעלים הנס....(ע"פ ילקוט מעם לועז)
