רצוני לספר עוד כמה דברים קטנים על הצדיק הזה.
הוא הי'ה חובב חזנות נלהב, האזין לתכניות חזנות ותקליטים של חזני העבר. הוא סיפר לי פעם כי נפגש ודיבר עם החזן דוד קוסביצקי. אם אינני טועה, הוא אמר שזה הי'ה בשנות ה-50 במלון סבוי.
רצוני לספר לכם איך התחלתי להבין שמדובר באדם מיוחד במינו... זה הי'ה לפני כ 30 שנה, אחר תפילת השבת, כאשר הוא הי'ה גם החזן ובעל הקורא, וגם הגיש קידוש גדול אחר התפילה. כאשר כולם כבר הלכו, עזרתי לו לנקות ולהכין את השולחן לסעודה שלישית. הוא כבר לבש את המעיל ועמד לסגור - נכנס אחד מאותם
חסרי כל שהיו פוקדים את המקום כדי לטעום איזו הרגשה של בית ולאכול משהו... מבלי לדבר מילה - הוריד ר' דוד את המעיל, הזמינו לשבת, ופתח לו שולחן... כאשר גמר, שוב ניקינו, סידרנו, הוא לבש את המעיל, והנה... שוב נכנס מישהו... ! שוב, בלי לדבר מילה, הוריד את המעיל, הזמינו לשבת וערך לו את השולחן כאשר הוא משמש מלצר ומפציר בו לשבת בנחת ולאכול... שוב, ניקינו, עמדנו לסגור ו... לא אאריך, בפעם השלישית נכנס מאן דהוא..! התרגזתי ואמרתי לו למה אתה בא כל כך מאוחר, אבל ר' דוד השתיק אותי, הוריד מעיל, ערך מחדש את השולחן והגיש לו מכל המאכלים הטובים שהוא עצמו הי'ה מבשל לכבוד שבת... סוף סוף הוא סגר, ליוויתי אותו לביתו - ובחצי הדרך בא לקראתו שוב אחד מאותם אנשים... ! אוי, כבר סגרתם..? "בוא" אמר לו ר' דוד, הסתובב, חזר לבית הכנסת, ושוב פתח שולחן לאותו אדם...
כאשר סיים אותו הלך לאכול, אמר לי ר' דוד: טוב, באמת הגיע הזמן לנוח קצת.. אני מחמש בבוקר על הרגליים, הלכתי למקוה, הכנתי את הקריאה...ועוד מעט צריך לחזור למנחה.
אמרתי לעצמי אז : זה אברהם אבינו ! ומאז נקשרתי אליו.
עוד דבר מפליא שהייתי עד לו: לחמין שהוא הי'ה מכין לשבת יצא שם ורבים היו באים כדי לטעום ממנו. הסיר שהוא הי'ה מכין את החמין - הי'ה בינוני למדי, בוודאי לא גדול.
שבת אחת, כאשר הוא כבר ארח את האנשים בביתו אחר תפילת השבת והגיש לכולם צלחת עמוקה מלאה
בחמין, הגיעו לפתע מספר רב נוסף של אנשים. אמרתי לעצמי, מה יהי'ה.. לא יספיק לכולם... אבל אני רואה אותו הולך הלוך ושוב למטבח - ומביא לכולם צלחות גדולות מלאות... לא התאפקתי, ניגשתי למטבח, הבטתי בסיר, ואמרתי לעצמי כי לא יתכן שמהסיר הזה הוא הגיש לכולם... פתחתי את הסיר - ואני רואה כי הוא כמעט מלא..! לא הייתי מספר זאת אילמלא אחד המספידים הזכיר זאת.
ואסיים במה שסיפר עליו המטפל שלו, אדם לא יהודי, מאחת השבתות האחרונות. אחר הסעודה בליל שבת, כולם כבר הלכו והוא שכב לישון - לפתע נפתחה הדלת ונכנס מישהו. המטפל גער בו ואמר לו, עכשיו באים? הרב כבר ישן. אותו אדם הסתובב והלך. לפתע, סיפר אולין, הרב קורא לי : אולין, מי הי'ה בדלת ? לא האמנתי ! הוא כמעט לא ראה, לא שמע - וישן ! איך הוא שם לב ! "רוץ אחריו ותביא אותו" ! פקד עלי. כך עשיתי ולפי פקודת הרב נתתי לו לאכול.
ביום ראשון הקרוב, בגמר השבעה, אחר תפילת ערבית , תיערך סעודה ויאמרו דברים בבית הכנסת.
יהי זיכרו ברוך וזכותו תגן עלינו.
 |
|
|
