ועוד על מנייני קרליבך...

בקהילות האשכנזים זה מתחלק לארבעה חלקים מרכזיים, יש את בתי הכנסת של בוגרי הישיבות, בתי הכנסת של בני הציונות הדתית, בתי הכנסת הממלכתיים יותר, ובתי הכנסת של החסידויות השונות. 

בבתי הכנסת של בוגרי הישיבות לרוב מתנהל אופי תפילה כפי שנהוג בישיבות, הטעמה דלה של התפילה בימות החול, הטעמה חגיגית יותר בימות השבת והחגים הרגילים, ובכל אלו בחירת החזנים נעשית באופן אקראי על פי אמות-התאמה מינימאליים, וב'ימים נוראים' בד"כ אם התמזל מזלו של בית הכנסת ואחד מהמתפללים הקבועים הוא "בעל תפילה", אזי תמורת סכום סמלי (או לעיתים נדירות גבוה-יותר) הוא זה שעובר לפני התפילה, או במקרים רבים ובקטעים החשובים בתפילה - רב המקום עובר לפני התיבה. 

בבתי הכנסת של הציונות הדתית זה יותר מסודר, יש יותר אווירה קהילתית (בתוך ביהכנ"ס שלרוב מפעיל גם תכנים חברתיים במסגרת פעילותו מלבד התפילות) ולרוב הקהילות מבוגרות יותר, מה שגורם לרוב ובשאר ימות השנה לחלק את סדר התפילות על פי תורנות של ה'חברים בקהילה' או אלו שיש להם יאר-צייט וכדו'. אבל ניתן למצוא שם מידי פעם שבתות חזנות כאלה ואחרות, ולרוב ישנו גיבוי של חיבור מלא מצד חברי הקהילה. 

בתי הכנסת המושקעים ביותר מבחינת תפקידו של הש"צ במובן המוזיקלי של התפקיד, הם בתי הכנסת הממלכתיים יותר כמו "בית הכנסת הגדול" בערים הגדולות, או בתי כנסת המהווים סמלי תרבות כמו "ישורון", או בקהילות ה"קרליבך" המפוזרות ברחבי הארץ (שעם הזמן מתרבים יותר ויותר), שם תפקיד החזן הוא מרכזי בפעילות בית הכנסת, כל העניין והשואו הם מסביבו, והוא גם מתוחזק בממון-רב.